דילוג לתוכן העיקרי

כך הושתקו בישראל הקולות התומכים בהסכם עם איראן

הדיון הציבורי על הסכם הגרעין עם איראן מורכב מצעקות היסטריות, שיקולים פוליטיים ופטריוטיזם רדוד. אז מה הפלא שהצד האחר, אשר כולל לא מעט אנשי מקצוע שעסקו בנושא, לא מצליח להשמיע את קולו?
RTX1KA99.jpg

בתוך הסיקור התקשורתי הנרחב בישראל של הסכם הגרעין בין המעצמות לאיראן, אשר לווה בזעקות שבר של פוליטיקאים מימין ומשמאל שתארו אותו במונחים של אסון לאומי, נבלעו קולותיהם החשובים של אלה הטוענים כי ההסכם דווקא משפר את מצבה של ישראל.

שניים מהם - חתן פרס ישראל לביטחון, הפרופ' והאלוף במיל' יצחק בן ישראל, המכהן כיו"ר סוכנות החלל הישראלית, ופרופ' אריאל לויטה, לשעבר סגן ראש הוועדה לאנרגיה אטומית - כתבו מאמרים שבהם הציגו את צדדיו החיובים של ההסכם מבחינת ישראל. אולם לא היה להם סיכוי לקבל התייחסות ציבורית ראויה אל מול נבואות הזעם האפוקליפטיות של הפוליטיקאים.

מרגע החתימה על הההסכם [14 ביולי], הציבור הישראלי נחשף לפרשנות חד ממדית על משמעויותיו. נותן הטון המרכזי היה כמובן ראש הממשלה בנימין נתניהו, שקבע כי ההסכם סולל את דרכה של איראן לפצצת אטום. אבל גם ראשי מפלגות האופוזציה, בראשם יצחק הרצוג ויאיר לפיד, לקחו חלק במאמץ. הם תקפו במילים החמורות ביותר את ההסכם שלדעתם מסוכן לישראל, וסימנו את נתניהו כאשם במחדל. לפיד אף דרש להקים ועידת חקירה ממלכתית לחקירת הכשלים במדיניות החוץ שהובילו להסכם הרע לדבריו. "חשבנו שזה יהיה הסכם רע אבל זה הסכם גרוע", אמר לפיד.

קצרה היריעה מלתאר את שלל הכותרות שיצאו תחת ידם של שרים וחברי כנסת, בכירים וזוטרים, גם כאלה שהבנתם בעניני הגרעין מוגבלת מאוד. כולם כמקהלה אחידה הסבירו לציבור הישראלי שבווינה נחתם הסכם שמקביל בחומרתו להסכם מינכן מ-1938. הפוליטקאים מימין ומשמאל רואים בהתנגדות להסכם בעיקר מבחן למידת הפטריוטיות שלהם. הם חוששים שאמירה חיובית על ההסכם תהפוך אותם בעיניי הציבור לאויבי העם. זה רדוד בדיוק כמו שזה נשמע. גם התקשורת המרכזית, שלא רוצה להיתפש חלילה כשמאלנית או כעוכרת ישראל, תרמה את חלקה בקביעת הנארטיב הזה. וכשהדיון מורכב מצעקות היסטריות ומפטריוטיזם רדוד, מה הפלא שהצד האחר לא מצליח להשמיע את קולו?

כך מאמרו החשוב והמנומק של הד"ר אריאל לויטה בהארץ (15 ביולי), על אף שכיהן כבכיר בוועדה לאנרגיה אטומית בישראל, לא זכה לתהודה וכלל לא השפיע על הדיון. לויטה, הנחשב כאמור לחוקר מוערך מאוד בתחום הגרעין ועוקב מקרוב אחר הסוגיה האיראנית בשנים האחרונות, כתב מאמר בכותרת: "הסכם טוב, רע ומכוער". באופן תמציתי ובהיר הוא הסביר כיצד לצד סעיפים מסוימים בהסכם, כמו הסרה מהירה של הסנקציות, מנגנון פיקוח איטי ומסורבל ויכולת מידית כמעט של השמשת הצנטריפוגות – סעיפים המעוררים חשש ישראלי מוצדק, יש גם סעיפים שמשפרים את מצבה של ישראל.

לויטה טען שהשינוי החיובי נעוץ בהגבלות שאיראן התחייבה להן בהסכם: "לא פחות מ-15 שנים שבהן לא תעשיר אורניום מעבר לרמה נמוכה, לא תחזיק מלאי משמעותי של אורניום מועשר מעבר לרמה זו, לא תקים מתקנים חדשים להעשרה, לא תפעיל מתקנים בעלי כושר ייצור משמעותי של אורניום ותצמצם מאוד את המלאי של חומר זה שיש ברשותה". הוא גם הזכיר את האיסור הגורף על איראן לעסוק במחקר ופיתוח היכולים לקדמה לקראת מטען גרעיני וראשי קרב לטילים.

מי שעוד ניסה לפרוץ את מחסום המקהלה התקשורתית האחידה היה הפרופ' יצחק בן ישראל. בן ישראל הוא אחד האנשים הבקיאים ביותר בתוכנית הגרעין האיראנית ובמשמעויותיה עבור ישראל. במאמר שכתב בידיעות אחרונות ובראיון לאתר וואלה, טען בן ישראל שההסכם טוב בכמה מובנים. לדעתו, ההסכם אינו מסוכן כפי שהוא נתפש בקרב הציבור הישראלי ומקבלי ההחלטות. "יש פה דו שיח של חירשים. ההסכם לא רע בכלל, ואפילו טוב לישראל… מנהיג ארה"ב אמר שההסכם מרחיק את סכנת הגרעין לעשור או שניים והוא צודק. הוא מרחיק את הסכנה למשך זמן רב והוא מונע ב-15 השנים הקרובות פצצת גרעין וזה לא רע בכלל".

גם ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, שמזה זמן טוען שאיראן אינה מהווה איום קיומי על מדינת ישראל, השמיע עמדה מאוזנת יותר לגבי ההסכם, ובשולי הדיון הציבורי נשמעו דבריהם של ראש אמ"ן לשעבר, עמוס ידלין, וראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, כמי שמנסים להרגיע את הפאניקה הלאומית.

בשיחה עם אל-מוניטור מביע בן ישראל אכזבה מהאופן שבו התנהל בתקשורת הדיון החשוב על הסכם הגרעין, ועל התהודה המועטה שלה זכו דבריו ומאמרו של לויטה. "זה מראה על בעיה מאוד גדולה בתקשורת הישראלית. הרי לא מדובר כאן בתקשורת של מדינה דיקטטורית, ובכל זאת הקול האחר לא נשמע. מנגד, כל ח"כ זוטר פתאום הופך למומחה לגרעין ומסביר כמה ההסכם גרוע".

בן ישראל מתייחס במידה לא מבוטלת של סרקזם אל הצהרותיהם של הפוליטיקאים: "ל'דוקטור' יאיר לפיד ו'מדען הגרעין' בוז'י הרצוג יש שיקולים פוליטיים. מבחינת התקשורת, אנחנו כנראה לא יכולים לעמוד מול חוכמתם העילאית של סגני שרים שמסבירים כמה ההסכם רע. זה לא מקרי שהצד האחר מושמע על ידי אנשי מקצוע במערכת הביטחון. גם אני וגם לויטה והלוי היינו מאוד קרובים לעניין [האיראני]".

More from Mazal Mualem

Recommended Articles