סופו של "האיום האיראני"

קולות הצהלה שיצאו ביום שלישי (14 ביולי) מווינה נתנו את האות לקריאות קרב בירושלים. ראש הממשלה בנימין נתניהו הזדרז להודיע שהסכם הגרעין בין איראן למעצמות לא מחייב את ישראל. מנגד, שגרירת ארה"ב באו"ם, סמנתה פאוור, מיהרה להודיע כי תמיר את ההסכם להצעת החלטה שתובא בהקדם להצבעה במועצת הביטחון של האו"ם. חתימתן על ההסכם של חמש החברות הקבועות במועצה מבטיחה לו מעבר בטוח בצינורות האו"ם. אבל ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו מרים ידיים. הוא שולח את זרועותיו הארוכות לכל פינה בגבעת הקפיטול בתקווה להשיג רוב חוסם בקונגרס נגד ההסכם - רוב שיהיה גדול מספיק כדי לגבור על וטו נשיאותי. שעה קלה אחרי שהבשורה יצאה מווינה, נתניהו כבל את ידיו בהחלטה פה אחד של הקבינט להדוף את ההסכם.

בתחילת השבוע, הצעה הזויה של חבר כנסת מהאופוזיציה להטיל עונש מוות על עבריינים ביטחוניים-פוליטיים, מה שמכונה "מחבלים", זכתה לוועדת מומחים שתנתח את השלכותיה בטרם הממשלה תחליט על עמדתה. לעומת זאת, הסכם בינלאומי מסובך וארוך, שאין ערוך לחשיבותו ושהדיו טרם יבשה על עשרות דפיו, לא זכה אפילו לתרגום לעברית לפני שהשרים הכריזו מלחמה כוללת נגדו.

נניח שהקסם האישי של בנימין נתניהו, וקצת עזרה של הכסף האישי של שלדון אדלסון, ישיגו את הרוב הנדרש להכניע את הנשיא אובמה. נניח שהרפובליקאים יצליחו להשפיל את מנהיגה של ארה"ב ויאלצו אותו להטיל וטו על הסכם שרבים תופסים כאחת מפסגות כהונתו במדיניות החוץ. האם החלטת הקונגרס תחייב את רוסיה, סין ומדינות האיחוד האירופי שחתומות על ההסכם?

תשובה לכך אפשר היה למצוא ביום שלישי בדבריו של פרנק וולטר שטיינמאייר, שר החוץ של גרמניה, שומרת הסף הנאמנה של ישראל באיחוד האירופי. השר נזף בפומבי בנתניהו באומרו כי "ישראל צריכה להביט בהסכם מקרוב יותר ולא לבקרו בצורה כה גסה". אפילו ידידה הגדול של ממשלת ישראל, שר החוץ של קנדה רוב ניקולסון, הביע הערכה למאמצי המעצמות להגיע להסכם, והסתפק בהבטחה שאוטווה תשפוט את איראן על מעשיה ולא על מילותיה וגם "תבחן את ההסכם לעומק" לפני כל פעולה קנדית נוספת.

פקיד בכיר ביותר במשרד החוץ, שעוקב מקרוב בשנים האחרונות אחרי הסוגיה האיראנית, שוחח אתמול עם אל-מוניטור על יכולתה של ישראל להשפיע על אישרור ההסכם בעולם. "ביבי יודע היטב שההסכם נחתם בין איראן לבין שש המעצמות, ולא רק עם ארה"ב", הוא אמר, "כולנו מבינים שרוסיה, סין וגרמניה לא יאמרו אמן אחרי הקונגרס". הוא כינה את ההתנגדות של נתניהו לאובמה "סטיכית ופוליטית" ומשוכנע שהמהלך של ראש הממשלה בקונגרס ייכשל כפי שנכשל הניסיון הישראלי ב-1981 לסכל את עסקת מכירת מטוסי האייווקס לסעודיה.

"אומר לך דברים שלא אומרים אותם במשרד החוץ", המשיך הפקיד, "לכל מי שלא עובד בממשלת ההסברה, ההסכם נראה טוב. זה כולל את הרמטכ"ל ורבים בצמרת קהילת המודיעין. אנחנו מבינים שהאיום הגרעיני נדחה לתקופה מעבר למה שחלמנו בחלומות הוורודים ביותר שלנו, עם מינימום של סיכון לישראל". זאת אף זאת, הוא הוסיף, "ההסכם יוצר הזדמנויות מעולות שחייבים ואפשר לנצל, כמובן בתנאי שפועלים נכון. למשל, בתקופה הקרובה לאיראן יהיה אינטרס בשקט וניתן להשתמש באירופה ובארה"ב ללחוץ עליה לרסן את חיזבאללה בזירות שבהן הוא פועל נגדנו - בגולן ובחו"ל".

במשך חודשים ארוכים הדף נתניהו סולמות שארה"ב הניחה לרגליו כדי שיירד מהדרישות שהציב בפני אובמה. הם כללו חבילת סיוע ביטחוני אטרקטיבית וערובות ביטחוניות מפני תוקפנות מצד איראן ובעלי בריתה באזור. ראש הממשלה העדיף להמר על הקונגרס, בהנחה שיעלה בידו גם להכניע את איראן וגם להשפיל את אובמה. אולם כמו בקזינו וכמו בעימות צבאי, צריך לדעת מתי לסגת כדי למזער את ההפסד. מזכיר ההגנה האמריקאי, אשטון קרטר, נשלח בדחיפות לשיחות בירושלים כדי להרגיע את נתניהו. ראש הממשלה יצטרך להחליט אם הוא רוצה להמשיך לריב עם השומרים או לבצור כמה שיותר ענבים.

בשיחה עם אל-מוניטור ציין אתמול (14 ביולי) הפרופסור אבנר כהן, המשמש חוקר בכיר במרכז לחקר מניעת הפצת נשק בלתי קונבנציונלי ע"ש ג'יימס מרטין במכון מונטריי, כי מעבר לשיפור מצבה של ישראל באמצעות חבילת הבנות בילטרלית שתושג עם ארה"ב, בהסכם עם איראן יש יתרונות נוספים. "לאחר כעשרים שנה של מניפולציית הפחדה לאומית, מה שמכונה 'האיום האיראני', סופסוף יש לנו אפשרות להסיר את פוליטיקת ההפחדה המניפולטיבית מסדר היום הציבורי," אמר כהן, מחבר הספר "ישראל והפצצה" שהיה מבין הראשונים שפתחו צוהר משמעותי לסוגיית הגרעין הישראלי. לדבריו, להתפוגגות "האיום האיראני" יכולה להיות השפעה חיובית על הדיון הגרעיני בתוך ישראל, ולהסדיר את מעמדה של הוועדה לאנרגיה אטומית בחוק כמקובל במדינות נאורות.

הורדת האיום האיראני מהכותרות מפנה מקום לעיסוק באיום הגובר עם הזמן של הפיכתה של ישראל בתוך פחות מעשור למדינה דו-לאומית או למשטר אפרטהייד. בשנים האחרונות העסיק נתניהו את העולם במגבלות על הגרעין האיראני ודרש להדק את משטר הסנקציות נגדה. בשנים הקרובות העולם עשוי לעסוק בהגבלות על משטר הכיבוש הישראלי ולדרוש להדק את הסנקציות נגד ההתנחלויות.

נתניהו מתלונן שההסכם עם איראן תקף רק לעשר שנים. מתברר שהוא יודע לחשוב גם לטווח שעולה על פרק הזמן שבין בחירות לבחירות ולדאוג לדורות הבאים. אם הוא ייחד לבעיה הפלסטינית מקצת מהאנרגיה שהשקיע בבעיה האיראנית, ישראל תהיה בעוד עשר שנים מקום בטוח, אהוד ודמוקרטי הרבה יותר.  ​