סערה בלב ים: ח"כ גטאס מרוצה מתוצאות המשט לעזה

ח"כ באסל גטאס מסיעת הרשימה המשותפת חזר ביום שני (6 ביולי) לעבודתו בכנסת, לאחר העדרות של כמה ימים שבהם שהה בלב ים על הספינה השבדית מריאן, במסגרת המשט לעזה. הרבה תובנות ומסקנות יש לגטאס מהמשט, אבל בינתיים הוא נאלץ להשיב לוועדת האתיקה על שאלות הנוגעות למימון המשט ומטרתו. זאת בעקבות קובלנות שהוגדו נגדו על ידי מספר חברי כנסת מהימין הטוענים שגטאס ניצל לרעה את חסינותו הפרלמנטרית, והשתתף בפעילות שנועד לפגוע במדינת ישראל מבחינה מדינית במה שכמה מהם כינו "משט טרור".

אולם גטאס אינו מתרגש, ונראה אפילו שהוא נהנה מתשומת הלב ומהאפשרות להשאיר את המשט על סדר היום הציבורי. בתגובה ששלח לוועדת האתיקה כתב בין השאר שלא עבר על החוק, ושבסך הכל לקח חלק במשט שמטרתו הייתה פוליטית, ושכל משתתפיו ומארגניו הם פעילי שלום. בראיון לאל-מוניטור גטאס אומר כי לפני שיצא לדרך בדק מראש שאין על הספינה גורמים בעייתיים או כלי נשק, וכי הוכח שמטרת המשט הייתה פוליטית והומניטרית: להעלות את המצור על עזה לתודעה הבינלאומית.

אל-מוניטור: למרות כל הבדיקות שעשית מראש, לא חששת שהמשט הזה יגמר באלימות?

גטאס: לא חושב שלקחתי סיכון גדול. לקחתי חלק בפעילות פוליטית לגיטימית, אבל אי אפשר להגיד עלי את מה שאמר יאיר לפיד, שאני תומך בטרור ושזה היה משט של טרור. העובדה שנשיא תונסיה לשעבר, הד"ר מונסיף אל מרזוקי, השתתף במשט היא עוד הוכחה לכך שזה היה משט של שלום. מרזוקי הוא הפעיל בה"א הידיעה בעולם הערבי לזכויות אדם, הוא בעצמו היה קורבן של המשטר הקודם. זה חיזק אותי בכך שזהו הכיוון של המשט. אבל כאן, הפולטיקאים ובראשם נתניהו מנסים להגיד שכל משט הוא "מרמרה" עם כוונות לוחמניות. המטרה שלנו הייתה להביא להכרה בכך שזהו משט פוליטי לא אלים ובלי נשק. רצינו להביא את העניין של הסגר על עזה לראש סדר היום.

אל-מוניטור: המטרה הושגה לדעתך?

גטאס: בהחלט. המשט החזיר לסדר היום את הסגר על עזה. אמנם לשבוע, ועכשיו העולם חוזר לאיראן ויוון. צריך לתת על כך את הדעת ולחשוב איך פורצים את המחסום הזה. אבל מבחינתי אי אפשר לשבת בלי מעשה כאשר 1.8 מיליון תושבים בעזה נמצאים בסגר, כי זה יתבטא אחר כך במלחמה נוספת בעוד כמה חודשים. אני רוצה לדעת שעשיתי משהו כדי למנוע זאת. חוץ מזה, השגנו גם את המטרה להוכיח בישראל ובעולם שהטענה הישראלית שמדובר במשט של טרור היא לא נכונה. לדעתי, המשט הבא יתחיל מנקודה אחרת מאשר המשט שלנו, בו היינו צריכים להוכיח על כל צעד ושעל שאנחנו לא טרוריסטים. אני חושב שבפעם הבאה צריך לצרף גם ח"כים יהודיים וסלבס, אמנים ואנשי שלום. זה ייתן למשט כוח.

אל-מוניטור: איזה רגע תזכור מהמשט?

גטאס: היו הרבה רגעים דרמטיים ומעוררי מחשבה. כך למשל המו"מ שקיימו איתנו כשהתקרבנו למים הטריטוריאלים של ישראל. הכוחות הצבאיים לא רצו לעלות על הספינה כחלק מהפקת הלקחים של המרמרה והחשש שלהם שזה עלול להתדרדר למשהו שייצא משליטה, אז הם ניהלו מו"מ. שלחו איזה נציג מהשב"כ שדיבר איתי במגאפון בערבית. הוא אמר לי שקרא איזה מאמר שלי מלפני הבחירות שבו אמרתי שהבוחרים שלנו רוצים שנעסוק בענייני פנים ולא בעניין הפלסטיני. זה היה מעט משעשע כי הוא יכול היה לדבר איתי בעברית או באנגלית כדי שכולם יבינו, אבל זה חלק מהמנטליות של השב"כ.

אחר כך גיליתי שמפקד חיל הים בעצמו היה שם, שמסביבנו שטו 13 ספינות ומעלינו חגו מספר מטוסים ללא טייס, וכנראה היו גם גם צוללות שליוו אותנו עד אשדוד. זה היה מדהים. בסך הכל ספינה קטנה עם עשרים פעילי שלום, וכל כך הרבה משאבים כדי לעצור אותנו – משאבים חסרי פורפורציה. זה היה ביטוי בעיני לנקודת החולשה הישראלית בכל מה שקשור לרמה הבינלאומית. זוהי חולשה גדולה שצריך לדעת לנצל אותה.

אל-מוניטור: בנוגע לדבריו של איש השב"כ - הציבור הערבי בישראל, על פי סקרים רבים (pdf), רוצה שתתעסקו בעניני פנים. איך הצטרפותך למשט משרתת את הציבור שבחר בך?

גטאס: אנחנו לא משחקים במשחק הפוליטי הישראלי על פי הכללים שרוצים להכתיב לנו. לצורך העניין 95 אחוז מהפעילות הפרלמנטרית שלי מוקדשת לעניני פנים. אבל כשמגיעה לידיי ההזדמנות לשרת את העניין הפלסטיני, שהוא עניין שלי, אני אנצל אותה. זה גם המאבק שלי. עזה היא שלי. אנחנו עם אחד. חלק מהעם שלי סובל ממשבר הומניטרי, ואת זה האו"ם אומר. יש עליו סגר, ולפני שנה היינו עדים למלחמה אכזרית שגבתה 2,200 הרוגים. ברור שזה אכפת לי ומשפיע עלי.

אל-מוניטור: מה קודם למה מבחינת סדר העדיפויות, ענייני הפנים או העניין הפלסטיני?

גטאס: ענייני הפנים. רוב הפעילות מתרכזת שם. אבל זה לגיטימי שאני אתן הכל למאבק הפוליטי הפלסטיני כנציג של העם הזה, כמו שזה לגיטימי שאהיה מנהיג של ציבור שפועל למען חינוך ושוויון תעסוקתי לנשים. אל תשימו אותנו בקטגוריות. הבעיה היא שאנחנו חשופים כל הזמן לדמוניזציה בשיח שמתנהל בתקשורת הישראלית. אנחנו עכשיו בתקופה של שפל. אנשים רואים מה קורה בעולם הערבי וזה משפיע עליהם, הם מושפעים גם ממה שקורה בתוך הזירה הפלסטינית בנוגע למחלוקת הלא פתירה בין חמאס לפתח. זה טבעי שזה יחלחל לשיח, ושיגידו לנו: "תדאגו לעניינים שלכם ומה אכפת לכם ממה שקורה בעזה". אבל אני חושב שזו האחריות שלנו לקראת פתרון צודק, וזה לא סותר את הפעילות שלי בנושאי פנים.

אל-מוניטור: מדוע במקום לחכות לחקירת מצ"ח, מיהרת להגיב בעניין מח"ט בנימין שהרג נער פלסטיני שהשתתף ביידוי אבנים, וכינית אותו רוצח?

גטאס: ראשית, אני הגשתי על זה הצעה לסדר. זו לא הייתה תגובה לתקשורת. מי שישר הגיב זה כל מי שנתן לו גיבוי מיידי – אותם הח"כים והשרים. אני רציתי להעלות על סדר היום את עניין היד הקלה על ההדק בשטחים ואת ריבוי המקרים של ההרג במחסומים. גם אם הג'יפ שלו נרגם באבנים - מי אמר שיש לו זכות להרוג? מה הוא עושה משפט שדה? כל העדים אומרים שכשהמח"ט ירה בנער הוא לא היה בסכנת חיים. פרט לכך, כל זה התנהל בשטח שישראל כובשת, ולדעתי לעם כבוש מותר להתנגד. אני לא מעודד עכשיו את הפלסטינים לרגום באבנים, אבל אני תומך בהתנגדות שלהם. לשם השוואה: יש מקרים שבמדינות מפותחות לפעמים זורקים בהפגנות על שוטרים אבנים ובקבוקי מולוטוב, והם לא מגיבים באש חיה.

אל-מוניטור: רק לפני כמה חודשים הוקמה הרשימה המשותפת, כשהסיעות הערביות נאלצו להתאחד בגלל העלאת אחוז החסימה. לדעתך צריך להכתיר את האיחוד הזה בהצלחה במבחן המציאות?

גטאס: זה מוכיח את עצמו מעל ומעבר. אנחנו לומדים לעבוד ביחד, להתגבר על חילוקי הדעות, ולנהל שיח רציני. אנחנו סיעה יחסית גדולה וזה בא לידי ביטוי בייצוג שלנו בוועדות, ובבולטות שלנו בכנסת. מדובר בכוח ובעוצמה, בעיקר כשיש קואליציה של 61 חברים וכל קול קובע. הרשימה המשותפת זו הצלחה גדולה, ולדעתי מי שינטוש אותה יתאבד פוליטית. בבחירות הבאות אנחנו כבר נהיה 16-15 מנדטים.