דו''ח האו''ם על צוק איתן: האם ישראל צריכה לחשוש מבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג?

"בהיבט הפלילי ישראל לא צריכה לחשוש מבית הדין הבינלאומי בהאג, שכן דו"ח האו"ם על צוק איתן לא בדק את ההתרחשויות ברמה הפלילית, ולכן אינו יכול לשמש כחומר ראיות. מה גם שלישראל יש יכולת לספק הסברים לטענות". כך מעריכה אלוף משנה במיל', עו"ד פנינה שרביט-ברוך, בראיון לאל-מוניטור שעות לאחר שוועדת החקירה של המועצה לזכויות האדם של האו"ם פרסמה ביום שני (22 ביוני) את מסקנותיה.

בישראל נערכו בימים האחרונים לפרסום הדו"ח, וכצפוי הוא התקבל בביקורת חריפה מצד הימין. ראש הממשלה בנימין נתניהו קרא להתעלם ממסקנות הוועדה, שלדבריו חיברה "דו"ח מוטה". יו"ר הבית היהודי, שר החינוך נפתלי בנט, טען כי מדובר בדו"ח עם "דם על הידיים". אולם לא רק מימין תקפו את הדו"ח. גם השרים לשעבר ציפי לבני ויאיר לפיד, שכיהנו כחברי הקבינט המדיני ביטחוני בזמן העימות בדרום, מחו על ההשוואה שערכה ועדת האו"ם בין צה"ל לארגון הטרור חמאס. לפיד האשים את הוועדה בצביעות ואמר בציניות: "אנחנו לא נסכן את חייהם של חיילים ישראלים ואזרחים ישראלים בשביל איזה שלושה עורכי דין באו"ם… בסוף מאשימים אותנו שאנחנו יודעים למנוע את זה שחיילים ישראלים ימותו, אז אנחנו לא מוכנים למות בשביל לשמח איזה עורך דין שיושב באו"ם".

מרבית הפרשנים והמומחים לא הסכימו עם הפוליטיקאים. הם טענו, כי בשונה מדו"ח גולדסטון, שנכתב על ידי וועדה דומה של האו"ם בשנת 2009 על מבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה, הדו"ח הנוכחי הוא יחסית מאוזן.

למרות אנחת הרווחה על דו"ח יחסית מאוזן, עדיין ישראל הרשמית מתנערת ממנו בטענה העקרונית שהדו''ח נולד בחטא, מכיוון שאי אפשר להשוות בין ישראל לבין החמאס שהוא ארגון טרור רצחני.

עו"ד שרביט-ברוך, המשמשת כחוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי, נשאה בעבר במשרת ראש מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל. היא כיהנה בתפקיד זה בתקופת מבצע עופרת יצוקה, והייתה אחראית אז על מתן ייעוץ משפטי בתחומי המשפט הבינלאומי והמשפט המינהלי. במסגרת תפקידה ייעצה לגורמים בכירים בצה"ל ובממשלה בנושאים כמו דיני לחימה, דיני כיבוש ולחימה בטרור. על חלקה במבצע עופרת יצוקה ספגה ביקורת קשה מצד ארגוני שמאל לאחר פרסום דו"ח גולדסטון, שבו הואשמה ישראל בפשעי מלחמה ובהתקפות צבאיות על אזרחים.

אל-מוניטור: האם את שותפה להערכה הכללית שמדובר בדו"ח מרוכך ומאוזן יחסית לגולדסטון?

שרביט-ברוך: עושה רושם שחברי הוועדה ניסו להיות מאוזנים. לדעתי, אם וויליאם שאבס (יו"ר הוועדה הקודם, שהתפטר עקב טענות על קשריו עם הרשות הפלסטינית; מ"מ)  היה ממשיך לעמוד בראש הוועדה המצב היה לגמרי אחר. הוא בא עם אג'נדה אנטי ישראלית ברורה. אני מתרשמת שהדו"ח כתוב בצורה זהירה, ועם החומרים שמוצגים בו אי אפשר לגבש כתב אשמה פלילי. אין בדו"ח את הנחרצות של דו''ח גולדסטון. הוועדה מתארת את השתלשלות האירועים, ומשאירה את הדברים פתוחים בנוגע לשאלה מי אשם. המילים "פשעי מלחמה" מוזכרות. ההאשמות באופן כללי מנוסחות בלשון זהירה. הרושם שמדובר בדו"ח יחסית מאוזן נובע מההשוואה לגולדסטון, שהיה מבחינת ישראל מזעזע בכל רמה אפשרית. בדו''ח גולדסטון ייחסו לישראל כוונה מפורשת לפגוע באזרחים.

בכלל, בגלל תקדים גולדסטון נוצרה ציפייה למשהו דומה, ולכן אנו אומרים שזה הרבה פחות גרוע ממה שחששנו. עם זאת, מדובר בדו"ח ביקורתי מאוד. אמנם הביקורת היא גם כלפי חמאס, אבל עדיין אי אפשר להתעלם מהביקורת כלפי ישראל.

אני לא חושבת שהייתה להם אג'נדה נגד ישראל, ובכל זאת, המנדט שלהם הגיע מהוועדה לזכויות האדם של האו"ם שהיא גוף אנטי-ישראלי מובהק, כך שזה לא דו"ח חיובי על ישראל.

אל-מוניטור: איך מתייחס הדו''ח לתקיפה של מטרות צבאיות בניגוד למטרות אזרחיות?

שרביט-ברוך: כשהם מפרטים את תקיפות צה"ל כלפי מבנים אזרחיים בעזה, הם מצביעים על כך שבחלק מהמקרים בעצם היה מדובר בתקיפת מטרות צבאיות, ובשישה מהמקרים הם אומרים שלא נמצאו מטרות צבאיות ולכן נטל ההוכחה על ישראל. עם זאת, הן מציינים שהם מודעים לכך שישראל לא יכולה להסגיר מקורות כדי להוכיח שמדובר במטרות צבאיות של חמאס.

אל-מוניטור: מה מידת הנזק התדמיתי שייגרם לישראל מהדו"ח?

שרביט-ברוך: כל דו"ח ביקורתי על ישראל, שלפיו ממשלת ישראל אחראית לפגיעה באזרחים, הוא נשק בידי מבקרינו. סביר להניח שיקחו ציטטות הנוחות להם, וכאמור, זה לא חסר בדו"ח. למשל, חברי הוועדה רומזים לכך שהדרגים הגבוהים ביותר בממשלת ישראל אחראים למדיניות שהביאה לביצוע פשעי מלחמה ישראלים, ויש תיאורים על ירי לא מידתי וללא אבחנה. הדו"ח הזה ימצא את מקומו בתוך רצף הביקורת על ישראל. זה לא מפתיע.

אל-מוניטור: מה לגבי ההסברים שהעניקו חלק מהעדים הישראלים, האם ההסברים מופיעים בדו''ח?

שרביט-ברוך: הדו"ח מאפשר הסבר לרוב הדברים, והוא בעצמו מציג חלק מההסברים. חלק ממנו הוא בוודאי ביקורת שצריך ללמוד. זו ביקורת לא שונה מהביקורת שאפשר למתוח על כל צבא אחר בסיטואציה דומה. כל הצבאות האחרים משתמשים בארטילריה. צה"ל לא פועל אחרת מצבאות אחרים, בכל הנוגע לכללים הבסיסיים שחלים עלינו. אני נמצאת בקשר עם היועצים המשפטיים של צבאות אחרים, אנחנו מדברים באותה שפה. יש לנו אותם כללים ואותן דילמות מוסריות שנגזרות מפעולה בתוך אוכלוסייה אזרחית.

אל-מוניטור: ישראל הרשמית טעתה כשסירבה לשתף פעולה עם ועדת החקירה, בטענה שמדובר בדו"ח שמסקנותיו ידועות מראש?

שרביט-ברוך: אני מאמינה שלמרות שלא היה שיתוף פעולה פורמלי, עדיין הועברו בדרכים עקיפות נתונים, ונמצאו דרכים להשמיע את עמדתנו. בסך הכל הוועדה שמעה ישראלים, אבל הבעיה היא שמדובר בגוף בודק שהוא בבסיסו עוין את ישראל. לדעתי, הופעלו לחצים על חברי הוועדה, כי במסקנות יש פתאום רמיזות על כך שמדיניות הצבא היא לפגוע באזרחים. בכלל, המחשבה שתוך כדי לחימה יש מספיק פרספקטיבה לשנות מהלכים היא בעייתית, כי זה מרחב כאוטי עם דינמיקה משלו.

אל-מוניטור: כבוגרת עופרת יצוקה ודו"ח גולדסטון שהכה את ישראל בתדהמה בחומרתו, האם לדעתך יושמו חלק מהלקחים בצד הישראלי בנושא ההסברה? אולי זה  מה שגרם לכך שהדו"ח הפעם יותר מאוזן?

שרביט-ברוך: בהחלט. חלק מהדברים שופרו. למשל, אחד הלקחים מגולדסטון הוא נושא התיעוד. בעופרת יצוקה היינו מאוד חלשים בזה, והפעם כשהיה לנו תיעוד של ירי מתוך בית חולים זה משנה את המצב, כי אי אפשר להתווכח עם תיעוד כזה. לכן אני מתרשמת שנושא התיעוד מאוד השתפר מאז עופרת יצוקה ובצה"ל מבינים את החשיבות של זה. בכל מה שקשור למידתיות בלחימה בשטח אזרחי, לא היה שינוי דרמטי מצדנו כי האבחנה וההקפדה היו קיימים גם אז.

אל-מוניטור: כיצד מתייחסים בישראל לעובדה שהדו''ח מותח ביקורת גם על חמאס?

שרביט-ברוך: במידה מסוימת אנחנו מסופקים מזה שמתחו גם על חמאס ביקורת, כי בדרך כלל שמים את כל הפוקוס וההאשמה על ישראל, וכאן מציינים למשל שחמאס שיגר יותר מ-4,800 רקטות ויותר מ-1,700 פצצות מרגמה שגרמו להרג ופציעה של אזרחים ישראלים. ואז כמובן הוועדה מביאה את מספרי הפגיעה באזרחים הפלסטינים - מעל ל-700 אזרחים הרוגים. למרות שכל האשמות שפגענו במכוון באזרחים הן חסרות בסיס, העובדות מדברות בעד עצמן ואין לנו הרבה יותר מדי מה לעשות.

הניסיון לשכנע שאנחנו הקורבן נועד לכישלון. זה מתסכל וקשה. קשה מאוד להעביר את תחושת האיום על האזרחים הישראלים מירי הרקטות לאנשים שלא מבינים מה זו מלחמה. אגב, מניסיון, כשמדברים למשל עם סרבים, הם מבינים מהר מאוד את הצד שלנו. אבל בסופו של דבר אין מה לעשות: צילום של רקטה עם עשן שעולה לשמיים לא יוצר את אותו אפקט של צילומי גופות ילדים.