דילוג לתוכן העיקרי

מנהל תיאטרון אל-מידאן בחיפה: אנחנו לא מהללים מחבלים או אסירים פוליטיים

סערת ההצגה "הזמן המקביל" בתיאטרון אל-מידאן בחיפה הובילה את העירייה לעצור את התקציב, לאחר שנטען כי המחזה מבוסס על המחבל וליד דקה. אנשי התיאטרון: הכול הפך לפוליטי. יש פה יצירה, בואו תראו אותה, אחר כך תחליטו.
AL-Midan Theater.JPG

עדנאן טראבשה, מנהל תיאטרון אל-מידאן בחיפה, לא מצליח עדיין להבין מדוע קמה סערה ציבורית סביב המחזה שכתב המחזאי בשאר מורכוס, "הזמן המקביל" (אל זמן אל מואזי) - סערה אשר גרמה כנראה למועצת העיר להקפיא את תקצוב התיאטרון. חבר מועצת העיר מטעם "הבית היהודי", שי בלומנטל, הגיש הצעה לסדר ובה טען שההצגה מבוססת על סיפור אשר כתב המחבל וליד דקה, חבר בחוליית המחבלים שחטפה ורצחה את החייל משה תמם ז"ל לפני 21 שנה. "לוקחים מחבל, רוצח, נותנים לו במה ומנסים להפוך אותו למשהו חיובי", הסביר בלומנטל לחברי המועצה. ואולם, מנהל תיאטרון אל-מידאן אומר לאל-מוניטור כי אלה שעוררו סערה סביב המחזה כלל לא ראו אותה, ואינם יודעים על מה מדובר.

"אנחנו מתפלאים מאוד על ההתלהמות נגד הצגה שהעלינו לפני שנה וחודשיים, ועתה היא מועלית בפעם ה-26", אומר טראבשה. "ההצגה רחוקה מאוד מהקלישאות של מעשי גבורה, או לא גבורה, של אסירים ביטחוניים בבתי הכלא הישראלים. בכלל לא נכנסנו לדברים האלה, אלא רק עסקנו בשאלה איך אנשים חיים את חיי היום-יום בכלא. ההצגה כבר מוזמנת לצרפת ולאנגליה, ואני ממש לא מבין מי המציא שאנחנו מהללים מחבלים או אסירים פוליטיים".

את המחזה כתב וביים בשאר מורכוס, בן 22 בסך הכול, שסיים לימודי תיאטרון באוניברסיטת חיפה והגיע עם הצעה לתיאטרון לפתח סדנאות כתיבה שיתמקדו בפרויקט מחזאות על האסירים הביטחוניים. ההצגה סובבת סביב חייהם של שישה אסירים וסוהר בכלא הישראלי, כשאחד האסירים מקבל אישור מהשלטונות להתחתן. שותפיו לתא של האסיר המוזיקאי מכינים לו בסוד מסיבת חתונה, ואף מתכננים לבנות לו במתנה כלי נגינה - עוּד. ההצגה עוסקת ברובה בהכנת המסיבה, בבניית העוּד, בקשיים ובתחבולות הנדרשים כדי להבריח מיתרים וחומרי גלם.

"זה לא מתמקד בווליד דקה בכלל", אומר טרבאשה. "המחזאי בשאר מורקוס עובד על הפרויקט הזה כחמש שנים. הוא ממש עשה עבודת מחקר והגיש הצעה לתיאטרון לפתח את הטקסט ביחד עם אנסמבל שחקני הבית. המחזאי אסף סיפורים מהרבה אסירים משוחררים, בעיקר על חיי היום-יום שלהם וההתמודדות שלהם בכלא. אחד האסירים שטרבאשה שמע ממנו סיפורים הוא וליד דקה. המחזה לא עוסק בו, אבל לפתע הכול הפך לפוליטי - אסירים ביטחוניים, מחבלים, רוצחים. יש פה יצירה, בואו תראו אותה. אף אחד לא ראה אותה בכלל".

ואכן חבר המועצה, שי בלומנטל, הודה בראיון לעיתון "הארץ" (6 במאי) כי לא צפה בהצגה, אלא רק קרא תקציר שלה, וכי הוא חוסך מעצמו את הצורך לראות אותה מתחילתה ועד סופה.

לעומת מנהל התיאטרון, מחזאי "הזמן המקביל", בשאר מורכוס, אומר לאל-מוניטור כי הוא לא מופתע מהסערה הציבורית והרצון להשתיק את התיאטרון הערבי בעיר. "זה לא מפתיע במצב של המדינה, אבל זה אומר המון על המקום שבו אנחנו נמצאים", הוא אומר. "זה מגיע למצב שעירייה ומשרד תרבות מנסים לסתום לתיאטרון את הפה. הם אומרים, 'אסור לכם לשאול שאלות, אסור לכם לחקור'. כל ההצגה התחילה ממחקר ארוך שערכתי עם צוות ההצגה, והגענו לכמה סיפורים מעניינים שאחד מהם היה הסיפור של דקה. חקרנו את סיפורו לעומק, והחלטנו שאנחנו משתמשים בסיפור שלו כדי לפתח את המחזה".

שאלתי את מורכוס אם שלד המחזה נבנה סביב הסיפור של דקה, תחושותיו והרגשותיו. "גם לפי זה", הוא ענה, "וגם על מחקר עמוק בנושא, על חומר שאספנו על משפחתו ואשתו, ועל חומרים של אסירים אחרים. המתנגדים להצגה לא יודעים איך הוא מצטייר בהצגה, כי ההצגה היא לא סיפור חייו. אבל הם חושבים שיש להם זכות, בגלל הכאב שלהם שאני מבין אותו, להגיד לי ולתיאטרון שאסור לנו לדבר על התופעה של האסירים הביטחוניים בכלל. אולי זה גם בגלל שדקה, למרות מעשיו, הוא אדם מעניין. עצם העובדה שהוא סופר שהצליח מאוד בתוך הכלא וחושב על העתיד מפחידה את מי שלא רוצה לשמוע".

בינתיים, מנהלי התיאטרון ושחקניו מודאגים מהאפשרות שבגלל ההצגה תיאטרון אל-מידאן, אשר צבר קהל צופים ואוהדים אדוק, יהודים וערבים, יאלץ לסגור את שעריו. "אתמול החליטו להקפיא לנו את התמיכה הכספית של עיריית חיפה, שמהווה כמחצית מתקציב התיאטרון", אומר טראבשה. "הבוקר התקשרו ממחלקת הארנונה ואמרו שיעקלו לנו את החשבון כי לא שילמנו ארנונה. אבל לפי ההסכם שלנו עם העירייה הם צריכים לקזז את המיסוי מהתקציב שהם נותנים לנו - מיליון ומאתיים אלף שקל. עכשיו אנחנו במצוקה כספית. אני לא יודע מה לעשות".

שאלתי את טראבשה אם הוא מבין מדוע פרצה הסערה דווקא כעת. "זו האווירה האנטי דמוקרטית בישראל שאנו חיים בה, וזה לא קשור רק לערבים", הוא ענה. "תראה מה עשו ליוצאי העדה האתיופית. יש אווירה גזענית של גופים שמתלהמים שהולך לפרמטרים של פאשיזם. אני חרד לחיים שלנו בארץ. חלק מהמשפחות השכולות שקשורות לתנועת 'אלמגור', פנו, כך שמעתי, למשרד התרבות, אבל אני יכול להגיד לך שבמקביל הרבה משפחות שכולות אחרות צפו בהצגה ואהבו אותה מאוד. עכשיו אנחנו רוצים לפנות למשפחות השכולות שראו את ההצגה, אלה שבאמת ראו, ונשמע מה הן אומרות - אם זה באמת פגע ברגשותיהן".

תגובת עיריית חיפה:

תקציב התמיכה אושר במועצת העיר כפי שהוא מאושר מזה שנים רבות.

התקציב יועבר מיד עם סיום בירור שתערוך הועדה אותה מינה ראש העיר לטובת העניין.

אנו מאמינים כי הבעיה תיפתר תוך כמה ימים.

More from Shlomi Eldar

Recommended Articles