בלימת הגרעין האיראני - הישג של נתניהו

אם הצהרת לוזאן תהפוך להסכם קבע בין המעצמות לאיראן, זה הזמן להסיר את הכובע בפני ראש הממשלה בנימין נתניהו. אין אדם שתרם יותר ממנו להסרתה, או למצער לדחייתה, של הסכנה שידם של אייתוללות תאבי כוח תחזיק בכפתור ההפעלה של פצצת אטום. על הישגים פחותים מזה מנהיגים זכו בפרס נובל לשלום. במשך שנים נתניהו לא פסח על שום פעמון אזעקה וכפה על הקהילה הבינלאומית להציב את הטיפול בתכנית הגרעין האיראנית בקדמת סדר היום שלה. אלמלא האיום שלו (האמיתי או הסרק) להפציץ את מתקני הגרעין של האיראנים, לא בטוח שהמעצמות היו עושות יד אחת כדי להבטיח ככל האפשר שאיראן תסתפק באנרגיה גרעינית לצורכי שלום. אלמלא הצלחתו של נתניהו לגייס חברי קונגרס אמריקאים ליוזמה להחמרת הסנקציות נגד האיראנים, ספק רב אם טהרן הייתה נכנסת למו"מ גלוי עם "השטן הגדול". בפרפראזה על האמרה שרק מנהיג שמרן כריצ'רד ניקסון יכול היה לסלול את הדרך לדיאלוג אמריקאי עם סין הקומוניסטית, אפשר לומר שרק מנהיג ישראלי שמרן כנתניהו יכול היה לסלול את הדרך לדיאלוג אמריקאי עם איראן השיעית.

אף על פי כן, לא רק שנתניהו אינו נוטל לעצמו זנב אשראי מההישג החשוב שהושג בשבוע שעבר [2 באפריל] בלוזאן, אלא שעוד בטרם נודעו כל פרטיו של ההסכם, הזדרז ראש הממשלה לכנס את הקבינט כדי לגנותו בכל פה. הוא שחרר את הרסן של שריו ושלח אותם לאולפני הרדיו והטלוויזיה, עם הוראה להציג את ההסכם ככתב כניעה למשטר שחותר להשמדת ישראל. בכך, נתניהו מודה למעשה בכישלון מפעל חייו - הצלת ישראל משואה שנייה. על כך הוא זכאי כביכול לאות הוקרה מיוחד; לא קשה לתאר איזה מטעמים משמרות המהפכה היו עושים לנשיא חסן רוחאני מהודעה של נתניהו, כי הצהרת לוזאן היא ניצחון ישראלי. בהמשך לכך, קל לנחש איזו קבלת פנים היתה האופוזיציה השמרנית האיראנית מכינה לשר החוץ מוחמד זריף, אילו עודדה ישראל את שש המעצמות לתרגם את מסמך העקרונות להסכם מפורט ולהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם.

רמז למה שמצפה לשני המנהיגים האיראנים בדרך לאישור הצהרת העקרונות ולמשא ומתן עם המעצמות על הפרטים שנותרו במחלוקת, ניתן למצוא בדבריו של חבר ועדת הביטחון הלאומי בפרלמנט האיראני, אסמעיל כות'רי: "ארה"ב השיגה את כל מטרותיה, בעוד שאיראן לא הצליחה להשיג את המטרה הבסיסית של הסרת הסנקציות". אלמלא הקמפיין האגרסיבי שנתניהו מנהל נגד ההצהרה, כותרי וחבריו היו מן הסתם מוסיפים כי "ישראל השיגה את כל מטרותיה". כמובן שהצרות של רוחני וזריף מעניינות את נתניהו פחות מהשלג דאשתקד. איש לא יהיה שמח ממנו אם בזמן שנותר, עד סוף יוני, המשא ומתן על הסכם קבע עם איראן יעלה על שרטון. הנחת העבודה של נתניהו היא שהסכם שאיראנים חתומים עליו - כל הסכם - אינו שווה את הנייר שעליו הוא נכתב.

מעבר לנטיות הלב של נתניהו, יש לראש הממשלה (כמו לכל ראש ממשלה ישראלי בטווח הנראה לעין) אינטרס לשמור את נושא הגרעין האיראני על "אש קטנה". איום הגרעין האיראני משמש במשך עשרות שנים פתח החילוץ של ישראל מהאמנה לאי הפצת נשק גרעיני ומיוזמות בינלאומיות לפירוז המזרח התיכון מנשק להשמדה המונית. הנושא הישראלי צפוי להעסיק את באי הפסגה החמש שנתית למעקב אחר האמנה לאי הפצת נשק גרעיני (NPT), שתיפתח בניו יורק ב-22 בחודש זה. ההודעה המסכמת של הוועידה הקודמת, שהתקיימה באפריל 2010, קראה למדינות שאינן חתומות על האמנה - הודו, ישראל ופקיסטן - להצטרף אליה ללא דיחוי וללא תנאים מוקדמים. הוועידה ציינה במיוחד את חשיבות העמדתם של מתקני הגרעין הישראלים תחת אמצעי האבטחה של הוועדה הבינ"ל לאנרגיה אטומית (IAEA safeguards). בין הנושאים לדיון בוועידה הקרובה מוזכר יישומה של החלטת הועידה מ-1995 להכריז על המזרח התיכון אזור נקי מנשק גרעיני.

הממשלים האמריקאים לדורותיהם, בהם ממשל אובמה, עמדו לצדה של ישראל והדפו לחצים מצד מדינות ערב להפעיל על ישראל את כללי המשחק האוניברסליים הנהוגים בזירה הגרעינית. התירוץ היה שישראל היא המדינה היחידה באזור ששכניה, ובראשם איראן, מאיימים להשמידה. כדי לשמור בידי ישראל את התירוץ הזה, נתניהו תובע מאובמה להוסיף את ההכרה בזכות קיומה של ישראל לרשימת הקניות שלו בבזאר הפרסי על פרטי ההסכם. יש להניח כי נשיא שנכווה בדרישה של נתניהו שהפלסטינים יכירו בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי- דרישה שאינה מקובלת על הפלסטינים- ישמור מרחק מתביעה דומה שאין לה סיכוי להתקבל אצל האיראנים.

ההתגרות באובמה והסתת חברי קונגרס נגד הסכם הגרעין עלולים לעלות לראש הממשלה לא רק באובדן תמיכתה המסורתית של ארה"ב בעת הדיון על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני במרכז האו"ם בניו יורק. הנקמה המתוקה של אובמה על הכשלת ההסכם עשויה לבוא באותו מקום, בהצבעה על זכות קיומה של מדינה פלסטינית. הבחירות האחרונות בניגריה מקרבות את הפלסטינים יותר מתמיד לרף תשעת חברי מועצת הביטחון הנדרש להפיכת הרשות הכבושה למדינה עצמאית. בדצמבר אשתקד נתניהו לא צריך היה לעבוד קשה כדי לשכנע את הנשיא הפרו-ישראלי גודלאק ג'ונתן להימנע בהצבעה במועצת הבטחון על ההצעה הפלסטינית. בפעם הבאה שנתניהו יתקשר לארמון הנשיאות באבוג'ה, בצד השני של הקו יהיה הנשיא מוחמאדו בוכארי, שנחשב לתומך נלהב בצד הפלסטיני. או אז, רק וטו אמריקאי יוכל כנראה למנוע את כניסתו של נתניהו להיסטוריה כראש הממשלה שבמשמרת שלו קמה פלסטין. אם תרצו, בדרך הזו נתניהו יירשם בספרים כמנהיג שגם סילק מישראל את האיום הגרעיני וגם הרחיק את איום הפיכתה למדינת אפרטהייד מצורעת.   ​