משה כחלון – המפתח לחזרת ממשלת ישראל למשא ומתן מדיני

בשבוע שעבר [אמצע מארס] ישבתי בלשכתו של אחד הפקידים האירופים הבכירים והבקיאים ביותר בזירה המזרח תיכונית. סיפרתי לו על רעיונות יצירתיים לקידום הסדר שלום ומודלים ביטחוניים שהועלו באותו יום במפגש בין נציגים מסעודיה, דובאי, ירדן, ישראל, אירופה וארה"ב.

האיש האזין בסבלנות, ביקש שאבטיח כי לא אעלב מהדברים שהוא עומד לומר לי, ופתח במונולוג ארוך שתמציתו הוא כך: "בכורסא שבה אתה מתרווח, ישבו בשנים האחרונות אין ספור מומחים, פעילי שלום ושוחרי טוב ישראלים. לכל אחד מהם היו כוונות טובות ותכניות מרתקות. שפתיים יישק. אבל, ידידי היקר, צר לי לומר לך, שאתם, איך נאמר, קצת מנותקים מהמציאות. יש לי חדשות בשבילך. דאע"ש לא נמצא רק בעזה. הוא כבר התחיל להסתנן לג'נין".

"הרשות הפלסטינית מתפקדת על טיפות הדלק האחרונות, לאחר שישראל החליטה להקפיא את כספי המיסים שלה", המשיך הפקיד והוסיף, "אונר"א (סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין) הודיעה לנו שתקציב הסיוע לפליטים ברצועת עזה הולך ואוזל, לאחר שהארגון נאלץ להזרים סיוע חירום להמוני הפליטים הפלסטינים בסוריה שאיבדו את רכושם ואת מטה לחמם במהלך מלחמת האזרחים. יש גבול לכמות הכסף שמשלם המסים האירופי מוכן להשקיע בשטחים הכבושים, בשעה שאתם לא משקיעים שום מאמץ לסיים את הכיבוש ולשים קץ לסכסוך".

לפני שנפרדנו, ביקש הפקיד לשמוע את תחזית הבחירות שלי. הערכתי שנאום שתי המדינות הידוע כ"נאום בר אילן" עתיד לשמש מצע נוח לבניית ממשלת אחדות לאומית ולהרדים עליו את מה שמכונה "תהליך השלום".

בדרכי הביתה מנמל התעופה בן גוריון, שמעתי ברדיו שראש הממשלה בנימין נתניהו חזר על הטענה שכל שטח שהשמאל יפנה ייתפס על ידי דאע"ש. הבנתי שהחיבור של דאע"ש לגדה המערבית אינו רק ספין בחירות שנועד להרחיק קולות צפים מהמחנה הציוני. המידע שמונח על שולחנם של בכירים במשרדי החוץ האירופים, מוכר לראש ממשלת ישראל.

אין אדם שתרם יותר מנתניהו לקריסת הרשות הפלסטינית ולאובדן האמון בהסכם אוסלו ובהנהגה שמזוהה איתו. הייאוש הוא החממה שבה צומח פונדמנטליזם דתי- לאומני במזרח התיכון. מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית ושיתוף הפעולה שהם מקיימים עם מערכת הביטחון הישראלית, הם המחסום שמונע את השתלטותם של הקיצוניים על ג'נין. השין גימלים במחסום הזה הם מצרים, סעודיה, ארה"ב ואירופה.

מה יקרה במחסום, אם הכנסת ה-20 שנבחרה ביום שלישי [17 במארס] תוציא מקרבה עוד ממשלת ימין-ימין קיצוני-חרדים? מה יהיה גורלם של הרשות הפלסטינית ושיתוף הפעולה הביטחוני?

תשובה ראשונה תצא, אולי, בשבת הבאה [28 במארס] משארם א-שייח. מצרים תארח שם את פסגת הליגה הערבית. בראש מעייניהם של המנהיגים הערבים עומדים המאבק נגד דאע"ש ובלימת התפשטותה של איראן, שמעמיקה את השפעתה בעיראק, סוריה, לבנון ותימן. כמו בכל הפסגות הקודמות שהתקיימו מאז 2002, גם הפעם תעלה יוזמת השלום הערבית על שולחנם של המנהיגים הערבים.

אזכיר את עיקריה של היוזמה: שלום ונורמליזציה עם כל מדינות הליגה הערבית והסדר צודק ומוסכם של בעיית הפליטים על בסיס החלטת עצרת האו"ם 194. תמורת זאת, ישראל צריכה לסגת מהשטחים שנכבשו ב-1967. מאוחר יותר הביעה הליגה תמיכה בהסדר של חילופי שטחים, שיאפשר לישראל לספח חלק ניכר מההתנחלויות. סילוקה של סוריה מהליגה הערבית מאפשר לקדם את היוזמה מבלי להידרש בעתיד הנראה לעין לסוגיית רמת הגולן. היוזמה אומצה על ידי ארגון מדינות האסלאם המונה 57 מדינות.

נציג סעודי רם דרג שהשתתף במפגש בבירה האירופית בשבוע שעבר, הדגיש כי הסכמה של ישראל לנהל משא ומתן עם ההנהגה הפלסטינית על בסיס היוזמה תאפשר שיתוף פעולה פורה בבלימת האסלאם הקיצוני והאיום האיראני.

ההצעה המפתה הזאת מונחת על שולחנה של הממשלה החדשה שתקום בישראל. היא העלתה אבק גם על שולחנן של הממשלות הקודמות שכיהנו בישראל ב-13 השנים האחרונות. קשה להאמין שממשלת ליכוד-הבית היהודי-ישראל ביתנו-ש"ס-יהדות התורה תיגע במסמך הזה אפילו במקל. נפתלי בנט ואביגדור ליברמן אינם מוכנים לעכל פינוי של בית בודד במאחז לא חוקי מבודד.

אבל סכום המנדטים של חמש המפלגות הללו אינו מגיע ל-61. בהנחה שהנסיגה מפתרון שתי המדינות חוסמת את הדרך לברית זוגיות עם המחנה הציוני, נתניהו אינו יכול להרכיב ממשלה בלי סיעת כולנו. משמעות הדבר אינה רק הפקדת תיק האוצר בידי משה כחלון; המפלגה שהבטיחה בשורה חדשה לישראל, תצטרך לבגוד במצביעים שהעניקו לה הזדמנות לתרום לשינוי לא רק בלוח המחירים של שיחות טלפון.

שותפיו הבכירים של כחלון להנהגה, השגריר לשעבר מייקל אורן והאלוף במילואים יואב גלנט, חזרו והבהירו את האינטרס האסטרטגי של ישראל בפתרון מדיני שיבטיח את עתידה כמדינה יהודית ודמוקרטית. מצע המפלגה מתחייב לקדם הסדר על בסיס המכתב שהנשיא ג'ורג' בוש הבן שלח לראש הממשלה שרון באפריל 2004 בעקבות תכנית הנסיגה מעזה. המכתב, שתוכנו אומץ על ידי שני בתי הקונגרס, ושתי המפלגות שם, קובע כי ארה"ב תומכת בהקמתה של מדינה פלסטינית רציפה ועצמאית.

זאת ועוד, המצע מבטיח גם לפעול להנעת מהלכים אסטרטגים ודיפלומטים שיחזקו את ביטחונה של מדינת ישראל, תוך מתן דגש למערכת היחסים עם הממשל האמריקאי הנוכחי.

איך עושים זאת עם ראש ממשלה שנשיא ארה"ב מסרב לראות את פניו ועם שר ביטחון שהאשים את מזכיר המדינה האמריקאי במשיחיות שקר? התשובה לשאלה הזאת – שאלת המפתח של בחירות 2015 – מצויה בידיו של איש אחד: משה כחלון.