דילוג לתוכן העיקרי

טיפה אחת של קולה בים המרורים של עזה

מאות אלפי מובטלים בעזה אינם יכולים לחכות שלוש שנים עד להקמתו של מפעל קוקה קולה, שיבטיח תעסוקה רק לכאלף תושבים. לכן יש להסיר או להקל את הסגר כבר כעת. התעלמות מהמשבר ההומניטרי ברצועה עלולה להוביל את ישראל לעימות צבאי נוסף ומיותר.
Palestinian children play on a mattress near the ruins of houses which witnesses said were destroyed by Israeli shelling during the most recent conflict between Israel and Hamas, in the east of Gaza City December 1, 2014. According to housing minister Mufeed al-Hasayna, Gaza needs 8,000 tonnes of cement a day to meet demand. A new system set up with the United Nations to comply with Israeli requirements lets through at most 2,000, he said. At that rate, reconstruction would take more than 30 years, said Has

רצועת עזה נמצאת במשבר הומניטרי חמור. אמנם אין בעזה אנשים גוססים מרעב או סובלים ממחלות זיהומיות מדבקות, אבל המצוקה והאבטלה הן נחלת רוב תושבי הרצועה. ככל שחולפים הימים, המצב ההומניטרי שם הולך ומחמיר, ומתקרב להגדרה של אסון.

המרכז הפלסטיני לסטטיסטיקה פרסם כי היקף האבטלה ברבע השני של 2014 הגיע ליותר מ-44 אחוזים, כפי שדיווחה באל-מוניטור ראשה אבו ג'לאל [26 בדצמבר]. אולם, נציגי ארגוני זכויות אדם ברצועה טוענים, כי נתוני החודשים האחרונים שעדיין לא פורסמו מעלים תמונה קודרת יותר של למעלה מ-50 אחוזי אבטלה. כלומר, כל אדם בוגר שני בעזה הוא מובטל.

נתון מדאיג נוסף הוא שגם המועסקים ובעלי העסקים ברצועה מתקשים להחזיק מעמד. בעלי משרות במנגנון השלטוני של חמאס, למשל, נאלצים לכתת את רגליהם אל מחסני האוכל של אונר"א – ארגון הסעד והתעסוקה של האו"ם, ולהצטייד בהשלמת מזון לצורכי קיום. למעשה, אונר"א מספק היום, הרבה יותר מבעבר, את צרכיהם הבסיסיים של מרבית תושבי רצועת עזה. רבים מתושבי הרצועה מתקיימים משקי קמח ושאר מוצרי יסוד שהארגון מנפק לכל דורש, מובטלים ומועסקים כאחד.

עוד לפני פרוץ מבצע "צוק איתן" [8 ביולי 2014] המצב הכלכלי בעזה היה חמור מאוד, אבל ההרס העצום של הרצועה בזמן המלחמה והשיקום הזוחל שלאחריה, מבשרים רעות ל-1.8 מיליון תושבי הרצועה, כמו גם לישראל.

בישראל נוהגים להטיל את האשמה על חמאס ובדרך עקיפה גם על סגירת המעברים עם מצרים, תוך ניסיון להבליט את מעבר המשאיות בכרם שלום המספקות מוצרי מזון וחומרי גלם לרצועה. כך טוענת ישראל שאין רעב בעזה - טענה נכונה כשלעצמה.

אין חולק על כך שמצבם של תושבי הרצועה התדרדר באופן דרמטי מהיום בו חמאס תפס את השלטון ברצועת עזה בכוח [יוני 2007], אבל גם חלקה של ישראל במשבר ההולך ומחמיר הוא רב: הסגר שנמשך כבר יותר משבע שנים ותוצאות מבצעי צה"ל הגדולים שם ("עופרת יצוקה", "עמוד ענן", "צוק איתן") הפכו את הרצועה לאזור מוכה אסון.

אין בכוונתו של הדיון כאן לערוך השוואה בסוגייה חלקו של מי רב יותר במצב העגום בעזה, אלא להציב תמרור אזהרה למה שעומד להתרחש שם בעתיד, אם לא יינקטו פעולות משמעותיות שיובילו לשינוי דרמטי ברצועה.

אבטלה חמורה וייאוש כללי עלולים להוביל לאנדרלמוסיה ברצועה ולהתחזקותם של ארגונים קיצוניים אשר מהם ישראל חוששת יותר מחמאס. השבוע [24 בדצמבר] קיבלנו דוגמה לכך בתקרית החמורה הראשונה ברצועה מאז "צוק איתן" בה נפצע חייל צה"ל מאש של צלף פלסטיני. לכך יש להוסיף את מה שמכנים בצה"ל "טפטופי פצמ"רים וקסאמים", אותם יורים בשבועיים האחרונים ארגוני קצה קטנים המבקשים כנראה לאתגר את חמאס. אבל הארגונים הקטנים הללו אינם לב הבעיה; הבעיה נעוצה בתמונת הייאוש הכללית וקריסתה של רצועת עזה.

היום ברור בישראל גם לאלה שתמכו במבצעים צבאיים ברצועה וכיבושה, כי עוד מבצע צבאי, עוד הרוגים ועוד הרס לא יביאו דבר. הם לא יעצרו את הקסאמים והרקטות. תושבי הרצועה חשים היום יותר מתמיד, שאין להם בעצם מה להפסיד.

במהלך מבצע "צוק איתן" הייתה לישראל הזדמנות להפיל את שלטון חמאס ולהיפטר ממנהיגיו ואולי ליצור מצב של מנהיגות אחרת ברצועה – אנשי הרשות של אבו מאזן או גורמים אחרים. אבל ההערכה הביטחונית שהנחתה את מקבלי ההחלטות בישראל הייתה אז שגורמים קיצוניים יותר מחמאס ישתלטו על הרצועה, ועל כן ישראל תאלץ לשהות ברצועה ולשלוט בה במשך שנים. ישראל, כידוע, בחרה בדרך אחרת: להכות בעזה ולהכות בחמאס עד שילמד לקח.

על אף החבטות שספג, חמאס ממשיך להחזיק בשלטון וההגמוניה שלו אינה ניתנת לערעור. דבר לא יביא את מנהיגי התנועה לוותר על השליטה ברצועה, גם אם היקף האבטלה שם יגיע לתשעים או למאה אחוזים והמונים יגוועו ברעב. אם מטה אונר"א לא היה משמש כמרכז אספקה והאכלה עיקרי ברצועה, המתאמץ בכל כוחו ותקציבו להזין את מרבית תושבי עזה, קטסטרופה הומניטרית הייתה מתרחשת שם מזמן.

עכשיו צריך להחליט לאן הולכים מנקודה זו. ישראל מצויה כעת במערכת בחירות. לאף אחד במערכת הפוליטית אין ראש ורצון להתעסק עם עזה, ודאי לא להסיר את הסגר או להקל אותו. אבל תקופה של כחודשיים וחצי מכאן ועד הבחירות [17 במארס] ועוד מספר חודשים עד להקמת ממשלה חדשה מהווים פרק זמן ארוך. השלכות ההמתנה הזאת עלולות להיות חמורות עד בלתי הפיכות.

שיקום הרצועה מתנהל בעצלתיים (בקצב הנוכחי זה עלול לקחת עשור), ולא צריך להיות בעל דמיון עשיר במיוחד כדי לשער מה עלול לקרות שם בעוד כשנה ואיך ישראל תאלץ להיגרר לעוד סיבוב עימותים מזויין ומיותר.

לפני כשבוע [22 בדצמבר] הודיעה לשכת מתאם הפעולות בשטחים כי המתאם, האלוף יואב פולי מרדכי, אישר להקים ברצועת עזה מפעל לייצור קוקה קולה. יזמי המפעל הם מוניב אל מצרי וזאהי חורי, וההשקעה בהקמתו היא של 20 מיליון דולר. בניית המפעל באזור התעשייה קרני תימשך שלוש שנים ועם פתיחתו הוא צפוי להבטיח תעסוקה ללמעלה מאלף עובדים.

כשסיפרתי לידידיי ברצועה על הפרויקט המתוכנן, הם צחקו צחוק מריר. המשקה האמריקאי התוסס, כך אמרו, לא יוכל להחזיר להם את טעם החיים. כדי להחיות את הרצועה ולהציל את תושביה דרוש מאמץ בינלאומי רחב וגדול הרבה יותר, שיבטיח תעסוקה למאות אלפי עובדים. טיפה אחת של קולה בים המרורים של עזה לא תשנה את המצב.

More from Shlomi Eldar

Recommended Articles