בחירה בימין – הנצחת הסכסוך, הפחד והחרם על ישראל

השבוע (8 בדצמבר) ציטטנו כאן את הבטחתה של מזכירת המדינה האמריקאית לשעבר והמועמדת הפוטנציאלית לנשיאות, הילרי קלינטון, כי "נמשיך לסייע לישראל בלי קשר למי נמצא בשלטון". קלינטון לא הייתה צריכה להמתין זמן רב כדי לקבל טעימה מהשלטון שישראל עשויה לקבל ב-17 במארס 2015. בין מאזיניה באולם הכנסים של פורום סבן בוושינגטון היה גם שר הכלכלה, נפתלי בנט. בנאום שהשמיע מעל אותה במה לא ניסה בנט להסתיר את מהותו של השלטון שהוא מציע לישראל. הוא דיבר נגד פתרון שתי המדינות - הנוסחה שקלינטון טענה כי היא "תפישה נכונה וחיונית" בכל הנוגע לסיום הכיבוש והסכסוך הישראלי-פלסטיני. "אינך יכול להיות כובש בארץ השייכת לך", אמר בנט. הוא התייצב מאחורי תוכניתו לספח לישראל את שטחי C – שטחים שהושארו בשליטה ישראלית מאז הסכם אוסלו - המהווים כ-60 אחוז מאדמות הגדה המערבית.

בנט גילה שראש הממשלה בנימין נתניהו סיכם עמו כי הם לא יתקפו זה את זה במערכת הבחירות, מה שמרמז שהליכוד לא יטיל דופי ברעיון הסיפוח. אחרי הכל, שר הביטחון מהליכוד, משה יעלון, השמיע דברים חצופים לא פחות כלפי מזכיר המדינה ג'ון קרי, שהעז לקדם את פתרון שתי המדינות. גם שר החוץ אביגדור ליברמן, עד לאחרונה שותף לסיעה של מפלגת השלטון, אינו מחמיץ הזדמנות להציג את הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן), שנאחז בשארית כוחותיו בפתרון שתי המדינות, כ"מנהל טרור מדיני". ועוד לא אמרנו כלום על יוזמות החקיקה של יו"ר ועדת הפנים, מירי רגב מהליכוד, לסיפוח בקעת הירדן, ועל תנופת ההתנחלות בגדה ובירושלים המזרחית.   

ב-17 במארס יוסר סוף סוף הערפל מעל הקלפיות ברחבי ישראל, בכל הנוגע לסוגיית המפתח שהחברה הישראלית מתמודדת איתה - היחסים עם השכנים וגבולות הקבע. לא נשמע יותר את התאוריות העבשות שמופיעות במערכות בחירות, אשר לפיהן רק הימין יכול לעשות שלום ורק השמאל יכול לעשות מלחמות. בקדנציה האחרונה הימין (בעזרת מפלגות המרכז)  עשה מלחמה והרחיק את השלום. סיסמת הבחירות של נתניהו בבחירות 1996, "עושים שלום בטוח", הושלכה מזמן לפח האשפה במצודת זאב. כמעט עשרים שנה עברו, והאיש לא מצא עדיין לנכון לממש את הבטחתו לשלום בטוח.  

במקום נאום בר אילן מ-2009, שבו הבטיח נתניהו שתי מדינות לשני עמים, הציבור מקבל ממנו כעת מדינה אחת, מדינת ישראל, לעם אחד, העם היהודי. ראובן ריבלין, הדמוקרט האמיתי האחרון בסיעת הליכוד בכנסת היוצאת, מצא מקלט במשכן הנשיא. בבחירות הקרובות הציבור יידע כי בחירה באגף הימין היא הנצחת שלטונו של מחנה אתנוצנטרי שסוגר את ישראל בגטו מנטלי, בדרך לגטו ממשי. זהו שלטון שתוקע שובל של טריזים ביחסים בין יהודים למי שאינם יהודים (כולל דרוזים ובדואים המשרתים בצה"ל) ובין ישראל לפזורה היהודית, ומצפצף על כל העולם.

בכירים במשרד החוץ עוקבים בדאגה רבה אחרי נסיגתם בזה אחר זה של פרלמנטים אירופים ממדיניות ההסכמה שבשתיקה להנצחת הכיבוש הישראלי בשטחים. מיום ליום קשה יותר לדיפלומטים ישראלים לשכנע את דעת הקהל שישראל היא "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". אנשי עסקים ישראלים מדווחים על ירידה במכירות באירופה, בשל חרם צרכנים. חברות ספנות נאלצו לספוג הפסדים בגלל סירובם של פועלי נמל בארה"ב לפרוק מטענים שהגיעו מישראל.    

בנאומו בפורום סבן טען בנט שתוכנית הסיפוח שלו לא תוביל לחרם נגד ישראל "כיוון שכל העולם משתמש בטכנולוגיות תוצרת ישראל. כולם רוצים את ההמצאות והפיתוחים שלנו". חוץ מזה, "כל מי שמחרים את ישראל הוא אנטישמי", וגם "העולם לא תמיד צודק בדרישותיו מישראל".

אמנם לפני 3,300 שנה קילל-בירך בלעם את ישראל כי "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כ"ג, ט'), אלא שמאז העולם השתנה. מי שלא מתחשב בגויים האמריקאים, האירופים הרוסים והסינים, לא ישכון לנצח לבדו במזרח התיכון ללא פיקוח על מתקני הגרעין שלו, ובמקביל ימשיך לנהל מאבק נגד הגרעין האיראני. בלי הווטו האוטומטי שארה"ב מטילה על החלטות נגד ישראל במועצת הבטחון, ספק אם הטכנולוגיה הישראלית הייתה מצילה את ישראל מסנקציות בינלאומיות. אפילו יהודי מאמין כמו בנט יודע שאי אפשר לבנות את כושר ההרתעה של צה"ל על הרבנות הצבאית, ושאין תחליף לחלקי חילוף למטוסי הקרב הישראלים מתוצרת ארה"ב.  

סקר דעת הקהל השנתי של מיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית - שפורסם השבוע (pdf) מלמד שהציבור בישראל אינו קונה את סיפור האנטישמיות ופלאי הטכנולוגיה של בנט ושותפיו. רוב הנשאלים בסקר שנערך בספטמבר על-ידי מכון רפי סמית, ובשיתוף קרן פרידריך אברט, ערים לכרסום במעמדה הבינלאומי של ישראל. רובם סבורים ששיפור מעמדה של ישראל מותנה בהתקדמות בתהליך השלום.

בתגובה לממצאי הסקר אמר למחברי הדו''ח פרופ‘ איתמר רבינוביץ', מי שהיה שגריר ישראל בארה“ב, כי הוא מעודד מהמודעות הגבוהה של דעת הקהל לחשיבותם של יחסי החוץ של ישראל ומכך שהיא מוטרדת מהנזק המהותי והתדמיתי שנגרם למדינה מהתמשכות הסטטוס קוו. רבינוביץ' מזהה בממצאי הסקר בסיס לשינוי מדיניות בידי הנהגה שאכן תבקש לחולל שינוי כזה. ההכרעה החשובה כל כך - אם להפקיד את השלטון בידי הנהגה חדשה שתיפתח לעולם או בידי ממשלה שתגביה את חומות הפחד - מונחת לפתחו של כל בעל זכות בחירה ישראלי.