דילוג לתוכן העיקרי

יש ירושה פוליטית בישראל - אבל אין יורשים

נתניהו היה יכול למצוא פשרות למשברים האחרונים בממשלתו, אבל העדיף לדחוף את הצדדים אל הקצה. מצד אחד, הוא אף פעם לא רוצה בחירות, אבל מצד שני, יכול להיות שהוא יודע שעדיף לחתוך הפסדים ולרוץ לקלפי עכשיו.
Israel's Prime Minister Benjamin Netanyahu delivers a statement to the media in Jerusalem November 18, 2014. Two Palestinians armed with a meat cleaver and a gun killed four worshippers in a Jerusalem synagogue on Tuesday before being shot dead by police, the deadliest such incident in six years in the holy city. Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu pledged to respond with a "heavy hand" and accused Western-backed Palestinian President Mahmoud Abbas of inciting violence in Jerusalem.  REUTERS/Baz Ratne

ישראל היא מדינה שמורגלת בתסבוכות ובמצבים פוליטיים מורכבים, אבל דומה שהמצב הנוכחי שאליו נקלעה ממשלתו של בנימין נתניהו שובר את כל השיאים הקודמים. עד לפני כחצי שנה היה נדמה לכולם ששלטונו של נתניהו נצחי. הוא זהר לבדו בראש טבלאות הסקרים, כשאף אחד לא מדגדג את הציונים הגבוהים יחסית שקיבל מהציבור, ובעיקר את העובדה שבשאלה הקריטית הנשאלת בסקרים בישראל לגבי מידת ההתאמה לתפקיד ראש הממשלה, הוא היה כמעט לבד, מגרד את ה-50 אחוז, כשהבאים בתור אחריו נהנים מתמיכה חד ספרתית.

בינתיים קרו כמה דברים בישראל. הראשון והחשוב שבהם הוא ניפוץ תחושת הביטחון היחסי שממנה נהנו הישראלים בשש שנות שלטונו האחרונות של נתניהו. במבצע "צוק איתן" חוו גם תושבי תל אביב וגוש דן את טעמן של רקטות, והמטרופולין הישראלי החשוב ביותר (והיחיד) הפך להיות שטח מופצץ לאורך שבועות ארוכים. האירוע הזה חלף עם הקיץ, אבל נותר צרוב בנשמתם של ישראלים רבים. עד היום, למעט חריג בודד וקצר במלחמת המפרץ הראשונה (1991-1990), שבמהלכה שיגר סדאם חוסיין כמה עשרות טילי סקאד לעבר ישראל, תל-אביב נחשבה חסינה. בועה ישראלית שוקקת, תוססת, עמוסת חיי תרבות, נהנתנות ואווירה קוסמופוליטית. והנה, כל זה עלה בעשן הרקטות שנורו מעזה. אבידות בנפש כמעט לא היו, לאור הצלחתה הלא תיאמן של מערכת "כיפת ברזל", אבל מאות אלפי ישראלים הריחו מדי יום, כמה פעמים, את ריחו של האספלט בכבישים השונים, שעליהם השתטחו בכל פעם שנשמעה אזעקה, מכסים את ראשם בידיהם ומקווים שגם הפעם כיפת ברזל תעשה את העבודה.

לאחר המלחמה, צנח נתניהו באותה שאלה קריטית של "התאמה לראשות הממשלה" למחצית מכוחו המקורי. הוא לא שב לטפס בחזרה מאז, אלא להיפך. ראש הממשלה חווה גם צניחה בסקרי המנדטים, והעניין הכי מדאיג מבחינתו טמון בשאלה נוספת שנשאלה בסקרים האחרונים: האם אתה מעוניין שראש הממשלה נתניהו ייבחר לכהונה נוספת? בסקר שנערך בסוף חודש אוקטובר למעלה מ-60 אחוז מהנשאלים ענו "לא". זוהי מסה קריטית שלילית שהולכת ומתגבשת סביב נתניהו.

הבעיה היא, שאין לו שום אלטרנטיבה. בפעם הראשונה מזה עידנים, יש ירושה פוליטית בישראל, אבל אין יורשים. הסחורה מונחת על הרצפה, ממתינה שמישהו יבוא ויאסוף אותה, אבל איש לא מגיע. ממשלת נתניהו מקרטעת כרגע ממשבר למשבר. התקציב לא עבר עדיין, ביום רביעי [26 בנובמבר] צפויה כנראה (אם לא תידחה ברגע האחרון) הצבעה דרמטית על "חוק לאום" קיצוני שהגיש ח"כ זאב אלקין מהליכוד. שרי "התנועה" ו"יש עתיד", בהנהגתם של ציפי לבני ויאיר לפיד, לא מתכוונים לתמוך בחוק הזה. אם יצביעו נגדו, יפטר אותם נתניהו בו ברגע וישראל תלך לבחירות. בישיבת הממשלה שהתכנסה ביום ראשון [23 בנובמבר] התקיימה קטטה קולנית בין כולם לכולם סביב הצעת החוק הזו, שעל פי גורמים בשמאל מכרסמת באיזון העדין בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית, שתי אבני היסוד של ישראל, פוגעת במיעוטים ובדמוקרטיה, ומציבה את ישראל בתחילתו של מדרון חלקלק. נתניהו היה יכול למצוא פשרות, לדחות את הסוגיה, והיו לו נקודות יציאה רבות מהמשבר, אבל הוא העדיף להמשיך לדחוף את הצדדים אל הקצה. יכול להיות שהוא רוצה בחירות? מצד אחד, נתניהו אף פעם לא רוצה בחירות. יש לו עוד למעלה משתי שנות כהונה מלאות. מצד שני, גם הוא קורא סקרים, גם הוא מבין במספרים ויכול להיות שהוא יודע שעדיף לחתוך הפסדים ולרוץ לקלפי עכשיו.

לכל זה צריך להוסיף את האינתיפאדה המוזרה שפרצה בירושלים ומאיימת לזלוג לאזורים נוספים. היא מכרסמת כרסום נוסף בתחושת הביטחון האבודה של הישראלים, תחושה שהייתה עד עכשיו הנכס האלקטורלי מספר 1 של נתניהו. כשסוכנות הדירוג פיץ' מפרסמת הערת אזהרה באשר לדירוג האשראי של ישראל, נפגע הנכס השני של ביבי, הלא הוא המצב הכלכלי היציב יחסית. כרגע עומד ראש הממשלה כמעט עירום ועריה, נקי לחלוטין מנכסיו, מנסה לשמר את התמיכה המתמעטת בו ולהחליט לאן מועדות פניו.

בעיה נוספת, מפתיעה ומדאיגה, מתעוררת מימינו של נתניהו. נפתלי בנט, הצעיר שזה עתה הגיח לשמי הפוליטיקה הישראלית, מכרסם במנדטים של הליכוד ובסקרים האחרונים מגיע לכמעט שוויון עם הליכוד במספר המנדטים. בנט מנצל את המשך התזוזה של האלקטורט הישראלי ימינה, תזוזה שמתרחשת בכל פעם שנושא הביטחון עולה על סדר היום. "צוק איתן", האינתיפאדה הירושלמית והחיכוכים עם ערביי ישראל מושכים את הבוחר הישראלי הממוצע ימינה. אבל אם פעם פירוש המונח ימינה היה לזרועותיו של נתניהו, הרי שהיום הבוחרים מעדיפים את נפתלי בנט, צעיר, רענן, ממוקד, שמדבר בשפה תל-אביבית היי-טקיסטית ומגיע גם לקהלים לא דתיים, או את ליברמן, שבניגוד לנתניהו לא מגמגם ולא מתייסר כשמדובר בחמאס, בעזה או בערביי ישראל.

אם התופעה הזו תימשך, ואין הרבה סיבות שלא, מפלגתו של בנט תהיה המפלגה הגדולה ביותר בכנסת בבחירות הבאות. מדובר בלא פחות מרעידת אדמה. בנט הוא ימני קיצוני, אידיאולוג דתי שמתנגד לתהליך שלום כלשהו, למדינה פלסטינית או לוויתורים כלשהם בחזית כלשהי. נכון לעכשיו, כשהסיעות החרדיות עדיין חורשות נקם נגד נתניהו, בנט הוא בעל הברית הפוליטי היחיד שלו. יש סיכוי מסוים שלקראת הבחירות הבאות, בין אם יתקיימו בחודשים הקרובים או לקראת סוף השנה הבאה, ילחץ נתניהו על בנט לרוץ ברשימה מאוחדת, באותו פורמט שבו רצו הוא וליברמן בפעם האחרונה. מבחינת ביבי, זהו הסיכוי האחרון להיות ראש ממשלה גם בקדנציה הבאה. ממול נאספות כל הסיעות האחרות בכנסת, ומקימות את קואליציית "רק לא ביבי". נמצאים שם יצחק הרצוג מהעבודה, יאיר לפיד, ציפי לבני, אביגדור ליברמן, שאול מופז וגם המפלגה החדשה של יוצא הליכוד משה כחלון (סיכוי טוב שגדעון סער, פורש ליכוד אף הוא, יחבור אליה). כל החברים האלה כנראה לא ימליצו על נתניהו אחרי הבחירות אצל נשיא המדינה. עתידו של ראש הממשלה תלוי כעת במספר המנדטים המשותפים שיביאו הוא ובנט, ובמאמץ האדיר שהוא משקיע בניסיון "להחזיר בתשובה" את החרדים ולחדש את הברית ההיסטורית איתם.

אלה ימים לא פשוטים לנתניהו. הוא מוקף בעיות, התמיכה בו קורסת, גם בתוך הליכוד מעמדו רחוק ממה שהיה פעם. מי שהיה עד לא מזמן "קינג ביבי", מנסה עכשיו לטכס עצה איך להציל את שלטונו. כרגע, סיכויי הצלחתו מעורפלים.

More from Ben Caspit

Recommended Articles