ישראל היא מדינה שמורגלת בתסבוכות ובמצבים פוליטיים מורכבים, אבל דומה שהמצב הנוכחי שאליו נקלעה ממשלתו של בנימין נתניהו שובר את כל השיאים הקודמים. עד לפני כחצי שנה היה נדמה לכולם ששלטונו של נתניהו נצחי. הוא זהר לבדו בראש טבלאות הסקרים, כשאף אחד לא מדגדג את הציונים הגבוהים יחסית שקיבל מהציבור, ובעיקר את העובדה שבשאלה הקריטית הנשאלת בסקרים בישראל לגבי מידת ההתאמה לתפקיד ראש הממשלה, הוא היה כמעט לבד, מגרד את ה-50 אחוז, כשהבאים בתור אחריו נהנים מתמיכה חד ספרתית.
בינתיים קרו כמה דברים בישראל. הראשון והחשוב שבהם הוא ניפוץ תחושת הביטחון היחסי שממנה נהנו הישראלים בשש שנות שלטונו האחרונות של נתניהו. במבצע "צוק איתן" חוו גם תושבי תל אביב וגוש דן את טעמן של רקטות, והמטרופולין הישראלי החשוב ביותר (והיחיד) הפך להיות שטח מופצץ לאורך שבועות ארוכים. האירוע הזה חלף עם הקיץ, אבל נותר צרוב בנשמתם של ישראלים רבים. עד היום, למעט חריג בודד וקצר במלחמת המפרץ הראשונה (1991-1990), שבמהלכה שיגר סדאם חוסיין כמה עשרות טילי סקאד לעבר ישראל, תל-אביב נחשבה חסינה. בועה ישראלית שוקקת, תוססת, עמוסת חיי תרבות, נהנתנות ואווירה קוסמופוליטית. והנה, כל זה עלה בעשן הרקטות שנורו מעזה. אבידות בנפש כמעט לא היו, לאור הצלחתה הלא תיאמן של מערכת "כיפת ברזל", אבל מאות אלפי ישראלים הריחו מדי יום, כמה פעמים, את ריחו של האספלט בכבישים השונים, שעליהם השתטחו בכל פעם שנשמעה אזעקה, מכסים את ראשם בידיהם ומקווים שגם הפעם כיפת ברזל תעשה את העבודה.
