ב-6 במארס 2008 רצח עלא חוסיין אבו דהיים, תושב הכפר ג'בל מוכבר, שמונה תלמידים בישיבת מרכז הרב בירושלים. אבו דהיים היה אז בן 26, ושנתיים קודם לרצח החל להתקרב לאיסלאם. כתושב מזרח העיר הוא החזיק בתעודת זהות כחולה ואף הועסק תקופה מסוימת כנהג הסעות בירושלים. ארבעה חודשים אחרי הפיגוע, ביולי 2008, פלסטינים ממזרח ירושלים ביצעו שני פיגועי דריסה במרכז העיר: ברחוב יפו וברחוב המלך דוד.
הימים היו ימיה האחרונים של ממשלת אהוד אולמרט ומפלגת קדימה. אולמרט, שניסה בכל כוחו להימנע משקיעה בפרשות הפליליות שהיה מעורב בהן, השקיע אז מאמצים רבים להביא לפריצת דרך מדינית מול אבו מאזן. הפיגועים עוררו, כצפוי, תסיסה פוליטית, והתגובה הישראלית הייתה מעצרים והרס בתיהם של המחבלים. לראשונה עלתה על סדר היום הפוליטי, באופן חד וברור מפי שר בכיר, קריאה להיפרדות משכונות הקצה במזרח העיר, שג'בל מוכבר היא אחת מהן.
