דילוג לתוכן העיקרי

בנט יחליט, בנט יוביל, בנט ינווט

נפתלי בנט מצוי בעיצומו של מסע שאמור להנחית אותו בלשכת ראש הממשלה. אחרי שהפך לבעל הבית היחידי במפלגתו והפשיר את יחסיו עם נתניהו, עליו רק להסיר מעצמו את מחסום תדמיתו כימני קיצוני והשמיים הם הגבול.
Naftali Bennett (C), smiles during a Jewish Home party meeting, at the Knesset, the Israeli parliament, in Jerusalem March 4, 2013. A surprise alliance between Israeli political stars, far-right Bennett, and centrist Yair Lapid, who reject privileges for ultra-orthodox Jews is frustrating Prime Minister Benjamin Netanyahu's efforts to form a new government. REUTERS/Ronen Zvulun (JERUSALEM - Tags: POLITICS) - RTR3EKA2

על הבמה באולם "סמולרש" באוניברסיטת תל אביב, כשמאחוריו מסכי ענק עליהם מוקרנים בעיקר תמונותיו וקטעי וידאו של ראיונותיו לתקשורת הזרה, נראה היה נפתלי בנט יותר כמו מנכ"ל חברת הייטק גדולה באירוע השקה מאשר יו"ר מפלגה דתית-ימנית-לאומית.

לא בכדי בחר שר הכלכלה לקיים את ועידת מפלגת "הבית היהודי" [10 בספטמבר] דווקא באוניברסיטת תל אביב, מעוז החילוניות והשמאלנות. בנט רצה להעביר מסר, שפניו בבחירות הבאות הן אל הציבור הרחב. מעבר לכך בנט רצה להקרין אווירת ניצחון ושפע של מפלגה גדולה וחזקה, ולכן דאג לקייטרינג עשיר ויקר בכמויות עצומות, שכמותו לא נראה לפני כן באף אירוע מפלגתי, בוודאי לא של מפלגה כמו המפד"ל-הבית היהודי שרק לפני שנתיים עמדה על סף היעלמות מהפוליטיקה.

לא היה ספק מי הוא כוכב האירוע. בנט אפילו לא השתדל ליצור מראית עין של נבחרת. גם כאשר חברי הכנסת עלו לדבר, מאחוריהם מסך הענק הציג את בנט נואם באנגלית מצוינת (עם כתוביות בעברית) לתחנות טלוויזיה זרות בימי מבצע "צוק איתן" ומסביר מדוע זכותה של ישראל להכות בחמאס. לח"כים המסכנים לא היה הרבה סיכוי לזכות בתשומת לב מהקהל. למרבה האבסורד אף שעמדו על הבמה, הם נראו קטנים ורחוקים לעומתו.

מה שיכול היה להראות למתבונן מהצד כמו פרץ של מגלומניה, לא גרם לבנט אי נוחות. נהפוך הוא. לכך בדיוק הוא כיוון. זה היה מבחן כוח משמעותי עבורו בתוך המפלגה עליה השתלט לפני פחות משנתיים כשהייתה על סף כליה, וכעת הסקרים מנבאים לה 19-17 מנדטים. למי שלא הפנים את השינוי, גם את האינפורמציה הזאת בנט דאג להציג היטב על המסכים.

את הוועידה כינס בנט כדי להעביר שינויים דרמטיים בחוקת המפלגה. אלה הופכים אותו למעשה לבעל הבית היחיד בבית היהודי. ניסיונותיהם של מתנגדיו - השר אורי אריאל וחברי הכנסת יוני שטבון ומוטי יוגב - לבלום את ההשתלטות של בנט, הסתיימו בכשלון צורב. בבחירות הבאות יוכל בנט לשריין מועמד מטעמו בכל חמישייה של הרשימה לכנסת, והוא יקבע מי יהיו השרים וסגני השרים של הבית היהודי אם תצטרף לממשלה הבאה.

חבורת שטבון ויוגב הזהירה שבנט יהפוך את הבית היהודי למפלגה של איש אחד, רבני הציונות הדתית זעקו שהיו"ר שזה מקרוב בא גונב להם את המפלגה, אבל לא היה להם סיכוי מולו ומול גשם המנדטים שהבטיח לחברי המפלגה. הוועידה העניקה לבנט את הסמכויות והכוח לקחת את הבית היהודי לאן שיחפוץ.

במובנים רבים ההישג הפוליטי של בנט הוא מזהיר. בעוד ליברמן ולפיד הקימו מפלגות חדשות ולכן מעמדם ושלטונם ברורים, בנט השתלט על מפלגה עסקנית ותיקה עם כוחות קיימים, והפך לשליטה היחיד בתוך זמן קצר.

התשובה לשאלה לאן בנט מתכוון להמשיך מכאן היא כמעט ברורה מאליה. בנט מצוי בעיצומו של מסע שאמור להנחית אותו בעוד כמה שנים בלשכת ראש הממשלה. זה לא מקרי שבדף הפייסבוק שלו, מיד לאחר ניצחונו, כתב בקצרה: "תודה! ממשיכים להנהגה".

בנט שואף לרשת את נתניהו בהנהגת הימין. זו מטרת העל שלו, עמה נכנס לפוליטיקה לפני שנתיים וחצי [2012]. לפני כן היה דמות אנונימית למדי עבור הקהל הרחב. בברנז'ה הפוליטית היה בנט מוכר בעיקר מתפקידו כראש המטה של נתניהו בעת שזה כיהן כיו"ר האופוזיציה [2006], וכן כמנכ"ל מועצת יש"ע.

תחילה חשב להתמודד על מקום בכנסת מטעם הליכוד, מתוך הנחה שפלטפורמה של מפלגה גדולה תאפשר לו ביום מן הימים לכבוש את השלטון – בדומה לנתניהו, שכפוליטיקאי צעיר נהנה (כמו בנט) מההילה של יוצא סיירת מטכ"ל ומניחוח עסקי-בינלאומי עת הצטרף לליכוד. אבל מהר מאוד הבין בנט שהבוס לשעבר, שעם רעייתו שרה בנט הסתכסך, יעשה הכל כדי למנוע ממנו להבחר לכנסת מטעם הליכוד.

בנט, נאמן למטרת העל, חיפש אלטרנטיבה למימוש התוכנית הגדולה ומצא אותה בבית היהודי. המפלגה אמנם עמדה להעלם, אבל בנט ראה בה סוג של שלד בורסאי. בתוך חודשים ספורים הצליח להיבחר לראשותה. כאיש עשיר הוא אינו צריך לכלות זמן בגיוס תרומות. אחר כך בא הקמפיין המבריק שהשתלב היטב באווירת "הפוליטיקה החדשה", והביא לבית היהודי 12 מנדטים. במבט לאחור הברית עם יאיר לפיד נראית הרבה פחות תמימה ואידיאליסטית, אלא ככזו ששירתה בעיקר את בנט. באופן הזה הצליח בנט להיכנס לממשלה, וכשהמטרה הושגה התרחק מלפיד. לפיד היה בסך הכל אמצעי מבחינתו.

מבצע "צוק איתן" עשה טוב לבנט. הוא הצליח להיות אופוזיציה לנתניהו אבל בה בעת להשאר ממלכתי, בניגוד לליברמן.

בנט מודע לכך שמתוך מפלגה דתית עם תדמית קיצונית הוא יתקשה לכבוש את השלטון. לכן הוא פועל להפוך את הבית היהודי לליכוד משופר ומתרחק מהרבנים. בנט רוצה לשדר תדמית של מפלגה ימנית-לאומית עם מנהיג צעיר ומצליח, איש העולם הגדול. על פי כל הסימנים, לקראת הבחירות הבאות בנט ונתניהו, שיחסיהם החלו להפשיר, יציגו ברית משותפת. אין מדובר באיחוד מפלגות, אלא ברית פוליטית תועלתנית.

מבחינת נתניהו, כך יגדיל את סיכוייו להרכיב ממשלה בפעם הרביעית. בעבור תעודת הביטוח הזאת הוא יתעלם מהמשקעים האישיים שהוגדרו בעבר על ידי מקורבים לו כסלידה ממש מבנט.

מבחינת בנט, זו תהיה הזדמנות לעשות צעד נוסף אל הקהל הרחב, כשר חוץ או כשר הביטחון. בשונה מליברמן, שעדיין נתפס בציבורים רבים כרוסי-גלותי, בנט הוא הישראלי החדש. לכן מבחינתו, עליו רק להסיר מעצמו את מחסום תדמיתו כימני קיצוני והשמיים הם הגבול.

 

More from Mazal Mualem

Recommended Articles