מאז מלחמת העצמאות, שפרצה למחרת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל [כ''ט בנובמבר 1947], לא עמדה ריבונותה של המדינה היהודית בסכנה ממשית. באותה מלחמה עברו יישובים ושטחים מיד ליד, עד שהתייצבה תמונת המערכה ונולד "הקו הירוק" שנחשב עד הרגע הזה לקו הגבול הבינלאומי המוכר היחיד בין ישראל לסביבתה הערבית.
מאז 1948 ועד היום, למעלה מ-66 שנה, לא היה איום אמיתי של מי מאויבי ישראל על שלמותה הטריטוריאלית. אף יישוב ישראלי לא נכבש, אף פשיטה צבאית לא בוצעה אל תוך תחומי המדינה. החריג היחיד אירע במלחמת יום הכיפורים, בה פלשו בהפתעה צבאות מצרים וסוריה לישראל והשתלטו על שטחים, אבל השטחים היו אלה שנכבשו בידי ישראל ב-1967, מעבר לקו הירוק.
תפיסת הביטחון של ישראל נשענת על עיקרון מוצק, ברור ובולט: העברת המלחמה מהר ככל האפשר אל שטח האויב. העיקרון הזה נולד מתוך אילוצי המציאות: ישראל היא מדינה זעירה, רוחבה בכמה מקומות אינו עולה על עשרה מייל (כ-16 ק"מ), אין לה את הפריבילגיה לנהל מערכות על אדמתה. העיקרון הזה שריר וקיים לכל אורך שנות קיומה של המדינה. המלחמות של ישראל מתנהלות תמיד בשטח האויב.
ביום ראשון השבוע [14 בספטמבר] קיים קצין בכיר בפיקוד הצפון של צה"ל תדרוך לעיתונאים, שהוליד פצצה תקשורתית: בסבב האלימות הבא בין ישראל לחיזבאללה, אמר הקצין, יש אפשרות שחיזבאללה ישתלט על יישוב ישראלי או על שטח ישראלי כלשהו, לפרק זמן מסוים. רמזים בכיוון הזה כבר נשמעו פה ושם (גם במאמר שפרסמתי ב"אל-מוניטור" באוגוסט 2013), אבל העלאת הנושא למעמד של כותרת ראשית בישראל מהווה סוג של קו פרשת מים. צה"ל מודע לאפשרות שחיזבאללה שינה את תורת הלחימה שלו, צבר ביטחון עצמי, מיומנות, ניסיון לחימה והוא מסוגל כעת לבצע פשיטה מזויינת אלימה אל תוך שטחה של ישראל בכוח של "בין עשרות למאות לוחמים", דברי הקצין.
בימים אלה משתולל משבר קואליציוני חריף בישראל, בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר האוצר שלו, יאיר לפיד. המריבה מתמקדת בתקציב המדינה לשנת 2015, ובעיקר בתקציב הביטחון. מאורעות "צוק איתן" ערערו את הביטחון העצמי של ישראל. בפעם הראשונה נתקלה ישראל בחמאס מיליטנטי, יוזם, שפורץ שוב ושוב אל תוך יישוביה במאמץ "להעביר את המלחמה לשטחה".
אין אפשרות לפזר את צה"ל לאורך כל קווי הגבול של ישראל, מהצפון (חיזבאללה) דרך רמת הגולן (ג'בהת אל-נוסרה המשתייכת לאל-קאעידה), דרך הגבול עם מצרים (אנסאר בית אל-מקדס) בואכה עזה (חמאס וג'יהאד אסלאמי). כוח צבאי זר שירצה לפשוט אל תוך ארץ אויב לאורך קו גבול ארוך ומתפתל, ימצא תמיד את נקודת התורפה בה אין ריכוז של כוח מגן.
זה החשש הישראלי הגדול ביותר, לקראת "מלחמת לבנון השלישית", שאיש אינו יודע כעת מתי תפרוץ, אבל כולם משוכנעים שבסוף תפרוץ. עד היום, חיזבאללה נקט בשיטת לוחמה פשוטה: ירי מאסיבי של רקטות על העורף הישראלי, שיבוש החיים, מכה לכלכלה, גרימת אבדות, תוך מלחמת גרילה בתוך השטח ההררי, המיוער או הכפרי נגד צה"ל, בכלים הנוחים לחיזבאללה. כלומר ירי נ"ט, הטמנת מטענים רבי נפץ והצבת מארבים. ככה זה כשגרילה נלחמת בצבא סדיר.
מעכשיו המצב אחר. גורמים צבאיים ישראליים מדגישים: חיזבאללה אמנם טרוד בסוריה ובצפון לבנון, פרוס לאורך גזרה ארוכה ומדמם, אבל הוא מאורגן, הוא מאומן, הוא מנוהל באופן מפוכח ומדויק, הוא צובר ניסיון צבאי וביטחון עצמי. חיזבאללה, על פי המקורות הישראליים, מאמן כוחות קומנדו של לוחמים לפרוץ לתוך ישראל בהפתעה, להשתלט על יישוב ישראלי (זה יכול להיות קיבוץ, מושב או אפילו עיירה קטנה כמו שלומי), לגרום כמה שיותר נזק, להחזיק בשטח כמה שיותר זמן, ללכוד בני ערובה שיאפשרו ללוחמים פינוי בטוח אחר כך, בחזרה הביתה ללבנון.
הערכת המצב הישראלית הנוכחית היא שלחסן נסראללה אין כרגע סיבה לרצות להיגרר לעימות נוסף נגד ישראל. מצד שני, הוא ממשיך בבניית כוח מאסיבית לטווח ארוך, בשיפור יכולות, באימון ובצבירת אמצעים שיסייעו לו לייצר בסבב הבא לחימה שונה מכפי שהכרנו עד כה. חיזבאללה כבר הפך, לדברי מקור ישראלי בכיר, לכוח השווה בעוצמתו לצבא ערבי סדיר. כוחו היום, על פי אחד מגורמי המודיעין איתם שוחחתי, גדול יותר מכוחה של ירדן, גם בימים בהם נחשבה זו לאויבת מרה של ישראל. חיזבאללה מתפקד כצבא סדיר לכל דבר, בונה לעצמו יכולות מודיעיניות, מטוסים ללא טייס, תחנות האזנה וניהול רשתות קשר מודרני.
בפעם הבאה, כדי להשיג תמונת ניצחון והישג תודעתי חסרי תקדים, הוא ינסה, כאמור, להשתלט על יישוב ישראלי. אם זה יקרה, זו תהיה הפעם הראשונה מאז 1948 שזה קורה. זה עלול לערער מאוד את תחושת הביטחון של אזרחי ישראל, לרסק את האוכלוסייה הישראלית-יהודית בצפון הגליל ולעשות לישראלים שגרים שם הרבה יותר ממה שעשו ניסיונות החדירה של חמאס ב"צוק איתן" לתושבי עוטף עזה.
בצה"ל נערכים. הקרב על תקציב הביטחון מדגים את מידת הרצינות שמייחס בנימין נתניהו ל"איומים הבטחוניים הנצברים סביבנו", כדבריו. יש כבר דיבור על הגדלה משמעותית של יחידות עילית כמו הימ"מ (יחידת משטרה איכותית המיועדת למלחמה בטרור), והצבתן באזורים המועדים לפורענות כ"כוח התערבות מהירה".
באירועים מהסוג המתואר, בו מנסה ארגון כמו חיזבאללה או חמאס לחדור לתוך ישראל, יש חשיבות עצומה למודיעין ולזמן. ב"צוק איתן" הוזרמו כל יחידות החי"ר האיכותיות של צה"ל ליישובי עוטף עזה, התפרסו מול גדר הגבול והסתערו על כל תא שטח ממנו הגיעה התראה ל"פיגוע מנהרה" אפשרי. אז זה הצליח. מחבלי חמאס לא הצליחו לייצר הצלחות משמעותיות נגד יישובים ישראלים, אם כי הסבו לצה"ל אבדות משמעותיות בהיתקלויות מול הצבא. האם זה יצליח גם מול קו חזית ארוך בהרבה, מסובך בהרבה, שמאחוריו ארגון סמי צבאי עוצמתי בהרבה מחמאס, כמו חיזבאללה?
בינתיים, המטה ללוחמה בטרור פרסם שלשום [14 בספטמבר] אזהרת מסע לקראת "עונת החגים" היהודיים המתקרבת. בנוסף לכל האזהרות השגרתיות, הפתיעה אזהרת מסע למדינות במערב אירופה. קיים איום, נאמר בהודעה, שטרוריסטים מדאע"ש יבצעו פיגועים נגד מטרות יהודיות או ישראליות במדינות המוצא מהם יצאו להילחם בשורות ארגון המדינה האסלאמית. מדובר על מדינות כמו בלגיה, צרפת, שבדיה, בריטניה ועוד.
אזהרת המסע הזו ספגה גם ביקורת לא מעטה מכיוונים שונים. איום טרור קיים גם בישראל, גם בארה"ב, כמעט בכל מקום על פני כדור הארץ, אמר לי גורם מדיני ישראלי שבקי במתרחש. דווקא אנחנו, שמתרעמים בכל פעם שהאירופים או האמריקאים מפרסמים אזהרות מסע עלינו, צריכים להיות רגישים ולהבין שלא כל דבר מצדיק אזהרת מסע רשמית.
כך או אחרת, לא צפוי שינוי כלשהו בזרם הישראלים שיפקוד בראש השנה, יום הכיפורים וסוכות את בירות אירופה החביבות מאוד על התייר הישראלי. גם בהופעה של ביונסה, שהתקיימה (יומיים ברציפות) בפריס בסוף השבוע האחרון, נצפו אלפי ישראלים. התייר הישראלי קורא את אזהרות המסע, מתייק אותן במוחו, ונוסע. מבחינתו, סכנה היא חלק בלתי נפרד מחיים תקינים.