הפקעת האדמות - התנתקות ישראלית מהתהליך המדיני

בכירים אירופאים שנפגשו בימים אלה עם שרים פלסטינים חזרו מרמאללה שפופים עד עפר. "לא מצאנו במשרדי הממשלה ברמאללה אפילו אדם אחד שמאמין בסיכוי של הנהגת הפתח להגיע להסכם עם ישראל", אמר אחד מהם בשיחה עם אל-מוניטור. "החשש הגדול שלהם", הוסיף חברו, "הוא שאירופה תאלץ אותם לשתף פעולה עם חמאס". לא, הפלסטינים אינם מאמינים שחמאס תכנן הפיכה צבאית. בהנהגת הפתח משוכנעים, כך התרשמו האורחים מאירופה, כי המסר הזה שראש הממשלה בנימין נתניהו העביר לנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן) באמצעות השב"כ, היה תרגיל של "הפרד ומשוך": הפרד בין פתח לחמאס - ומשוך זמן.

חמאס אינו צריך להתאמץ לכבוש את השלטון ברמאללה. הסקר האחרון של המרכז הפלסטיני למדיניות ולמחקרים (PCPSR) מלמד שאבו מאזן מזדנב הרחק מאחורי ראש ממשלת חמאס לשעבר איסמעיל הנייה. כל שחמאס צריך לעשות כדי שהשלטון ייפול לידיו כפרי בשל הוא להתפלל לבריאותו של בנימין נתניהו. כשממשלת נתניהו מוחקת מעל פני הקרקע בתים בעזה על יושביהם, כולל ילדים ונשים, ולמחרת מפקיעה קרקעות בגדה המערבית למען המתנחלים, החמאס פטור מהוכחה שדרכו של אבו מאזן מובילה לשומקום. כשנתניהו מעדיף להתרוצץ בסניפי הליכוד כדי להתפייס עם הימין הקיצוני, על פני הזמנתו של אבו מאזן לפגישת פיוס, החמאס יכול לנצור נשקו.

לאל-מוניטור נודע שנתניהו דחה באחרונה הצעה מגורמים פוליטיים רציניים לעמוד בראש מפלגת מרכז, שתכלול בין השאר את התנועה בראשות ציפי לבני ואת שרידי יש עתיד, שקסמו של יאיר לפיד חדל להלך עליהם (עד סגירת הגליון לא נתקבלה תגובה לנושא מצידו של דוברו הפוליטי של ראש הממשלה). התשובה של נתניהו ניתנה בהכרזה של המינהל האזרחי ב-25 באוגוסט על הפקעת 3,799 דונם באזור בית לחם, כתגובה על חטיפת ורצח שלושת הנערים אייל יפרח, נפתלי פרנקל וגיל-עד שאער ביוני האחרון. קשה להאמין שנתניהו לא היה ער לכך שההפקעה הציגה את אבו מאזן ואת התהליך המדיני במערומיו. רק לפני פחות משבועיים במסיבת העיתונאים (27 באוגוסט) לסיכום מבצע צוק איתן התפאר  נתניהו, כי בעוד שישראל קיבלה לגיטימציה מהקהילה העולמית, חמאס נקלע לבידוד בינלאומי. "השינוי האזורי של הכוחות המתונים במזרח התיכון יוצר אופק מדיני אפשרי למדינת ישראל", הסביר ראש הממשלה, והבטיח כי "אנחנו בהחלט ננסה לקדם אפשרויות אלה בצורה אחראית ומפוכחת, כפי שנהגנו עד עכשיו".

האופק של נתניהו נגמר בקו הרקיע של התנחלויות גוש עציון. אם זהו מהלך אחראי ומפוכח, קשה לדמיין מה נחשב אצל נתניהו מהלך חסר אחריות ולא מפוכח. מהלך ההכרזה החד-צדדית על אדמות מדינה עושה פלסתר מההתחייבות המעשית היחידה שראש הממשלה נתן עד היום לפלסטינים; בנאום השלום המפורסם, הקרוי נאום בר אילן, הוא התחייב כי "הנושא הטריטוריאלי יידון בהסדר הקבע. עד אז אין לנו כוונה לבנות יישובים חדשים או להפקיע קרקע להרחבת יישובים קיימים". זה היה הקטע הביצועי היחיד בחזון שהציג ביוני 2009. זאת ועוד, בין אם ההפקעה נועדה להקצות קרקע להקמת יישוב חדש ובין אם היישוב יוגדר "שכונה חדשה" של התנחלות אלון שבות - המהלך מהווה הפרה ברורה של הכרזתו. עכשיו אבו מאזן צריך לשכנע את הציבור שלו, שנתניהו הוא פרטנר לשלום, ושלא צריך להתרגש מגזל האדמות. 

לשר החוץ אביגדור ליברמן יש נימוק מעניין לסתירה בין תאוות הנדל"ן של הממשלה לבין כמיהתה לשלום. בשבוע שעבר (2 בספטמבר) הוא הסביר לעולם כי גושי ההתנחלויות יישארו בריבונות ישראלית בכל הסדר שיהיה עם הפלסטינים. מוזר. זה אותו ליברמן שרק בחודש שעבר אמר כי "תהליך מדיני הוא בלתי אפשרי", וכי תהיה זו טעות לבנות כעת תהליך כלשהו המבוסס על הרשות הפלסטינית, ''שכן הלגיטימיות של אבו מאזן העומד בראשה אינה קיימת". כלומר מחד, שר החוץ מצדיק את הפקעת האדמות בשטחים הכבושים בכך שבכל הסדר מדיני השטח הזה לטענתו יהיה בידי ישראל. מאידך, הוא שולל תהליך מדיני עם הרשות בראשות נשיאה אבו מאזן, וטוען שלתהליך מדיני אין פרטנר פלסטיני. אולי ליברמן מאמין שסעודיה או מצרים יתפסו את מקומם של הפלסטינים ליד שולחן המו"מ ויוותרו בשמם על גוש עציון, אריאל, בקעת הירדן, וכמובן על הר הבית / חראם א שריף.

הצעד החד-צדדי שישראל נקטה בהפקעת האדמות בגדה, כמו גם הטיעון של ליברמן, מכשירים מהלך חד-צדדי של הפלסטינים במועצת הביטחון.  הרי "בכל הסדר שיהיה עם הפלסטינים", כמאמר הדיפלומט הישראלי מספר אחת, הם יזכו למדינה ריבונית ולחברות באו"ם. כמובן שלא ל"אופק המדיני" הזה חותרת עתה ממשלת ישראל. כפי שצוין לעיל, האסטרטגיה היחידה שנתניהו מכיר היא הפרד ומשוך. אם מישהו לא יבלום אותו הוא ימשוך את כולנו לתהום.