דילוג לתוכן העיקרי

לפיד הקים לעצמו ערוץ יחסים נפרד עם ארה"ב

האמריקאים סבורים שנתניהו גורם לאינטרסים של ישראל נזק אסטרטגי, שהוא מנותק ממצבו האמיתי ואי אפשר להאמין למילה אחת שיוצאת מפיו. במקביל מתהדקים היחסים בין ממשל אובמה לבין יאיר לפיד.

נדמה לי שלפחות בעידן שלנו זה חסר תקדים: הממשל האמריקאי הדליף השבוע [14 באוגוסט, יום חמישי בבוקר, שעון ישראל] לכתב הוול סטריט ג'ורנל, שהבית הלבן הורה לעכב משלוח טילי "הלפייר", המיועדים למסוקי אפאצ'י, במהלך הלחימה במבצע "צוק איתן".

על פי ההדלפה, הבית הלבן הורה להתייעץ עמו לפני כל משלוח של נשק או תחמושת לישראל, מכיוון שנתניהו ואנשיו "פזיזים ואינם אמינים". האמריקאים אמרו עוד כי נתניהו מתמרן בין הקונגרס לבית הלבן, ופגע קשות במזכיר המדינה ג'ון קרי ובשגריר דן שפירו באמצעות הדלפות "זדוניות". בתגובה אמרו ל"ג'ורנל" גורמים מדיניים בכירים בישראל, כי ממשל אובמה "חלש ונאיבי".

ראשית, חובה לציין ששני הצדדים צודקים. הבעיה היא, שצד אחד מהם תלוי לחלוטין בצד השני. ישראל מתנהגת כאילו היא המעצמה, בעוד ארה"ב היא המדינה הגרורה שנזקקת לסעדיה. הרפתקה כזו הייתה לנתניהו גם בקדנציה הראשונה שלו, כשביל קלינטון שאל את יועציו, אחרי פגישתו עם ביבי הצעיר [1996], מי כאן המעצמה, אנחנו או הם?

הפעם זה מצחיק הרבה פחות. נדמה לי שהיחסים בין ישראל לבעלת בריתה הגדולה והחשובה ביותר נמצאים היום בשפל של כל הזמנים. האמון קרס מזמן, האינטימיות התרסקה, החשדנות שוברת שיאים. בחדרים סגורים אומרים שני הצדדים דברים איומים על עמיתיהם שמעבר לים. הציטוטים שיוצאים לתקשורת חיוורים ומאופקים בהשוואה למה שנאמר במציאות.

"אובמה גרם נזק אסטרטגי עצום למזרח התיכון", אמר לי השבוע גורם ישראלי בכיר, "תראה מה קורה כאן. הכל קורס, הכל בוער, הכל מתפרק, בזכות המדיניות שלו, בזכות העובדה שכולם הבינו שאין מבוגר אחראי בשכונה, שאין בעל בית, שאין מי שיגן על העולם החופשי".

האמריקאים, לעומת זאת, סבורים שנתניהו גורם לאינטרסים של ישראל נזק אסטרטגי, שאי אפשר להאמין למילה אחת שיוצאת מפיו, שהוא מתמקד במאמץ להכפיש את הממשל ושליחיו, כמו ג'ון קרי, שמסייעים לו כבר חמש שנים למרות סרבנותו, שהוא כפוי טובה ומנותק ממצבו האמיתי.

הסיפור שמאחורי הקלעים מרתק אפילו יותר. למרות אחוזי התמיכה הגבוהים מהם נהנה נתניהו במהלך "צוק איתן", ראש הממשלה ידע שהעובדה שהוא לא ממוטט את שלטון חמאס, כפי שהבטיח לפני הבחירות, ומסתפק בפעולה קרקעית מוגבלת עם משימה מוגדרת (נטרול מנהרות התקיפה של חמאס), תעורר נגדו גל של ביקורת קשה מימין, מכיוון ה"בייס" המסורתי של מצביעיו הפוטנציאליים.

אין דבר שמפחיד את נתניהו יותר מזה. גם כך הוא איבד את אחיזתו בליכוד לחלוטין. הוא מביט בעיניים כלות אחר ההמראה בפופולאריות של נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, והוא חייב לארגן לעצמו "כיפת ברזל" נגד הביקורת הזו.

לאור זאת, החליט נתניהו לייצר לעצמו שני "מגנים אנושיים" אחריהם יסתתר: הראשון הוא צה"ל. בשבוע שעבר [6 באוגוסט] הודלפה לערוץ 2 המצגת שהציג צה"ל בפני הקבינט, בה פורטו והומחשו המחירים הגבוהים של כיבוש עזה: מאות הרוגים, חמש שנים, עלות של עשרות מיליארדים וסיכון ממשי לשלום עם ירדן ומצרים. בעקבות המצגת הקשה הזו, אף שר בקבינט לא הצביע "בעד". כמעט כל שרי הקבינט הישראלי משוכנעים שההדלפה הגיעה מכיוון לשכת ראש הממשלה. תביעותיהם לבצע חקירה לגילוי המדליף נדחות בשלב הזה על ידי נתניהו.

כמה ימים קודם [29 ביולי], פרסם העיתונאי אורן נהרי, בערוץ 1, את תמליל השיחה הקשה (מאוד) בין אובמה לנתניהו. מהשיחה הזו עלה בבירור כי היחסים בין שניהם מרוסקים וכי ארה"ב אוסרת על ישראל לבצע פעולה קרקעית. גורמים אמריקאים בכירים אמרו בשבוע האחרון, בשיחות סגורות, כי אין להם ספק שההדלפה הגיעה מכיוון לשכת ראש הממשלה.

גם הפעם המוטיבציה מובנת: להראות לשרי הקבינט את גודל השבר, את העובדה שאין פרטנר אמריקאי לפעולה נרחבת בעזה. במילים אחרות, נתניהו אומר לשריו ולמצביעיו את המשפט הבא: "זה לא אני, זה הם". הם, הכוונה לצה"ל מצד אחד ולממשל אובמה מצד שני.

ובכן, בממשל אובמה לא ממש אוהבים את זה. היחסים, נכון לעכשיו, נמצאים בקריסה מוחלטת. מקור ישראלי הבקי במתרחש במסלול ירושלים-וושינגטון אמר לי ביום חמישי, כי מדובר ב"כאוס מושלם. כמעט לא מדברים, וכשמדברים זה בדרך כלל בצעקות".

בשבוע שעבר, במהלך אחת מישיבות הקבינט, נוצר עימות בין ראש הממשלה נתניהו לשר האוצר יאיר לפיד על רקע מצב היחסים עם ארה"ב. לפיד תקף את נתניהו במילים בוטות, טען כנגדו שהוא גורם להרס מרקם היחסים העדין עם האמריקאים, והאשים אותו בבוטות בנזק הכבד שנגרם למסכת היחסים הללו. לפיד צוטט אחר כך כאומר בשיחות סגורות ש"האמריקאים מדברים עם נתניהו רק כשהם מוכרחים, הם מיואשים ממנו לגמרי, לא היה שפל כזה ביחסים בין המדינות כבר שנים רבות".

במקביל, נודע שלפיד הקים לעצמו ערוץ יחסים נפרד עם ארה"ב. בשבוע האחרון הוא פגש את השגריר דן שפירו לפחות פעמיים. הוא משוחח בתדירות גבוהה עם שר החוץ קרי. אחרי אחת מהשיחות הללו, סיכמו שתי הלשכות ביניהן לפרסם את דבר קיומה של השיחה, גם כדי לעקוץ את לשכת נתניהו. נוצר הרושם שהאמריקאים מתחילים "לדלג" על נתניהו בכל פעם שהם יכולים. עד כמה שזה נשמע מוזר, הם כבר מעדיפים את שר הביטחון משה יעלון על פניו של ביבי.

אגב, ללפיד גם קשרים אמיצים מאוד עם הסנטור האמריקאי הארי ריד, מנהיג הרוב הדמוקרטי. שניהם חולקים יועץ פוליטי משותף, מרק מלמן, שמתפקד כאיש הסקרים של לפיד כאן בישראל.

כרגע כל מה שנותר זה להתגעגע למה שהיה כאן פעם, לא כל כך מזמן. ב-2007 תקפה ישראל, על פי פרסומים זרים, את הכור הגרעיני הסורי בדיר א-זור. ממשל בוש התנגד בתחילה לתקיפה הזו, סירב לבצע אותה בעצמו, אך לבסוף נתן את ברכת הדרך לאהוד אולמרט. לקראת התקיפה, הכין צה"ל את עצמו גם לאפשרות של פרוץ מלחמה כוללת עם סוריה. האפשרות הזו הייתה שרירה וקיימת ונלקחה ברצינות רבה. לאור הרגישות, נזקקה ישראל לאספקה דחופה של מגוון גדול של סוגי תחמושת ואמצעים נוספים, כדי להיות מוכנה לכל תרחיש.

ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, ד"ר יורם טורבוביץ, נסע בחשאי לארה"ב ונועד עם עמיתיו בבית הלבן. הוא הניח בפניהם רשימת קניות ישראלית ענקית. "איך אתה רוצה את זה, ברכבת אווירית או בספינה?", שאלו אותו הבכירים האמריקאים. טורבוביץ התקשר להתייעץ, וחזר אליהם מיד: "רכבת אווירית תעורר תשומת לב מודיעינית. מעדיפים ספינה, בתנאי שיכולה להגיע תוך שלושה שבועות".

הספינה הגיעה. היא הייתה כל כך גדולה, עד כי נאלצה לעגון בנמל סמוך של מדינה אחרת, וספינות ישראליות קטנות יותר הפליגו אליה, העבירו את הפצצות, טילים מונחים ושאר אמצעים לבטנן, וחזרו לישראל.

כך היה פעם. היום, כל זה עולה בעשן. ארה"ב יכולה להרשות לעצמה. לנשיא יהיו בעיות בקונגרס, אבל יש לו בעיות גם ככה והוא לא צריך לעמוד לבחירה מחדש. ישראל? היא לא יכולה להרשות לעצמה את זה.

 

 

More from Ben Caspit

Recommended Articles