ארצות הברית צריכה להעמיד את איראן למבחן בנושא הסורי

מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי אמר ב-15 במאי: "המשבר ההומניטרי החמור [בסוריה] הולך ומחריף מיום ליום," והבטיח לחדש את המאמצים למשלוח סיוע לסורים הנצורים, כולל חלופות שיעקפו את דמשק.

דבריו אלה נאמרו יומיים אחרי שלחדאר ברהימי, השליח המיוחד המשותף של האו"ם ושל הליגה הערבית לסוריה, התפטר מתפקידו ואמר ש"צר לו מאוד מאוד לעזוב את סוריה במצבה הנוכחי העגום."

חומרת המשבר בסוריה עשויה לאלץ את קרי להיענות לאותות הנשלחים מאיראן בנושא הסורי, ולשקול את התקדים של הפסקות אש מקומיות, כמו זו שהושגה החודש בחומס, בין פקידי ממשל סוריים למנהיגי האופוזיציה, בתיווכם של דיפלומטים מאיראן, מרוסיה ומהאו"ם, כפי שכבר דיווחנו בשבוע שעבר בטור הזה.

איראן הייתה ועודנה התומכת מספר אחת של נשיא סוריה בשאר אל-אסד, אך בה בעת בטהרן גם קוראים בעקביות לשיתוף פעולה בינלאומי במלחמה באל-קאעידה ובארגוני הטרור המסונפים לו; לפירוקה של סוריה מכלי-הנשק הכימיים שלה; סעד הומניטרי ופתיחת מסדרונות סיוע - כל אלה הם הרי אינטרסים המשותפים לה ולארצות הברית.

בספטמבר 2013, בראיון בלעדי לאל-מוניטור, תמך שר החוץ האיראני מוחמד ג'וואד זריף בהסכם המסגרת הרוסי-אמריקאי בנושא כלי-הנשק הכימיים, ואמר שאיראן מנסה למנוע מסוריה להפוך לבסיס כוח של קיצוניים באזור. זריף אף הזהיר מפני התוצאות הבלתי צפויות מראש של שיחות ז'נבה, בהיעדרה של איראן. "הם יכולים להעמיד זאת למבחן גם בז'נבה. ההפסד יהיה כולו שלהם," אמר זריף.

בפברואר השנה, טען אלירזה מיריוספי, דיפלומט איראני במשלחת איראן לאו''ם, במאמר שכתב עבור אל-מוניטור, שחובה להתייחס בדחיפות לסוגיית העלייה בכוחן של קבוצות טרור קיצוניות בסוריה, וציין את תפקידה הקונסטרוקטיבי של איראן "בסוגיית הפירוק מהנשק הכימי, שזכתה כבר לסיקור נרחב, וכן בתפקידה כמתווכת לפתיחת מסדרונות סיוע כדי לחלץ אזרחים מאזורי סכסוך ולהעביר לסורים סעד הומניטרי."

במארס, הגה סגן שר החוץ האיראני חוסיין אמיר עבדוליאן תכנית ארבע הנקודות עבור סוריה, הכוללת שיתוף פעולה בינלאומי בסוגיית הטרור; סעד הומניטרי; תפקיד עבור האו״ם; וגם "חיזוק המסלול הפוליטי" בנושא הסורי באמצעות שיחות מקיפות.

רק ימים אחדים לפני שהושג החודש הסכם חומס, בפגישה שנערכה בטהרן, אמר זריף לפיטר מאורר, ראש הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום (ICRC), שאיראן נחושה להרחיב את שיתוף הפעולה שלה עם הארגון.

רק השבוע, כתבו חוסיין ע'ריבי, דיפלומט במשלחת האיראנית לאו''ם, ואלירזה אחמדי, כי "המלחמה בארגוני התכפיר הקיצוניים, שפועלים בגלוי תחת הפיקוד המרכזי של אל-קאעידה, צריכה להיות העדיפות העליונה של כל הצדדים המעורבים, גם בשל הדחיפות המוסרית של הנושא וגם משום שזו הדרך בה אפשר יהיה לגייס יחדיו את כל הצדדים למאבק משותף. זו יכולה להיות הפלטפורמה הנחוצה כדי לאחד את הקהילה הבינלאומית וליצור כר פורה למציאת פיתרון דיפלומטי לסכסוך."

לחדאר ברהימי, לשעבר השליח המשותף של האו"ם ושל הליגה הערבית בסוריה, אמר לאל-מוניטור ולמועצת הביטחון של האו"ם שתכנית ארבע הנקודות שהציע זריף לפיתרון פוליטי בסוריה (כולל נסיגה של הלוחמים הזרים מהמדינה) "ראויה לדיון."

בטור זה זיהינו עוד בינואר את המלחמה בטרור ואת הסיוע ההומניטרי כעמודי התווך שעליהם צריכה להתבסס הפעימה החדשה של שיחות ז'נבה II בנושא הסורי, ואולי כעת גם כבסיס לחידוש היוזמה הדיפלומטית.

העמדתה של איראן למבחן בנושא המלחמה בטרור, ההתפרקות מנשק [כימי] ופתיחת מסדרונות סיוע, תהווה לכל הפחות אולי, צעד נוסף וחיובי לפני ששוקלים את שאר החלופות היקרות והבלתי בטוחות שהוצעו עד כה. חלופות הכוללות ניסיונות מורכבים למעקפים הומניטריים - בהתחשב בעובדה שהעברה מוצלחת של סיוע מחייבת בסופו של דבר הפסקות אש מקומיות, כמו זו שהושגה בחומס, דבר המחייב שיתוף פעולה עם דמשק, עם טהראן ועם מוסקבה; משלוח של מערכות נ"מ רגישות לכוחות האופוזיציה המתונים - בהתחשב בעובדה שבאזורים רבים בסוריה שולטים היום ארגוני טרור כמו ג'בהת אל-נוסרה, "המדינה האסלאמית בעיראק ובשאם" (ISIS); וגם הכנת השטח להתערבות צבאית, במקרה שסוריה לא תעמוד במחויבות שלה להתפרק מכלי-הנשק הכימיים. זאת למרות היעדרה של תמיכה ציבורית בהתערבות צבאית אמריקאית בסוריה.

אדוארד דארק כותב השבוע מחאלב ומספק מעט ריאליזם, הרחק מדיבורי הסרק הפוליטיים על סוריה בוושינגטון ובלונדון; לדבריו, ההסכם שהושג בחומס אמנם מוגבל מאוד ובוודאי לא מושלם, אך ייתכן שזו דווקא "נקודת המפנה" עבור סורים נואשים שמשוועים לסיום המלחמה:

"את מעשי הזוועה שביצעו כל הצדדים בסכסוך ניתן לתאר אך ורק כעונש קולקטיבי וכמעשי טרור נגד אזרחים תמימים. והעובדה שהאלימות הזו מתרחשת שוב ושוב וללא ענישה, מדגישה באופן יוצא מן הכלל את אוזלת ידה של הקהילה הבינלאומית, שהכזיבה את העם הסורי. אם לא תיווצר שום מסגרת ברורה לחקירה בלתי-משוחדת של הפשעים הללו ולהבאת האשמים לדין, ימשיכו אזרחים תמימים לשלם את מחיר הדמים הקטלני.

"הסורים כבר אינם שוגים באשליות; הם יודעים היטב מהי מלחמת האזרחים הזאת. זה לא מאבק בטרור, וגם לא מאבק להפלת רודן. לא, זה מאבק כוחות ציני, שבו האזרחים משמשים כפיונים בעל כורחם. הם ראו במו עיניהם איך שני הצדדים משתמשים בהם כמגינים אנושיים, מפגיזים אותם, מרעיבים אותם ומתעללים בהם, וכל אותה עת ממשיכים לחזור על אותה רטוריקה חלולה על פיה כל אחד מהם הוא זה שמציל את העם הסורי מאיום הטרור והדיכוי של הצד האחר, גם אם כל אחד מהצדדים מתבל את דבריו בהולכת שולל שונה במקצת. כל אזרח סורי שבוחר היום בצד כזה או אחר, רק מנסה לבחור ברע במיעוטו...

"המשא ומתן לנסיגת המורדים מהרובע העתיק של חומס, שהוביל לחזרתם של כמה מתושבי העיר, הוא נקודת מפנה של ממש, ולא רק במובן אחד. הוא מוכיח ששיחות פוריות בשטח אכן אפשריות, גם בין האויבים המרים ביותר, ושאולי הדרך לנוע קדימה בנושא הסורי היא לא לקיים שיחות מפוארות בז'נבה, אלא לעמול על סדרה של הסכמים צנועים יותר בתיווך מקומי, בין הסורים לבין עצמם."