מהפכה צבאית

אחד המאמרים המוקדמים שלי באל-מוניטור [מאי 2013] הכיל ציטוטים נרחבים מגנרל ישראלי בדימוס, שהעלה תהיות: מדוע נזקק צה"ל לכל כך הרבה אוגדות משוריינות? מדוע יש צורך במאות מטוסי קרב? בשביל מה צריכה ישראל כל כך הרבה טנקים? המציאות האזורית המשתנה, במסגרתה התמוססו כמעט כל האויבים הקונבנציונליים המאיימים על המדינה היהודית, צריכה, לדברי הגנרל שדיבר איתי, לתת את אותותיה גם במבנה של צה"ל.

הגנרל המדובר הוא קצין בדרגת אלוף שפרש לא מזמן, לא מישהו שמדבר מהעבר הרחוק. על פי תפיסתו, ישראל ממשיכה להתכונן למלחמה הקודמת, תוך שהיא מתעלמת מהמציאות החדשה, מהמזרח התיכון הבוער, מהתפרקות המסגרות הישנות, ומסתכנת בכך שתיתפס לא מוכנה גם בפעם הבאה.

ובכן, מתברר שדבריו של הקצין הישראלי הבכיר לא נאמרו סתם. בשיחות רקע עמוקות ובדיונים פנימיים שנערכים בצה"ל, מתברר שהצבא הישראלי עבר בשלוש השנים האחרונות את אחת המהפכות החשובות בתולדותיו. צה"ל שינה את פניו לחלוטין, מן הקצה אל הקצה, כמעט בכל התחומים: בסדר הכוחות, בעדיפות המטרות, בתפיסת ההפעלה, בשיטת איסוף ופיזור המודיעין, במבנה הפנימי והחיצוני. או, על פי דבריו של אחד מבכירי צה"ל: "היום, אף אלוף במטה הכללי של צה"ל לא עושה את מה שעשה לפני שלוש שנים. הכל השתנה. הגדרות התפקיד, המשימות, צורת ההפעלה, סדר היום. מה שהיה, איננו עוד. ברוכים הבאים לעולם החדש".

על השינויים האזוריים במזרח התיכון כבר כתבתי כאן לא פעם. אסטרטגית, האיומים המיידיים נגד ישראל התמעטו מאוד. הצבאות הניצבים מולה התפרקו או חדלו להיות רלוונטיים, והם מותשים ועסוקים בעצמם ובענייניהם הפנימיים. החזית המזרחית המאיימת, שהכילה את הדיביזיות האדירות של הסורים והעיראקים, איננה עוד. במקומה, ערב רב של ארגוני טרור וקבוצות גרילה ג'יהאדיסטיות שלא נתונות למרותם של כוחות מסודרים. "האביב הערבי" מוסס את המבנה הקודם של המזרח התיכון, בו מדינות ערב וצבאותיהן הסדירים ניצבו מול ישראל והתנגשו בה פעם או פעמיים בעשור. למרות שעוד אי אפשר להבין לאן האזור הולך ומה יולידו השינויים ההיסטוריים הללו בטווח הבינוני והארוך, ברור לכולם, גם לגנרלים של צה"ל, שלישראל לא נשקפת כרגע סכנה קיומית. זאת, בהתעלם לצורך הדיון מהנושא האיראני, סביבו ניטש ויכוח לא פשוט גם בציבור וגם בחדרים המסווגים ביותר של מקבלי ההחלטות.

אגב, התפיסה בקרב הקצונה הבכירה של צה"ל באשר למתרחש במזרח התיכון מעניינת ומרעננת. בכיר מאוד בצה"ל מכנה אותה "תפיסת קשתות הזהב". תרגום: העובדה המדהימה שבין שתי מדינות שיש בהן סניפים של "מקדונלד'ס" לא פרצה מלחמה מעולם. או, בפרפראזה על זה, מעולם לא פרצה מלחמה בין שתי דמוקרטיות סמוכות. אז אין עוד סיבה לצאת בריקודים ומחולות, המדינות השונות במזרח התיכון עוד אינן עונות להגדרה של מדינות דמוקרטיות, אבל בכירי צה"ל ומערכת הביטחון, כולל שר הביטחון יעלון והרמטכ"ל רב אלוף בני גנץ, מאוחדים בדעתם שהעובדה שכל שליטי ערב, כולל הנשיא המצרי הבא עבד אל פתאח א-סיסי, חייבים מעתה והלאה להתחשב בכל מהלך שהם מבצעים גם, ואולי בעיקר, במיליוני המפגינים בכיכרות, היא תחילתה של דמוקרטיה.

"זה הרבה יותר משמעותי וחשוב מעצם ההליכה לקלפי", אומרים הבכירים הישראלים לעמיתיהם בארה"ב, במסגרת מסע לובי נמרץ ואגרסיבי שישראל מנהלת בוושינגטון למען שכנתה מצרים. "תסתכלו על המהות", אומרים הישראלים, "העם המצרי אמר את דברו, מי שמכתיב את האירועים זה העם המצרי. העם המצרי הוא שמכתיר את א-סיסי, זו כבר לא דיקטטורה כמו פעם, הימים האלה חלפו לבלי שוב".

על רקע כל זה, שינה צה"ל את פניו בשנים האחרונות שינוי דרמטי. ראשית, נסגרו ונמחקו מסדר הכוחות השוטף יחידות רבות. צה"ל ויתר על אחוז ניכר מכוח השריון שלו. נסגרו אוגדות וחטיבות, בוטלו מפקדות. חיל האוויר צומצם בלא מעט טייסות. מספרם של כלי הרכב הכבדים ירד מאוד. הלוגיסטיקה צומצמה משמעותית. במקביל, עלה מספרן של היחידות המיוחדות. כבודם של לוחמי החי"ר והקומנדו עלה מאוד. צה"ל היה פעם כוח שריון ענק ומאומן שיש לו גם קצת חי"ר וקומנדו. היום זה הפוך. צה"ל הפך לצבא של יחידות מיוחדות מתוחכמות עם המון קומנדו ויחידות עילית, מגובה במעטפת שריון דקה.

יש בישראל עדיין כאלה החוששים מהמגמה הזו. כשהם שומעים כמה טנקים מגנים היום על עם ישראל מאויביו, הם מזדעזעים. אבל אז משרטטים בפניהם את הטנקים שמאיימים על ישראל היום. מכיוון שהטנקים הללו כמעט אינם קיימים, אז אולי אפשר לנשום לרווחה.

השינוי הדרמטי ביותר אירע באגף המודיעין של צה"ל. מלחמות העבר של ישראל נוהלו ברובן כמעט ללא מודיעין. במלחמת יום הכיפורים מעט המודיעין שכבר היה הוא זה שהוביל למחדל הנורא בעקבותיו נהרגו אלפי לוחמים ישראלים במאמץ הנואש להגן על המדינה. במלחמת ששת הימים לא היה צורך במודיעין והיו לא מעט קרבות שהתנהלו ללא מודיעין כלל (הקרב על גבעת התחמושת בירושלים, למשל). אפשר לתת עוד דוגמאות רבות.

עד לא מזמן, מספיק היה לדעת מה קורה לכאורה בראשם של כמה דיקטטורים כדי לישון בשקט בירושלים. היום העסק שונה לגמרי והשינוי אירע כמעט בן לילה.

היום לישראל יש עסק עם ארגון טרור שיעי כחיזבאללה, שרכש לעצמו מיומנויות ויכולות של סמי-מדינה, אבל נרתע מעימות חזיתי. במקביל, ישראל ניצבת מול מה שקורה לאסד בסוריה ומול כמה ארגוני טרור ג'יהאדיסטי מבית אל-קאעידה שמאיימים על רמת הגולן. בסיני, שהיה אזור ספר שליו, מבעבע בסיס של הג'יהאד העולמי, ג'בהת אל-נוסרה וגורמי טרור נוספים. מסלולי הברחת אמל"ח מאיראן לאזורנו, דרך הים, דרך היבשה, סודן, דמשק, ביירות, ים סוף, הים התיכון ומקומות נוספים, מרכזים מאמץ מודיעיני ניכר. סביבנו יש אין סוף אפשרויות ועולם שלם ואדיר של יכולות וניסיונות שהמודיעין הישראלי צריך לזהות מבעוד מועד ולסכל.

פעם היה לצה"ל מודיעין. היום אפשר כבר להגיד שלמודיעין יש את צה"ל. פעם המודיעין היה חשוב. היום הוא קריטי. הכל מתחיל ונגמר במודיעין. הוקם אגף סייבר בו הושקעו אמצעים רבים והוא הפך, כמעט בן לילה, לאחד המובילים מסוגו בעולם. יכולות המודיעין של ישראל שודרגו מאוד, הושקעו בהן אמצעים אדירים, הן משתרעות בכל המרחבים, הממשיים והווירטואליים. בלוויינים, בסייבר, ברשת, באמצעים דיגיטליים, קיברנטיים - אלפי אנשים טרודים סביב העסק הזה יומם ולילה כדי שכל חבר כנופיה בצפון מזרח סוריה, שמתכנן להעביר משהו מסוכן לעמיתו ברמת הגולן, יהיה חשוף לפגיעה ישראלית של היחידות המיוחדות שפועלות סביב השעון, כל השנה, במה שמכונה כאן "המערכה שבין המלחמות" (מב"מ).

אחת הבעיות ההיסטוריות של צה"ל הייתה היכולת להטמיע את המודיעין בשטח, להעביר את המידע בזמן אמיתי ללוחמים שזקוקים לו. במלחמת לבנון השנייה העניין בלט מאוד והיו בה מחדלים קשים, במסגרתם היה מודיעין אבל הלוחמים נפגעו בשדות הקרב כי לא קיבלו אותו. היום קיימים בכל יחידה בצה"ל "בתי מדרש" בהם יושבים יחד הקצינים המקומיים עם קציני מודיעין מיחידה 8200, המקבילה ליחידת ההאזנות האמריקאית הלאומית (NSA). כל המידע עובר לשטח מיד, בזמן אמיתי.

כל ימות השנה "בתי המדרש" הללו פעילים; הקצינים, כולל קציני מילואים שנקראים לשירות מיוחד, לומדים את הזירה שמולם ומשננים כל מה שחיזבאללה מכין בחזית ליום פקודה.

בנוסף, מתבצעת כעת בצה"ל עבודה היסטורית המוגדרת כ"דרמה שתשנה את פני הצבא". על פי התוכנית, בשנים הקרובות יעלה צה"ל כולו לרשת אינטרנט פרטית, מעין "גוגל" צה"לי ישראלי פנימי. במסגרת הזו, יוכל טייס מסוק קרב ישראלי לטוס מעל מתחם טרור, לצלם את המקום, להכניס אותו לרשת ולקבל מיד, בזמן אמיתי, את כל המודיעין הרלוונטי על המקום. כך גם קצין ישראלי שיעלה באותה שעה משקפת, יצפה אל כפר בדרום לבנון ויקבל מיד את כל מה שצריך לדעת.

לא רק המודיעין הישראלי משנה את פניו. צה"ל כולו פושט את מדיו, את הרגליו, את שיטות הפעולה שלו, תפיסות המודיעין וההפעלה שלו, והופך להיות צבא אחר. צבא שלא צריך עוד למוטט דיביזיה סורית, כי אין כאלה דיביזיות בנמצא. צבא שלא אמור לפרוץ לעומק סיני או לבצע מהלך קרקעי גדול בעיראק. צבא שיילחם בעתיד בסבבים קצרים וקשים מול ארגוני גרילה וטרור, בשטחים בנויים, בתווך תת קרקעי, עם מנהרות וביצורים ובונקרים וגרילה שבכלל לא מתייצבת לקרב חזיתי, אלא מנסה להתיש אותך במטר של אלפי רקטות על העורף.

הסיבובים האלה יהיו קצרים וטראומתיים. שני הצדדים, גם ישראל וגם הצד השני, ייאלצו להוכיח לציבור שלהם שזה היה הכרחי. חיזבאללה, לצורך העניין, יצטרך תירוץ מצוין אל מול העם הלבנוני, שתשתיותיו יימחקו באגרסיביות בידי צה"ל. לעומת זאת, הדרג המדיני בישראל יצטרך גיבוי וקונצנזוס ציבורי נרחב, לאחר שיתברר כי מאות אזרחים (במקרה הטוב) נהרגו ממטר של עשרות אלפי רקטות (עד עשרת אלפים ביום) שהומטרו על העורף שבועיים. ישראל תנסה לדחוס את העימות הזה לכמה שפחות ימים. ההערכה היא כי היום האחרון יהיה הקשה מכל, בו ינסה הצד השני להוכיח שהוא עדיין על הרגליים.

חיל האוויר הישראלי הוא הגוף הנוסף שנראה היום אחרת לגמרי מכפי שנראה לפני כמה שנים. החיל צמצם אמנם את מספר מטוסי הקרב והלוגיסטיקה, אבל העצים מאוד את היכולות. גורם בכיר בחיל האוויר סיפר לאחרונה, שהוא מסוגל היום לייצר את אותו מספר גיחות הפצצה וטיפול במטרות שייצר בכל מלחמת יום הכיפורים, במהלך יום לחימה אחד. מטוס קרב בודד של חיל האוויר יכול לבצע היום בשעה מה שטייסת שלמה ביצעה בשבוע לפני עשר שנים. היום, יכולה רביעיית אף-16 מעל הים התיכון לטפל במקביל במטרות שונות רבות, באתרים שונים, בכמות עצומה של חימוש משוכלל ו"חכם" - מבצע שכדי להרים אותו לפני כמה שנים היה צריך טייסת שלמה וימי לחימה רבים.

חיל האוויר הישראלי לא טס היום, כפי שנהג בעבר, במטס התקפה גדול בבוקר ואחד נוסף בערב, אלא במטסים רציפים, המוניים וחכמים סביב השעון, כל הזמן, כולל בלילה. גם במזג אוויר קשה יחסית. אגף התכנון של החיל שונה באופן מהותי וגם אגף המבצעים שלו עבר שינוי עמוק. טייס של חיל האוויר הישראלי יכול היום לשוחח בזמן אמיתי עם מפקד של כוח יבשתי קטן, בזמן שהוא מטיל פצצות חכמות 250 מטר ממנו.

שינויים מהסוג הזה מתרחשים כעת בכל רחבי הצבא. אוגדות נסגרו, פיקודים פשטו ולבשו צורה. לכל פיקוד יש היום אוגדה אחת לביטחון שוטף ואוגדת הכרעה ייעודית, שיודעת לטפל באיומים הנשקפים מאותו פיקוד. האוגדות הנוספות הן אוגדות הכרעה מטכ"ליות לשימוש בכל מקום אפשרי. הוקם "פיקוד העומק" לצורך ביצוע פעולות בטווח רחוק. מספר הפעולות הללו עולה בהתמדה בשנים האחרונות.

לפי מקורות זרים, צה"ל פועל בסודן, בים סוף, בסוריה, בלבנון ובאתרים רחוקים בהרבה, כל הזמן, בכל האמצעים שאפשר, גם כאלה שאי אפשר להעלות על הדעת. המב"מ, המערכה שבין המלחמות, תופסת את מקומה של המלחמה עצמה. העסק הרבה יותר מורכב, מסובך ונפיץ מאי פעם. ההגדרות שונו. הניצחון של פעם יכול להיות מפלת העתיד, ולהיפך. לצורך זה, שונו גם אמצעי הלימוד של הצבא, הקורסים וההשתלמויות. מירב האמצעים מושקעים בסייבר. "בקרוב", אמר לי לא מזמן אחד הקצינים העוסקים בנושא, "נוכל להוביל את העולם גם בכל מה שקשור ללוחמה קיברנטית ולוחמת סייבר. מעמדנו בתחום הזה יהיה בכיר כמעמדנו בתחום כלי הטיס הבלתי מאוישים".

כל העולם, אמרתי לאותו קצין, הולך לשם. גם הטרור פונה לסייבר, גם מדינות שכנות, גם איראן, כולם משקיעים בעולם הדיגיטלי, בעולם הסייבר, במלחמות החדשות, הבאות. "נכון", אמר לי הקצין, "לכולם יש סייבר, לכולם יש יחידות האזנה, לכולם יש מל"טים. מה שאנחנו צריכים לעשות זה לדאוג ששלנו יהיו הטובים ביותר. אין לנו את הפריבילגיה לפגר מאחור".

המאמר הזה מוקדש בהערכה וגעגוע לעמיתנו ד"ר ראובן פדהצור, שהלך לעולמו בתאונת דרכים מיותרת השבוע, בערב חג הפסח. פדהצור, שכתב מאמרים גם באל-מוניטור, היה עיתונאי, טייס, חוקר ואיש נפלא. הוא בלט בחשיבה מקורית ושחייה נחושה ועקבית נגד הזרם, כמעט כל זרם. פדהצור לא נרתע גם ממערכת הביטחון הישראלית, הרבה לבקר אותה ולצאת נגד הנחות היסוד השגורות שלה בכישרון ובהתמדה. בימינו, כשהאנשים המעזים לקום אל מול העדר השועט ולהשמיע דעה אחרת מתמעטים כל כך, חסרונך, ראובן, בולט שבעתיים.