החרם כחרב פיפיות

בימין הישראלי אין שמחה רבה יותר משמחה לאידו-חולשתו של נשיא ארה"ב ברק אובמה. במקום להתעסק בקומץ בתים שיהודים בונים במולדתם ההיסטורית ולעשות שרירים על נתניהו, אומרים במועצת יש"ע, מוטב שאובמה יפגין נחישות מול פוטין ויוציא אותו מחצי האי קרים.

שמחת העניים הזאת מעוורת את עיניהם מראות בעימות בין הרוסים לבין האוקראינים עוד אות אזהרה, מפני מה שצפוי למדינה דו-לאומית שעמיה עמוסים במשקעי עבר.

בראיון שהעניק לג'פרי גולדברג מסוכנות בלומברג [2 במארס], הודה אובמה, למעשה, שאכן יש גבול לכוחו של האיש שנושא בתואר "מנהיג העולם החופשי". ארצות הברית לא מוכנה יותר לקפוץ ראש לכל זירה מדממת בעולם, כולל במזרח התיכון. זהו הפירוש של משפט המפתח באותו ראיון: "אם לא יהיה בנראה הסכם שלום ומדיניות ההתנחלויות האגרסיבית תימשך...אם הפלסטינים יאמינו שהאפשרות להגיע למדינה ריבונית ובת-קיימא אינה בטווח השגה, היכולת שלנו להתמודד עם ההשלכות הבינלאומיות תהיה מוגבלת".

כדי להסיר ספק למה כוונו דבריו, הוסיף אובמה ואמר: "נאלצנו לעמוד על שלנו בעצמנו בפני מועצת הבטחון, בעוד שלפני עשרים שנה יכולנו לגייס תמיכה אירופית רחבה הרבה יותר". אבחנה זו קשורה ודאי לדברים ששמעה ביום שני [3 במארס] מנהיגת מרצ, זהבה גלאון, מפיו של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. הוא הזהיר את האורחת הישראלית, כי כישלון של מזכיר המדינה ג'ון קרי לגבש הסכם מסגרת להסדר קבע והמשך הבנייה בהתנחלויות לא יותירו בידיו ברירה אלא לפנות למוסדות האו"ם.

אובמה בדבריו ביקש להעביר לנתניהו את המסר, שנמאס לו לריב למענו עם האירופים ולהטיל וטו אוטומטי על הצעותיהם בגנות ההתנחלויות. גורם ישראלי שנפגש באחרונה עם הקנצלרית אנגלה מרקל, סיפר שהידידה מגרמניה, הנחשבת לחומת המגן של ישראל באירופה, אמרה לו כי מדיניות ההתנחלויות של נתניהו מעוררת בה ספק גדול ביחס לכנות מדיניות השלום שלו.

זאת אף זאת, בראיון לגולדברג דחה אובמה את הביקורת שהטיחו בכירים ישראלים בקרי, לאחר שזה הזהיר מפני התגברות החרם נגד ישראל."אנחנו יודעים שישראל נהפכה להיות יותר מבודדת מבחינה בינלאומית" אמר הנשיא והוסיף, "בסך הכל קרי ביטא את מה שידוע לכל משקיף". כמו קרי, גם אובמה מתח קו ישר בין החרם לבין ההתנחלויות. הוא ציין כי בשנים האחרונות נצפתה "יותר בנייה אגרסיבית בהתנחלויות".

לפי נתונים שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל פרסמה שעות ספורות לפני פגישת נתניהו ואובמה, בשנת 2013 נרשמו בהתנחלויות התחלות בנייה של 2,534 יחידות דיור - עלייה בשיעור של 123% לעומת השנה שקדמה לה ושיא של העשור האחרון. הנתונים אינם מתייחסים לבנייה המואצת במאחזים.

בנאום שנשא ביום שלישי בועידת איפא"ק, התאמץ נתניהו להפחית מחומרתו של החרם המתפשט בעיקר ביבשת אירופה. הוא התנחם בזרועות הארוכות שענף הטכנולוגיה הישראלית שולח לאסיה ולאמריקה הלטינית.

בנוסף, נתניהו כינה את תנועת ה-BDS כתג שיש להתייחס אליו ״בדיוק כמו לכל אנטישמי או גזען חשוך אחר״. נתניהו עודד את הקהל "להחרים את המחרימים", בטענה שמטרתם אינה לקדם את פתרון שתי המדינות אלא לחסל את מדינת ישראל. בכך ביקש להתיר את הקשר שאובמה וקרי קשרו בין העמקת הכיבוש להתגברות הסנקציות נגד ישראל.

נתניהו גם הפליג בדיבורים על הרווחים שישראל יכולה להפיק מהסכם שלום עם הפלסטינים, בראש וראשונה יחסים רשמיים עם מדינות מובילות בעולם הערבי. "מנהיגים ערביים רבים – והאמינו לי, זאת עובדה, לא השערה – מנהיגים ערביים רבים כבר היום מכירים בכך שישראל איננה האויבת שלהם, ששלום עם הפלסטינים יהפוך את היחסים שלנו איתם ועם מדינות ערביות רבות ליחסים פתוחים ומשגשגים", אמר נתניהו.

אבל דקות מספר לפני כן, בפתח אותו נאום, דיבר נתניהו על ירושלים, "הבירה הנצחית והבלתי מחולקת של ישראל והעם היהודי". כיצד הכרזה זו מתיישבת עם הכרזות השלום של ראש הממשלה? האם יש מנהיג פלסטיני אחד, שיחתום על הסכם קבע עם ישראל שאינו מעביר לפלסטין את הריבונות בירושלים המזרחית, וקובע הסדרים מיוחדים לגבי העיר העתיקה? האם יש מנהיג ערבי אחד, שאינו רואה בבניית שכונות יהודיות חדשות באגן הקדוש סטירת לחי ליוזמת השלום של הליגה הערבית?

בפרק הראשון בנאומו, קודם שדיבר בגנות החרם נגד ישראל וכינה אותו "פארסה" שנדונה לכישלון, קרא נתניהו להחמיר את הסנקציות נגד איראן. הוא הביע את ביטחונו כי זו הדרך היעילה ביותר לבלום את תוכנית הגרעין האיראנית. "ככל שהלחץ על איראן יגבר והאיום עליה יהיה אמין יותר, כך יש סיכוי קטן יותר שנצטרך להשתמש בכוח", פסק נתניהו. אבל כפי שכתב השבוע [3 במארס] השגריר סייד חוסיין מוסוויאן ב"איראן פולס", גם בנושא הזה, כמו בסוגיית ההתנחלויות, נתניהו כלא את ישראל בבידוד.

כפי שנכתב בטור זה השבוע, אפילו הנהגת איפא"ק, שקידמה את פניו של נתניהו בתשואות רמות, חזרה בה מתמיכתה בחוק החרם. כל שש החברות בפורום שמקיים את המשא ומתן עם איראן מעדיפות לנהלו באווירה חיובית ולא תחת איומים.

מוזר שמדינאי מנוסה ונבון מטיף לחרם נגד מדינה שמפרה, לדעתו, את החוק הבינלאומי, אך אינו מביא בחשבון כי הנשק הזה עלול להפוך לחרב פיפיות. האין הוא מביא בחשבון כי בכך הוא מעניק לאלה הסבורים כי ההתנחלויות והכיבוש מהווים הפרה של החוק הבינלאומי, לגיטימציה להשתמש נגדו באותו נשק?

האם נתניהו אינו מבין, כי אין בכוחו וברצונו של אובמה לבזבז את שארית יוקרתו ואת האינטרסים הבינלאומיים של ארצו למען ממשלה שמציגה אותו קבל עם ועולם כנמר של נייר?