השמועות על מותה של הקואליציה היו מוקדמות

"ביבי הוא פוליטיקאי-על. לא עושה טעויות." את האבחנה הזאת על כישורי ההתנהלות של ראש הממשלה סיפק בימים האחרונים אחד מחברי פורום החווה המיתולוגי של אריאל שרון, שבמשך שנים הסתכל על בנימין נתניהו דרך כוונת הרובה.

נתניהו היה האויב. יריבו הלא פשוט של אריאל שרון על הנהגת הליכוד, שלמזלו של האחרון הקפיד תמיד ליפול לכל בור אפשרי שזימנו לו החיים הפוליטיים באותם ימים. "פאניקיסט", כינה אותו הפורום, בין השאר. תואר שנועד להציגו כאדם היסטרי, לא שקול, שבניגוד לשרון בעל עצבי הברזל נטה לקרוס תחת לחץ. "אל תיגעו בביבי, הוא כבר יהרוס לעצמו," נהגו מקורביו של הבוס לצטט אותו כשרצו להמחיש את עומק הזלזול שהוא רוחש למתחרהו. ואכן, שרון בז לנתניהו, אך בה בעת גם חשש ממנו.

והנה, דווקא האיש שנמנה עם החבורה שהפליאה למתג את נתניהו כ"מר היסטריה" ולהגחיך את דמותו בהצלחה לא פחותה, מעניק לו עתה בנדיבות ומיוזמתו את המחמאה האולטימטיבית.

השבוע שחלף הוכיח שוב שראש הממשלה הפך בשנים האחרונות לפוליטיקאי הכי מתוחכם ויצירתי בסביבה. הוא מתגבר בקלות על המשברים הקואליציוניים שצצים לאחרונה בקצב הולך וגובר ותמיד משווקים לתקשורת על ידי מתנגדיו כסדקים רציניים המסכנים את הקואליציה.

כך היה בראשית השבוע שעבר, כשמהדורות החדשות המרכזיות נפתחו בתיאורים דרמטיים על קצה המתקרב של קואליציית נתניהו בשל ההתקוטטות סביב זהות יושב ראש ועדת החוץ והביטחון. יאיר לפיד דרש את התפקיד שפינה אביגדור ליברמן למקורבו ח"כ עופר שלח, הפרשן לשעבר לעניני צבא. נתניהו רצה להחזיר לשם את איש אמונו, ח"כ צחי הנגבי. מבלי להכריע כרגע בשאלה למי מגיעה הירושה, מה שברור הוא שנתניהו מרגיש בטוח מספיק כדי להתעקש על דבר שעשוי, לכאורה, למוטט את הקואליציה שלו.

ועדת החוץ והביטחון, הוועדה היוקרתית ביותר בכנסת, מתנהלת כבר שבועות רבים ללא יושב ראש. אבל מה שיכול להעיד על כאוס בקואליציה ולהצביע על סימנים ראשונים לגסיסתה, כלל אינו מרגש את ראש הממשלה. הסיבה לכך פשוטה: נתניהו יודע בוודאות רבה שלפיד לא ינטוש את כיסאו בזמן הקרוב, כיוון שהדבר האחרון שיושב ראש יש עתיד, המדמם בסקרים, צריך עכשיו הוא את ספסלי האופוזיציה.

נתניהו גם אינו יוצא מגדרו כשהוא שומע את התבטאויותיו של לפיד בנוגע למחויבותה של יש עתיד לתהליך המדיני, כי גם במקרה הזה הוא יודע - במצבו הפוליטי-ציבורי הקשה לפיד לא יעז לעזוב את הממשלה, לפחות לא בחודשים הקרובים.

כדרכו בשנים האחרונות, נתניהו ממשיך להביט מימינו ומשמאלו ולגלות כי הוא בודד בצמרת. איש אינו מאיים על מעמדו, איש בליכוד אינו קורא תיגר על מנהיגותו ואיש בקואליציה, באופוזיציה או מחוץ לפוליטיקה אינו נחשב בציבור "אלטרנטיבה לראשות הממשלה". זאת הסיבה שגם כאשר נתניהו הולך ומאבד את השליטה על הליכוד, שהופך בהנהגתו למפלגת המתנחלים, הוא אינו חש מאוים. ייתכן שעוד רגע קט לא תהיה לו מפלגה, אבל יש לו ממשלה וקואליציה שלאף אחד ממרכיביה אין רצון או חשק לפרק אותה.

התיאור הזה משקף, כמובן, את המציאות הנוכחית, אך זו יכולה להשתנות ככל שיתהדק המצור המדיני על נתניהו, מה שצפוי לקרות בחודשים הקרובים עם התקדמות המשא ומתן המדיני. אם נתניהו יצא ממנו כסרבן שטרפד הגעה להסכם, הוא עשוי להיתקל בלחצים פנים קואליציוניים מצד לפיד וציפי לבני - שני ראשי המפלגות בקואליציה הנושאים בעת הזאת את הדגל המדיני. אם לפיד יבין שהוא ממשיך לאבד מצביעים כי הוא חבר בממשלת ימין, הוא עשוי לעשות מעשה ולתת הסבר "אידיאולוגי" כבד משקל לפרישתו.

לכן, לא כדאי לנתניהו להיות שאנן, לשבת לבטח על זרי הדפנה ולהתבשם ממעמדו הפוליטי הייחודי. ראש הממשלה הצליח לשרוד את המחאה החברתית שאיימה להפילו ועבר בשלום (בינתיים) את הפרסומים על אורח החיים הבזבזני שלו. אבל בשנים האחרונות הוא משתמש בעוצמה הרבה שצבר כדי להנציח קיבעון מדיני. אם ישכיל לנצלו, דווקא מעמדו האיתן יכול להיות הכוח שיוביל להסדר עם הפלסטינים. אולי לא כל הליכוד מאחוריו, אבל נתניהו יכול לרכז סביבו קואליציה רחבה, הכוללת רשת ביטחון אופוזיציונית של העבודה ומרצ, שתגבה אותו אם יציג הסכם מדיני. מקורבים לראש הממשלה מספרים כי הוא חותר להביא בעוד כמה חודשים הסכם מסגרת. מעין הסכם ביניים לשנים הקרובות. לדבריהם, זה לא יהיה הסכם הקבע, אבל הוא יהיה מהלך מדיני חשוב. עד כמה רחוק הוא יהיה מוכן ללכת? גם הנאמנים לו ביותר לא יודעים לומר.

אם נחזור לקומפלימנט שקיבל נתניהו הפוליטיקאי מאיש פורום החווה לשעבר, הרי שזוהי יכולה להיות הקדנציה המכוננת שלו כראש ממשלה: הרגע שבו העוצמה והיכולות הפוליטיות מתורגמות לחזון,  למעשה גדול, למורשת - בדומה לאריאל שרון בהתנתקות וליצחק רבין באוסלו. אבל כפי שראינו השבוע בוועידת הליכוד, אין עדיין סימנים לכך.