הבשורות הישנות של ביבי
נאומו הניצי של ראש הממשלה בפתיחת מושב החורף של הכנסת הרגיעו את הימין הישראלי. אמנם המשא ומתן עם הפלסטינים נמשך, בלי משברים או סערות, אבל גם אינו מתקדם למקום משמעותי. מבחינת נתניהו, איראן וסוגיות פוליטיות מקומיות מעניינות הרבה יותר.
ראש הממשלה בנימין נתניהו עלה ביום שני (אוקטובר 14) אל דוכן הנואמים בכנסת כדי לשאת את נאומו לרגל פתיחת מושב החורף של בית המחוקקים הישראלי. עיניים ואוזניים רבות הופנו אל נתניהו, שאמור היה לשרטט בנאומו את מדיניותו לחצי השנה הקרובה. לא, הפעם לא מדובר בנושא האיראני. כאן אין הפתעות מנתניהו. הוא התראיין בשבועות האחרונים באינטנסיביות כזו, עד כי אפילו הוא עצמו החל להשתעמם.
נתניהו אכן הקדיש את רוב נאומו לאיראן, ואף ציין כי במאבק נגד הגרעין האיראני עשויות להצטרף לצד ישראל גם מדינות ערב רבות. איש לא הופתע. מאזיניו של ראש הממשלה ביקשו להתמקד בחלק הפלסטיני של הנאום. האם יתייחס נתניהו לגל הידיעות ורסיסי המידע הזולגים מתוך המשא ומתן? האם יזים את הספקולציות והשמועות בעניין הנעשה והלא נעשה במשא ומתן החשאי שמנהלת ישראל עם הרשות הפלסטינית, בניהול אמריקאי, בחודשים האחרונים?
בימין הישראלי מתרוצצות כבר זמן רב שמועות מבוהלות לפיהן "נתניהו הכריע הכרעה היסטורית", ביבי הולך להסדר קבע, ראש הממשלה הולך להסדר ביניים, נתניהו ילך למהלך חד צדדי. הימין הקיצוני בישראל מתארגן, מתכנס, מאיים ומתארגן אל מול כוונותיו הכמוסות של נתניהו. הימין הישראלי כולל, בהקשר הזה, גם את רוב חברי הכנסת של הליכוד, מפלגתו של נתניהו.
בשנה האחרונה הולך ומתברר כי פתרון "שתי המדינות לשני העמים" אינו מקובל על חלק גדול מחברי הכנסת במפלגתו של ראש הממשלה, שלכאורה מקדם אותו. אז מה יגיד מעל דוכן הכנסת, שאלו את עצמם חברי הכנסת הימניים הרבים בליכוד, המתיישבים, פעילי הימין והלובי האימתני של הימין בפוליטיקה הישראלית.
