דילוג לתוכן העיקרי

המצוקה של חמאס, ההזדמנות של א-זהאר

בלעדי: בשעה שמקורות המימון של חמאס מתייבשים, מחמוד א-זהאר שלאחרונה הודח מהמועצה העליונה של התנועה גייס סכומי כסף גדולים מטהרן.
Senior Hamas leader Mahmoud al-Zahar burns Israeli flags in Gaza city in preparation for the movement's 23rd anniversary next week December 9, 2010. REUTERS/Mohammed Salem (GAZA - Tags: POLITICS ANNIVERSARY CIVIL UNREST) - RTXVKMR

הד"ר מחמוד א-זהאר נזרק החוצה ממועצת השורא של חמאס, הגוף המנהל של הארגון. בבחירות האחרונות למועצה, שהסתיימו בסוף מארס 2013, ראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל, עשה הכל כדי להיבחר לקדנציה שלישית, ולא פחות מכך התאמץ כדי שיריבו מעזה, א-זהאר יישאר בחוץ.

א-זהאר תקף את משעל בחריפות בשנה שעברה, בגלל מה שתיאר כמדיניות פייסנית מדי שנקט, מבלי להיוועץ בהנהגה הקיימת של חמאס. שתי הסוגיות שעליהן יצא אז קצפו של א-זהאר הן החלטתו של משעל, שהתקבלה בעידוד אמיר קטאר היוצא, להתפייס עם הפתח ולהקים ממשלת אחדות, והדבר השני והחמור יותר מבחינתו, הכרזתו של משעל שחמאס יעבור ממאבק מזוין (ג'יהאד) להתקוממות עממית לא אלימה.

בפעם הראשונה בתולדות חמאס, א-זהאר כיבס את הכביסה המלוכלכת של הארגון בחוץ, ותקף את החלטותיו העצמאיות של משעל - שהתקבלו מחוץ למועצת השורא. ההתנגדות של א-זהאר הביאה בשעתו את משעל להודיע על פרישה מהנהגת התנועה. אחר כך הוא חזר בו, והחליט להילחם במתנגדיו ובמי שעומד בראשם.

לא-זהאר יש מוקדי כוח משמעותיים בגרעין הקשה של חמאס ברצועת עזה - פעילים ותומכים מן השורה שהלכו אחריו במשך שנים רבות. הם הלכו אחריו בעיניים עצומות, לא רק בגלל מעמדו והכוח הפוליטי שצבר במשך השנים כאחד ממגורשי חמאס ללבנון וכדובר מיתולוגי של התנועה, אלא גם בגלל העובדה שבמאבק המזוין בישראל שדגל בו בלהט, הוא שילם בחיי שניים מבניו - פעילים בולטים בזרוע הצבאית של חמאס.

בנו הבכור חאלד נהרג ביום חתונתו, מטיל שנורה לעבר ביתו של א-זהאר בספטמבר 2003, בניסיון ישראלי לחסלו. בנו השני חוסאם נהרג חמש שנים אחר כך ב-15 בינואר 2008, בהיתקלות עם כוח ישראלי בשכונת סג'עייה ברצועת עזה. תומכיו ומעריציו לא השלימו עם העובדה שמנהיג בתנועה שהקריב את בניו הושפל כך על ידי מי שהם מכנים "חבורת מלחכי פנכה" – שם גנאי למקורביו ויועציו של משעל.

מסתבר אם כן שגם בתנועה שמנהיגיה מנסים להסתיר מחלוקות ולייצר מצג שווא של אחדות, המאבקים הפוליטיים היצריים הם חלק בלתי נפרד מהמשחק. א-זהאר הושפל ונשאר בחוץ, אבל המתין בדריכות להזדמנות להגיב נגד המנהיג שיזם את הדחתו ולכל מי שהיה שותף למעשה. וההזדמנות הזאת הגיעה מוקדם משציפה: בחודשים האחרונים כל בני הברית שעליהם נשען חמאס קרסו אחד אחרי השני מול עיניהם המשתאות של חאלד משעל וחבריו להנהגת הארגון.

היחסים עם איראן התדרדרו לשפל חסר תקדים בגלל האירועים בסוריה. אמיר קטאר חאמד בן חאליפה אל ת'אני, פטרונו של משעל, התפטר מתפקידו, והוריש את כיסאו לבנו חסר הניסיון. ואם לא די בכך, קרן האור של האחים המוסלמים שהפיחה תקווה גדולה בתנועת הבת מרצועת עזה, כבתה מהר מהצפוי עם הדחתו של מורסי מנשיאות מצרים. גם א-זהאר בעצמו לא יכול היה לשער שכך יתגלגלו הדברים. תומכיו חוזרים כעת בסיפוק לביטוי הערבי המוכר "כל כלב ביג'י יומו" (כל כלב בא יומו). הם משוכנעים שיד אללה הייתה במעשה, כשהם רואים את מעמדו של א-זהאר הולך ומתחזק שוב בימים אלה.

לאל-מוניטור נודע, שבשעה שתנועת חמאס מתייבשת ממקורות המימון הוותיקים שלה, הד"ר מחמוד א-זהאר לבדו מצליח לגייס סכומי כסף גדולים מטהרן. א-זהאר הקפיד לשמור על קשריו באיראן גם לאחר הדחתו, וגם כשהנהגת התנועה שלו נכנסה איתה למשבר חריף וגלוי.

בכספים שא-זהאר הצליח לגייס הוא הקים מחנה תומכים שהופך בהדרגה לאופוזיציה משמעותית להנהגה שהדיחה אותו מהמועצה העליונה של התנועה. בשעה שחאלד משעל וראשי הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה ומוסא אבו מרזוק, שוברים את הראש בניסיון להשיג מימון לפעילות התנועה ולכלכלתם של כל תושבי רצועת עזה, הד"ר המודח מחזק את מעמדו, בעיקר בקרב הזרוע הצבאית עז א-דין אל קסאם. לאל-מוניטור נודע מפי מקורות מהימנים כי הקשר בין א-זהאר לראש הזרוע הצבאית, מרוואן עיסא, התהדק מאוד.

בימיו של אחמד ג'עברי, כשעמד בראש עז א-דין אל קסאם ונחשב מקרוב בזמנו למשעל, שרר נתק בין הזרוע הצבאית לבין א-זהאר. ג'עברי אמנם חוסל על ידי ישראל בפעולה שפתחה את מבצע "עמוד ענן" של צה"ל, אך השיפור ביחסים בין הזרוע הצבאית לא-זהאר לא נובע אך ורק משינוי פרסונלי, אלא גם משינויים דרמטיים בנסיבות. הקשר בין עיסא לא-זהאר חשוב כעת לשניהם. עיסא מודאג מאוד מהמחסור במשאבים ובנשק, ורואה בא-זהאר פתרון אפשרי למצוקה. א-זהאר יודע שעז א-דין אל קסאם יכולה להיות הסולם שעליו הוא יטפס בדרכו חזרה להנהגה הבכירה של חמאס. 

More from Shlomi Eldar