שלושה גורמים עשויים להביא לשינוי במזרח התיכון, כתב המזרחן הידוע פרופסור ברנרד לואיס, בספרו "המזרח התיכון" שפורסם בשנות התשעים: טורקיה, ישראל ונשים. "טורקיה התבדלה בעבר", מסביר לואיס, "ישראל הייתה מוחרמת והנשים היו מדוכאות."
דו"ח שפורסם בחודש שעבר (אפריל) בידי הצוות למניעת הדרת נשים במשרד המשפטים, כמו גם מאבקן המתוקשר של נשות הכותל על זכותן להתעטף בטליתות ברחבת התפילה, הזכירו לי אבחנה מעניינת שמצאתי בספרו של לואיס. לדבריו, מבין שלושת הגורמים הללו, הנשים הן הגורם החשוב ביותר. זאת משום שאם רק יאפשרו להן, הן יוכלו למלא תפקיד מרכזי בהכנסת המזרח התיכון לעידן חדש של התפתחות חומרית, התקדמות מדעית ושחרור פוליטי-חברתי. "כל עוד ימנעו המדינות המוסלמיות את מימוש הכישרונות והאנרגיות של מחצית מאוכלוסייתן, ויפקידו את הטיפול ברוב המחצית האחרת בידי אמהות נדכאות וחסרות השכלה, אין הן יכולות לקוות להגיע לרמת העולם המתקדם, ודאי שלא לעמוד בקצב התפתחותו."
