בסוף, הכול חוזר אל אותה סיסמא מנצחת שליוותה את נפתלי בנט בשנה האחרונה במסעו ממחוזות אלמוניות כמעט מוחלטת אל הפסגה שאליה העפיל בבחירות האחרונות. “משהו חדש מתחיל”, הבטיח בנט הצעיר לחברי מפלגתו, כשהתמודד בפריימריז על הנהגת “הבית היהודי” מול מנהיגות וותיקה ומאובנת. “משהו חדש מתחיל”, הבטיח בנט במערכת הבחירות הכללית למאות אלפי בוחרים ישראלים, שהשתכנעו כי הצעיר הערכי והרענן מייצג זן חדש וחיוני של הציונות הדתית - אחרי שנים ארוכות שבהן הדתיים לאומיים התבטלו בפני החרדים יותר משניסו למלא את תפקידם ההיסטורי ולגשר בין הדתיים לחילוניים, בין הדת למדינה. כעת עליו לפרוע את השטר, ולהוכיח שאכן משהו חדש התחיל.
בשנותיה הראשונות של המדינה, ייצגה הציונות הדתית את פניה היפות של הדת. בשעה שהאוכלוסייה החרדית מיהרה להסתגר בגטאות משלה ולהתבדל לחלוטין מהחברה הישראלית הכללית, ניסו בני הכיפות הסרוגות להכיל את שני העולמות. גם תורה וגם עבודה, גם לימוד בישיבה וגם שירות בצבא, גם תפילה בבית הכנסת וגם סרט טוב בקולנוע. היטיבו לייצג את השילוב הזה מנהיגיה הראשונים של המפד”ל, המפלגה הדתית לאומית. אנשים כחיים משה שפירא ויוסף בורג שכל התנהלותם והווייתם שידרה מתינות ונועם.
