אל-מוניטור סקירה שבועית

האזהרה של המלך עבדאללה אודות סוריה

בפגישה עם נשיא ארה"ב, ברק אובמה, בבית הלבן ב-26 באפריל, הזהיר המלך הירדני עבדאללה השני מפני "התפרקותה של החברה הסורית, שנעשית יותר ויותר מדאיגה" ומפני "ארגוני טרור מיליטנטיים" בסוריה, שנמצאים במגמת עלייה. הוא קרא לפתרון פוליטי מוסכם כ"תקוותנו האחרונה".

הודעתו של אובמה במהלך אותה מסיבת עיתונאים, שלפיה נמשכת בדיקת הטענות על שימוש סורי בנשק כימי וייתכן כי היא תארך זמן מה, אכזבה את אלה הדוחקים לחשיפת ראיות ברורות לכך שנחצה ה"קו האדום" וטוענים שהגיע הזמן שארה"ב תחמש את האופוזיציה הסורית, תקבע אזורי איסור טיסה או אף תנקוט פעולה צבאית.

ייתכן שיש משהו מבלבל בכך שבמלאות עשור לפרוץ המלחמה בעיראק ישנם מי שדורשים שוב ושוב פעולה צבאית בסוריה בהתבסס על הערכת מודיעין (שכפי שדיווח הבית הלבן לסנטורים ג'ון מקיין וקארל לוין - יו"ר ועדת השירותים המזויינים והחבר הרפובליקני הבכיר בה) – שגובשה "במידה מוגבלת של ודאות". לפי ההערכה, בהתבסס על "דוגמיות פיזיולוגיות" ש"רצף האוחזים בהן" אינו ברור, ייתכן ונעשה שימוש בנשק כימי ב"היקף מוגבל". מדובר בראיות שהן רחוקות מלהיות ודאיות וייתכן שאף היו נדחות לפי אמות המידה של פקחי האו"ם.

בחודש שעבר ביקשה סוריה מהאו"ם שיבדוק שימוש בנשק כימי על ידי המורדים, אבל דמשק מנעה עד כה מהפקחים גישה לאותם אזורים שבהם ייתכן ונעשה שימוש בנשק זה. האו"ם לחץ על סוריה פעם נוספת ב-25 באפריל לאפשר לפקחים גישה בלתי מוגבלת, בלא תנאים. שאלת השימוש בנשק כימי לא תיעלם ועל סוריה לאפשר לפקחים לפעול באופן מיידי.

בעוד שייתכן שבסופו של דבר, הטענות על שימוש בנשק כימי אכן "ישנו את חוקי המשחק", כפי שאובמה ועוזריו אוהבים לומר, וכבר עתה הן עוררו דיונים אודות אופציות צבאיות, המלך עבדאללה צודק בכך שהוא מבקש להציג בפנינו את התמונה הכוללת.

סוריה היא מוקד של מלחמה עדתית אזורית שבנוסף על המחיר בחיי אדם שהיא גובה, הורסת את שארית המדינה הסורית, תורמת לקריסתה ולביתורה ומחזקת את גורמי אל-קאעידה בחזית א-נוסרה בעיראק, אותה הגדיר ראש המודיעין הלאומי בארה"ב, ג'ון קלפר, כ"אחת מקבוצות הטרור הסוניות המאורגנות והיעילות ביותר".

אל-קאעידה בעיראק ושותפתו הסורית קשורים לאותו אל-קאעידה שהרג קרוב ל-3,000 אמריקאים ב-11 בספטמבר, 2001, וכן לפיגועי טרור רבים ברחבי העולם ולמותם ופציעתם של חיילים אמריקאים ואזרחים עיראקים במלחמת אזרחים אכזרית שהתפתחה בעקבות הפלתו של סדאם חוסיין בידי ארה"ב.

אל-קאעידה היא האויבת המסוכנת ביותר של ארה"ב זה יותר מעשור והיא צוברת כוח בסוריה.

כאשר לוחמיה היעילים ביותר של האופוזיציה הסורית הם מחבלים שעל ידיהם דם של אמריקאים, של בני בריתם ושל חפים מפשע; כאשר קריסתה של המדינה הסורית מקנה כוח לטרוריסטים, שגם מגבירים את פעילותם המסוכנת בסוריה ובעיראק; כאשר נוצר משבר פליטים בירדן ובטורקיה כתוצאה מהמצב בסוריה, הטרור בעיראק גובר ונוצרת מתיחות בגבול ישראל; כאשר איראן ממשיכה לתמוך בסוריה בלא סייג – מכל הסיבות הללו, חימושם של המורדים במסגרת כוח "מתון" שטרם הוקם מן הסתם יובילו רק לעוד לחימה, עוד הרג וקצב מואץ של פירוק המדינה.

הטענות אודות שימוש בנשק כימי הן קריאה דחופה נוספת – אם עוד היה צורך בכך – להגיע להסכם על העברת שלטון בסוריה ולא לאופציות צבאיות, שנותרו בעייתיות כשם שהיו לפני ההערכה האמריקאית בשבוע שעבר.

שווה להזכיר כאן את דבריה של קריסטלינה גיאורגייבה, נציבת האיחוד האירופי לענייני שיתוף פעולה בינלאומי, סיוע הומניטרי ותגובות למשברים, בראיון לאל-מוניטור: "מניסיוננו, שנובע מהפעילות שלנו בסיוע הומניטרי, עד כה לא ראינו שהזרמת הנשק לסוריה מסייעת לקדם אפשרות לפתרון פוליטי או יציאה מוסכמת (של השלטון). לא ראינו זאת, למעט בהצבתם של טילי פטריוט בטורקיה שיש להם השפעה הרתעתית בחלק מהשטח. שאר הנשק שנזרק לתוך סוריה פירושו רק לחימה נוספת, סבל נוסף ובריחה של אנשים למדינות שכנות."

הזווית הפוטנציאלית החדשה שנפתחה מכיוונה של איראן עשויה לתרום לגיבושו של פתרון פוליטי אחר, לאחר שזו הציעה לקיים שיחות עם ארה"ב ובנות בריתה לגבי סוריה, ושאף היא נמצאת תחת איום מצד קבוצות טרור סוניות הקשורות לאל-קאעידה.

ברברה סלאווין מזכירה לנו השבוע שאיראן, התומכת העיקרית במשטרו של בשאר אל-אסד, הייתה עצמה קורבן לנשק כימי מעיראק במהלך מלחמת איראן-עיראק (1988-1980) והיא חתומה על האמנה הבינלאומית למניעת נשק כימי. לכן, ברוח של הזדמנות הצומחת מהמשבר – והמשבר הסורי הוא מהחמורים בעולם – הטענות אודות נשק כימי יכולות אולי לספק מסגרת לפתיחת דו-שיח שזמנו הגיע מזמן – בין ארה"ב, לבין איראן, רוסיה ואחרים, כפי שהצענו פעם אחר פעם בטור זה, גם לשם סיום המלחמה בסוריה וגם למניעת השימוש בנשק כימי והפצתו.

"פליטת הפה" הישראלית

ב-23 באפריל, יומיים לפני המכתב מהבית הלבן ובעוד מזכיר ההגנה צ'אק הייגל מסיים את ביקורו בישראל, אמר ראש חטיבת המחקר באמ"ן, תא"ל איתי ברון, בכנס המרכז למחקרי ביטחון לאומי: "אסד עשה שימוש בנשק כימי כנגד אזרחיו, ולא רק פעם אחת". ברון אמנם השתמש במושג "על פי מיטב שיפוטי", אבל כפי שדיווח השבוע אלון בן-דוד באל-מוניטור, נראה כי קיבל אישור ממפקדיו לומר את הדברים. למחרת היום, ב-24 באפריל, כאשר נשאל על הערותיו של ברון במהלך מפגש עם עיתונאים בקהיר, אמר הייגל: "ובכן, כשהייתי בישראל לא נתנו לי כזאת הערכה". לפי בן-דוד, ייתכן שדבריו של ברון היו מארב שמטרתו להפעיל לחץ על ואשינגטון ליישר קו עם עמדותיהן של ישראל, בריטניה וצרפת לגבי הנשק הכימי בסוריה ולבחון את אזהרתו של אובמה שהציב קו אדום בנוגע לסוריה, ולא רק לאיראן.

בן כספית כותב השבוע שדבריו של ברון לא היו מארב מתוכנן, כי אם "פליטת פה". אבל כספית מסכים שהקווים האדומים של ארה"ב עומדים עתה למבחן, שיהיו לו השלכות לגבי איראן: "הדברים האלה מתחדדים מכיוון שאסד הוא לא הבעיה. להיפך. כשייעלם, אם ייעלם, יתגעגעו אליו. תחת אסד, היה האזור יציב, נשלט ומנוהל. הגבול עם ישראל היה הכי שקט, למעלה מ-40 שנה. הבעיה היא בטהרן, ושם מביטים על המקל האמריקאי בסקרנות רבה. נכון לעכשיו, אין להם סיבה לדאוג."

הדיון בחיזבאללה והמל"ט

ב-25 באפריל דיווח הצבא הישראלי כי הפיל מעל חיפה מל"ט שנשלח, כנראה, על ידי חיזבאללה. תקרית המל"ט התרחשה בזמן שבמוקדי כוח אחדים של חיזבאללה בדרום לבנון תוהים מדוע "מפלגת האל" מבזבזת את משאביה ואמינותה על המאבק בסוריה בעוד שמלחמתה האמיתית היא נגד ישראל. כך דיווח כתב אל-מוניטור בביירות. בהקשר זה ניתן לראות במל"ט ניסיון להסיח את הדעת מתמיכתו של חיזבאללה באסד.

שלומי אלדר כתב באותו נושא מהצד הישראלי. לשאלה מה רוצה להוכיח חיזבאללה, ענה כך: "נסראללה רוצה להוכיח שעל אף התגייסותו למען כסאו המתנדנד של אסד, החיזבאללה לא שכח לרגע את הג'יהאד נגד ישראל. ואם אפשר, על הדרך, גם לסמן מטרה חדשה, אטרקטיבית מבחינה תקשורתית: אסדות הגז של ישראל בחופי הים התיכון".

אולם אם החיזבאללה ביקש להסיח את הדעת, דיווח עלי האשם באל-מוניטור, מדוע פרסם במהירות הודעה שלפיה הארגון "מכחיש ששלח מטוס כלשהו ממטוסיו לפלשתין הכבושה"?

אם היה בכך ספק עד כה, השורה התחתונה מהשבוע האחרון היא שהסכסוך הסורי הוא סכסוך אזורי וגובר האיום שהוא יתפשט לירדן, לישראל וללבנון.