דילוג לתוכן העיקרי

מתמטיקה ואנגלית במקום רובים

העיסוק הסוער והייצרי בשאלת גיוסם של החרדים לצה"ל, כותב עידן גרינבאום, מחביא מאחוריו שאלה גורלית הרבה יותר: גיוסם לכוח העבודה בישראל.
Ultra-Orthodox Jewish men sign documents at the offices of Israel's Administration for National Civil Service in Jerusalem January 6, 2013. For the first time since the August 1 expiration of the so-called Tal Law that exempted ultra-Orthodox seminary students from military conscription, dozens of scholars signed up on Sunday for alternative civilian service which, upon completion, will entitle them to avoid the draft. Some 1,300 seminary students are slated to join the program by August 2013, or until Isra

כבר למעלה משבוע שראש הממשלה המיועד (וגם היוצא), בנימין נתניהו, שובר את הראש, יחד עם בכירי יועציו, כיצד לפתור את השאלה שמטרידה כל כך הרבה ישראלים: יתגייסו או לא יתגייסו. והכוונה כמובן לאלפי החרדים שתורתם אומנותם כבר למעלה מ-60 שנה, ושנמנעים, לפיכך, מהמושג שהפך לקלף המנצח של הבחירות האחרונות - "השוויון בנטל". אולם, נדמה כי העיסוק המאומץ והייצרי בשאלת גיוסם של החרדים לצבא ההגנה לישראל מחביא שאלה הרת גורל לא פחות – ואולי אף הרבה יותר: שאלת גיוסם לכוח העבודה בישראל.

הסוגייה האם צה"ל בכלל רוצה באלפי החרדים, ואם אכן רוצה האם הוא גם יכול, כבר נדונה באתר זה בהרחבה. בעניין זה נציין רק שבעידן של גירעון ממשלתי עמוק וצורך בקיצוץ בהוצאות, תקציב הביטחון יעמוד שוב במוקד, ובצדק.

נכון לעכשיו, במשרד האוצר מתכננים קיצוץ עמוק בתקציב הביטחון בהיקף של 4 מיליארד שקלים. בהינתן המספרים הללו קשה לראות כיצד יצליח צה"ל להתמודד, ולו רק מהבחינה התקציבית, עם הצורך לקלוט בבת אחת אלפי מתגייסים חרדים, רבים מהם בעלי משפחות. רק לשם הדוגמה נציין כי העלות הישירה של חייל חרדי בעל משפחה עשויה להגיע לכמה אלפי שקלים בחודש, בשל הצורך לשלם שכר גבוה לו ולמשפחתו, בה בשעה שהתשלום לחייל מן השורה מסתכם לכל היותר בכמה מאות שקלים בודדות.

עבור הכלכלה הישראלית הדיון בחרדים אינו תיאורטי ואינו אקדמי, אלא כזה שמחייב מעשים, ומהר. בעוד השאלה האם צה"ל זקוק, אם לאו, לאלפי החרדים כדי לשמור על ביטחון ישראל, מעוררת מחלוקת ציבורית עזה, הרי שלגבי שוק העבודה היא כלל לא מתעוררת. ברור מעל לכל ספק כיעבור הכלכלה הישראלית הם צורך קיומי. אם החרדים, בעיקר הגברים, לא ישתלבו מהר, ובהיקפים גדולים בשוק העבודה הישראלי, הכלכלה המקומית לא תוכל לשאת אותם עוד על גבה.

מדו"ח של ארגון ה-OECD לשנת 2010, שבדק את שוק העבודה בישראל, עולה כי שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בארצנו נמוך מממוצע הארגון. על-פי הדו"ח, כ-40% מהישראלים בגיל העבודה (64-15) אינם מועסקים. בקרב מדינות ה-OECD שיעור הלא מועסקים עומד על 33%.

כדי להבין עד כמה החרדים, בעיקר הגברים, מרוחקים משוק העבודה, נצלול עוד יותר אל תוך המספרים. על פי נתוני בנק ישראל (הדו"ח השנתי ל-2011 - פורסם בחודש מרץ 2012), נכון לסוף שנת 2011 עמד שיעור התעסוקה בקרב גברים יהודים שאינם חרדים על 81.4%. מספר שעות העבודה של הגברים היהודיים שאינם חרדים עמד על 46 שעות, נתון מרשים העומד בכבוד בכל השוואה בינלאומית. אצל הגברים החרדים עמד שיעור המועסקים על 45% בלבד עם פחות מ-40 שעות בשבוע.

הצד החיובי של המטבע הוא שללא שום ספק ניתן לראות עלייה דרמטית במספר הגברים החרדים המשתלבים בשוק העבודה, ודי אם נציין שזה עמד בשנת 2009 על 39% בלבד. אלא שגם עלייה זו עדיין רחוקה מרחק גדול, גדול מדי, מהמקובל בכלל האוכלוסייה, והוא גם רחוק מאד מהיעד הלא שאפתני שקבעה הממשלה – תעסוקה של 63% מהגברים החרדים עד שנת 2020.

מחקר אחר שבחן את השתלבות החרדים בשוק העבודה (פרו"פ דן בן דוד, מרכז טאוב) עסק בשנות העבודה המרכזיות של גברים, כלומר בגילאי 54-35. מתוצאותיו עולה כי שיעור התעסוקה בקרב החרדים נמוך מזה של גברים חילוניים שלא סיימו את בית הספר היסודי. במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה, שהיה שותף למחקר זה, הסבירו כי הכישורים הנמוכים של הגברים החרדים והעובדה כי הם נעדרי השכלה בתחום מקצועות הליבה (מתמטיקה, אנגלית, מדעים, אזרחות וכו') פוגעת פגיעה קשה בסיכויים שלהם למצוא עבודה - גם אם מאד ירצו בכך. במילים אחרות: אל תתנו להם רובים, למדו אותם מתמטיקה ואנגלית.

כאשר מצרפים לכל הנתונים הללו את העובדה שכבר השנה מחצית מהתלמידים במערכת החינוך בישראל הם מהמגזרים החרדי והערבי – שאת אופן השתלבותם ראוי לסקור במאמר אחר - ושבעוד 30 שנה (על פי קצב גידול האוכלוסייה הנוכחי) מספרם יגיע כמעט ל-80%, הרי שכלכלת ישראל תמצא עצמה בבעיה שתלך ותחריף.

לכל אלה בישראל המציעים שלל פתרונות ביניים עבור החרדים, פתרונות שאמורים להחליף את השירות הצבאי, הבעייתי מבחינתם, כמו שירות אזרחי כזה או אחר בסביבת מקום מגוריהם, ראוי לזכור שגם לכך יש מחיר כלכלי. היטיב להתבטא בעניין זה שר האוצר היוצא יובל שטייניץ, שאמר כך: "זה לא שוויון בנטל כשאחד משרת בצוללת או בטנק, בחיל הרגלים או בצנחנים, אחד בבית חולים ואחד בישיבה או בנטיעת פרחים בשכונה שבה הוא מתגורר. אנחנו נשלם סכומים גדולים מאוד מאוצר המדינה כדי לממן שירות שאינו יעיל ויפגע אולי ביעילות במשק, וגם אין פה שוויון אמיתי בנטל".

הדבר הטוב ביותר עבור כלכלת ישראל הוא שגברים חרדים יצאו לעבוד, מי כפועל פשוט ומי כאקדמאי אחרי שרכש השכלה רלוונטית ההולמת את כישוריו. ככל שיתחילו לפלס את דרכם בעולם העבודה בגיל צעיר יותר כך יוכלו למקסם את כישוריהם, וכך יהפכו ממקבלי קצבאות ותמיכות למשלמי מיסים.

הדברים הללו אולי אינם פופולריים, ובוודאי בימים האלה שבהם השוויון בנטל (הצבאי) נישא בפי כל, אך ראוי כי הנושאים והנותנים על הרכבת הקואליציה יבינו כי האתגר הגדול אינו הקמת עוד גדוד חרדי יותר או פחות. הרבה יותר חשוב להוציא את החרדים מהישיבות לשוק העבודה. עוד גדוד אחד, או יותר, לא ישנה באופן מהותי את מצב הביטחון, אבל עוד אלפי ידיים עובדות שיקבלו הכשרה מקצועית ראויה יכולים לחולל פלאים בכלכלת ישראל, המשוועת בשנים קשות אלה לכל תוספת.