ביום ראשון הקרוב ייפתח בבית משפט השלום בירושלים משפט שיכול לסיים עידן בפוליטיקה הישראלית. שר החוץ לשעבר, אביגדור ליברמן, יתייצב בפני הרכב מורחב של 3 שופטים שיקבע את גורלו הפוליטי. זיכוי, וליברמן יהפוך לדרייפוס הישראלי שנרדף 15 שנה על ידי רשויות החוק עד שהוכחה חפותו. זה יהיה מנוף רב עוצמה שיסייע לליברמן להגשים את שאיפתו ולטפס את הקומה הנוספת, האחרונה, בדרכו לצמרת. הרשעה עם קלון, וליברמן יתפוגג לעולם העסקים, לקול אנחת הרווחה של רבים מאוד במגרש הפוליטי הישראלי, וגם בעולם.
שר החוץ לשעבר מפגין בטחון עצמי. עורכי הדין שלו, בניתוחים ומשחקי מלחמה שערכו אתו סביב המשפט הצפוי, מדברים על "מאה אחוז זיכוי", לא פחות. נדמה לי שבמציאות, המצב מורכב בהרבה. לבתי משפט בישראל, ובכלל, יש תכונה מוזרה: אתה יודע איך אתה נכנס, אתה לא יודע איך תצא. רשימת עדי התביעה נגד ליברמן ארוכה ומסועפת, רובם בכירים בעבר או בהווה במשרד החוץ, חלק מהם יכולים, בהבל פיהם, לסבך את הבוס שלהם לשעבר, ולהפוך את הזוטה המשפטית השולית הזו לכאב ראש כרוני. אני מקווה בשביל ליברמן שהוא מודע לאפשרות הזאת, ולא שבוי בחפותו. האנרגיה שלו, הקשב ולוח הזמנים, כפופים בשבועות האחרונים למשפט הצפוי, ואליו בלבד. הוא אמנם מתבטא ופועל במישור הפוליטי במאמצים להרכיב קואליציה, אבל כל מי שמצוי בסוד העניינים יודע שזה לא ממש חשוב לו כרגע. גורלו האישי על כף המאזניים.