ישראל פולס

מבקשי המקלט שכלואים ב״חולות״ מחכים לחג החירות שלהם

p
המחבר
בקצרה
זו השנה השלישית שבה התקיים סדר פסח לפליטים מול מתקן ״חולות״ בנגב, שבו כלואים 3,300 מבקשי מקלט. ״ברחנו לכאן לבקש הגנה והנה אנחנו כלואים ומגורשים. מתי יגיע חג הפסח שלנו, חג החופש שלנו?״, אומר עומר עיסא, מבקש מקלט מדרפור.

בסדר הפסח לפליטים מחוץ למתקן הכליאה ״חולות״ בנגב, אחד המשתתפים עצר לרגע את הטקס וביקש לדבר. ״ישראל עברה טרגדיות״, אמר איילי ארגאי, בן 22, מול מאות מבקשי מקלט כלואים, ישראלים ועובדי ארגוני זכויות אדם, ״בעבדות המצרים ותחת השלטון הנאצי. דווקא ישראל הייתה אמורה להבין מה עובר עלינו״, הוסיף ארגאי. מ-2007 מתקיים בישראל מדי שנה סדר סמלי לפליטים בחג הפסח, חג החירות היהודי. בשלוש השנים האחרונות הוא נערך מחוץ לחומות ״חולות״, שם עצורים כ-3,300 מבקשי מקלט מאריתריאה ומסודאן ללא משפט ובתת-תנאים.

ארגאי הוא דוגמה לטיפול המעוות של מדינת ישראל באפריקאים שהגיעו אליה. הוא סיפר שהגיע לישראל בגיל 13 ביחד עם הוריו, אחיו ואחיותיו. הוא חי בארץ כמעט עשר שנים, שבהן סיים בגרות בבית ספר תיכון והחל ללמוד במכללה האקדמית ספיר. לפני חצי שנה נעצר ונשלח לחולות. ״העם היהודי קיבל את החירות שלו, פעמיים״, הוא אמר אחרי הטקס, ״אבל לא מבין את המצב של האנשים המסכנים שנמצאים פה״. ארגאי מגדיר את עצמו ישראלי ומכיר היטב את ההיסטוריה המקומית. ״הישראלים עם גזען״, הוא אומר בישירות, ״הייתם גזענים כלפי המזרחים וכלפי האתיופים, ואתם גזענים כלפינו״. ניכר שהכלואים למדו היטב את מאפייני חג הפסח: השאיפה לחירות, ההשוואה לשואה והמצווה לזכור ולספר לדור הבא על הדיכוי.

עומר עיסא, מבקש מקלט מדרפור, אמר ש"חג הפסח הוא חג החירות, חג החופש, שבו השתחררו בני ישראל ממצרים. ברחנו לכאן כדי לבקש הגנה, חשבנו שכאן יבינו אותנו. והנה אנחנו כלואים ומגורשים. מתי יגיע חג הפסח שלנו, חג החופש שלנו?״ אוסמן מוחמד עלי, בן 30, גם הוא מדארפור, יושב בחולות חצי שנה. ״למה אני פה? מאותה סיבה שאתם פה״, הוא אומר, ״ברחתי מרצח עם״. עלי לא אופטימי: ״האירוע לא ישנה דבר. אבל לפחות צריך לזכור״.

השנה נערך הטקס בסימן ״כל דיכפין ייתי וייכול״, או בעברית: ״כל רעב יבוא ויאכל״, במחאה על התזונה בחולות. הכלואים מראים בסמרטפונים תמונות של האוכל המוגש להם כדי להדגים עד כמה חמור המצב. גם הרב אריק אשרמן מארגון ״רבנים למען זכויות אדם״ אשר השתתף בארגון הטקס, התייחס לכך: ״דרך מיץ הענבים נקדש את המאורע שבו נפגשנו לחגוג את חג החירות של העם היהודי וכל העמים. נרים כוס ראשונה לציין את המאבק ברעב כאן, בישראל ובעולם״.

בפרפרזה על תולדות עם ישראל בארץ מצרים נכתב בהגדה האלטרנטיבית שחולקה באירוע: ״מבקשי המקלט עדיין לא עזבו את הארץ ׳מרצונם׳. ויאמר המשטר, טוב להם והאוכל רב. וצוו את הסוהרים לאמור, לא תוסיפון לתת אותן הקלוריות ולא תאפשרו להם לצבור אוכל. ויתגברו מבקשי המקלט ובנו לעצמם דוכנים לצבור בהם אוכל ולאכלו מחוץ למתקן, אך המשטר קם בלילה והרסם. ויקומו בבוקר וייאנחו מבקשיי המקלט ויזעקו״. דברים האלה מרמזים על הקמת דוכני מזון עצמאיים בידי הכלואים, מחוץ לשערי המתקן, כפתרון למצוקת הרעב - ולהריסתם בידי שלטונות ישראל. ״בחולות יש תת-תזונה, מזון בלתי אכיל ומחסור במזון״, טוען אשרמן לפני שירת ״הא לחמא עניא״. הפעילים טוענים כי מניעת המזון היא אמצעי לחץ על הכלואים לחתום על מסמך ״עזיבה מרצון״, שמאפשר לשלוח את החותם בחזרה לארצו. שם, הם מוסיפים, הוא חשוף לסכנת מוות.

״אנחנו נוצרים״, אומר חדיש קחס, בן 27 מאריתריאה, ״מכירים את יציאת מצרים, סיפורו של משה. הייתם פליטים, כמונו. אתם יודעים מה עובר עלינו יותר מכל עם אחר. אתם יודעים מה קורה באריתריאה, ובכל זאת מפעילים עלינו לחץ בלתי נסבל. אני לא מבין אתכם. לא ראיתי את אמא שלי תשע שנים. אף אחד כאן לא רוצה אזרחות ישראלית. כולם רוצים למדינה שלהם, לבית שלהם, לאמא שלהם. אני מבזבז את החיים שלי במקום הזה. ולמה? לא הרגתי אף אחד, אני רק רוצה לעבוד וללמוד״.

טלי עציון מתל אביב, משתתפת בטקס, אמרה: ״למה לא לפעול לפי המשפט ׳עניי עירך קודמים׳? אלה הם עניי עירי. אני בת של ניצולי שואה שהיו פליטים. נעשה עוול על ידי המדינה שלי, בשמי, ואני מנסה לתקן״. ויקטור וקטי מרקוביץ׳ חיים בארה״ב, אבל הגיעו לביקור בישראל אצל אמא של קטי, ובאו לטקס. ״אכפת לנו ממה שקורה בישראל גם מחו״ל״, הם אומרים, ״אנחנו לא יכולים לדמיין מה עובר על האנשים האלה״.

הרב אשרמן מציין את מי-המלח של הטקס היהודי, כמסמלים את ״הדמעות הרבות שנשפכות במקום הזה״, ואת הירק בקערת הסדר כסמל לאביב: ״גם בחורף, בתקופה הקשה, יודעים שיגיע האביב, אחרי הקשיים יבוא שינוי״. המרור, הוא מציין, מזכיר לכולנו את ״מרירות הדיכוי״.

מישאל לולאי מבית שמש הגיע לאירוע במקרה. הוא אחד מנהגי ההסעות [של משתתפי הטקס]. גם הוא תומך בקיום הטקס: ״היהודים שעברו את התלאות, את יציאת מצרים, שסבלו מעבדות, צריכים להבין את הפליטים. לא צריך לשים אותם בכלא. צריך לתת להם לעבוד ולהתפרנס בכבוד״. הרב אשרמן מסכם את הטקס: ״לא יכולה להיות גאולה לנו כעם יהודי וישראלי כל עוד יש דיכוי״, וכולם קוראים: ״שיהיה הסדר האחרון בחולות״. איכשהו, ניכר שהרוב המוחלט של המשתתפים סבור שבשנה הבאה ייפגשו שוב, באותו מקום.


 

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: refugees, refugee camps, passover, jews, israeli society, hunger, ethiopians, eritreans

יובל אביבי, עיתונאי ומבקר ספרות, הוא כתב מגזין ב''פירמה'' של גלובס וב''טיימאאוט תל אביב''. אביבי שימש בעבר כסגן העורך של מוסף סוף השבוע של ישראל היום, ''שישבת'',  אחרי שמילא תפקידי עריכה שונים בעתון מאז יצא לאור ועד 2009. בעבר שימש כמבקר תרבות וספרות של אתר החדשות ''וואלה!'' ועורך חדשות באתר וכן פרסם ביקורות ספרות במגוון עיתונים, בהם ''הארץ'', ''העיר'', ''מקור ראשון'' ואחרים.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept