ישראל פולס

מהפכת סרטוני התעמולה: מהירים יותר, חריפים יותר, זולים יותר

p
המחבר
בקצרה
עידן הרשתות החברתיות שינה את פניה של תעמולת הבחירות. מהפקות כבדות ומסורבלות באולפני הטלוויזיה, לסרטונים ויראליים חריפים בלי פיקוח על המסר

כמדי מערכת בחירות, גם הפעם המפלגות המתמודדות לכנסת מפיצות סרטוני תעמולה המפארים את הישגיהן או תוקפים את יריבותיהן. בעוד השפעתם של הסרטונים האלה על קהל הבוחרים מוטלת בספק, מה שלא מוטל בספק זו העובדה שהסרטונים האלה הם התוצר הבולט ביותר עד כה של מערכת הבחירות הנוכחית.

לפני עידן האינטרנט, הסרטנים שהפיקו המפלגות נועדו לתשדירי טלוויזיה ששודרו במרוכז בימים שלפני הבחירות. בניגוד למדינות אירופיות כמו שבדיה למשל, שבה ראיונות עם נציגי כל המפלגות מרוכזים במשדר אחד, בישראל כל מפלגה נהנית מזמן שידור משלה. לפי חוק הבחירות הישראלי, כל מפלגה מקבלת זמן שידור בערוצים הציבוריים בטלוויזיה וברדיו לצורכי תעמולה למשך כשבועיים לפני פתיחת הקלפיות. זמן השידור תואם את גודלה של המפלגה בכנסת היוצאת: שבע דקות לכל מפלגה, ועוד שתי דקות לכל חבר כנסת מכהן. מפלגה חדשה מקבלת עשר דקות שידור.

ועדת הבחירות המרכזית היא הגוף שמאשר את תשדירי הבחירות. אולם לאחר שמונופול שידורי התעמולה, שהיה נתון בידי ערוצי הטלוויזיה והרדיו הממלכתיים, הופקע בשנים האחרונות על ידי המדיה החברתית, נחלש הפיקוח של המדינה על התכנים. אבי גוט, יועץ אסטרטגי בכיר ומנהל חברת "קונקורד פתרונות אסטרטגיים", הסביר לאל-מוניטור: "הקונספט החדש של סרטוני התעמולה עוקף את יכולת הפיקוח של ועדת הבחירות המרכזית, מה שמביא ליצירתיות גבוהה ללא מגבלות רגולטוריות".

גוט נוגע בנקודה המהותית ביותר המבדילה את תעשיית תעמולת הבחירות הישראלית בהשוואה לשאר הדמוקרטיות במערב: החקיקה הדרקונית של חוק התעמולה הישראלי. הסמכויות הנרחבות של ועדת הבחירות ויכולתה לפסול תשדירים, ביחד עם הגבלת זמן האוויר לשידור, אילצו את המפלגות לייצר "צירים עוקפים". בישראל, להבדיל מארה"ב, מפלגה אינה מורשית לרכוש זמן שידור בערוצי השידור על פי בחירתה, ולכן העידן הדיגיטלי זימן להן את האפשרות הפשוטה והזמינה ביותר לרוקן את חוק התעמולה מתוכנו.

גילי מייזלר, בעל סטודיו בתל אביב שהפיק בעבר סרטונים לאחת המפלגות, סבור שהאכסניה החדשה של התשדירים ברשתות החברתיות מצריכה חשיבה אחרת מצד מנהלי הקמפיינים. "מפיקי התשדירים צריכים לחשוב מחוץ לקופסה. צריך להתאים אותם לפלטפורמה של המדיה החדשה ולעורר עניין אצל הצעירים", הוא אומר.

התפיסה הזאת מקבלת חיזוק מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, על פיהם כמעט ממחצית בעלי זכות הבחירה בישראל הם בני פחות מארבעים.

הוויכוח הנוקב והלא מוכרע לגבי השפעת התשדירים על התוצאות בקלפי תמיד ריחף באוויר. מאמר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מינואר 2015 מצביע על כרסום ניכר ברייטינג הצפייה בתשדירים בערוצים הממלכתיים ב-2006  עד לכדי 15% בערב השידור הראשון, לעומת כ-30% במערכת הבחירות של 1996. אבל למרות הנתונים הללו, נראה שכל המפלגות ממשיכות להשקיע בתשדירים.

למעבר של מוקד העשייה מתשדירי הטלוויזיה לרשתות החברתיות יש גם משמעויות כלכליות. בעידן טרום האינטרנט, שוק הפקות סרטוני התעמולה בישראל  נשלט על ידי חמישה עד עשרה אולפנים גדולים ועוד כמה אולפנים בינוניים. ההשקעה באולפן הייתה אדירה ובהתאם לכך המחירים. עלות הפקת סרטון אחד, כולל השימוש בתוכנות, האפקטים הגרפיים והקריינות יכולה הייתה להגיע ל-200 אלף דולר. לעומת זאת, מייזלר מעריך כי התשדיר המדובר שפתח את קמפיין הליכוד, ושמציג את ראש הממשלה כאחראי על ילדים בגנון, עלה למפלגה כמה אלפי דולרים בודדים בלבד.

התקציב הממשלתי למימון תעמולת הבחירות תלוי בגודלה של המפלגה היוצאת, אך החישוב כאן מסובך יותר, ומבוסס חלקו גם על תחזיות לגבי תוצאות הבחירות. עבור בחירות 2015, התקציב הכולל של מימון תשדירי הבחירות מוערך בין 160 ל-200 מיליון שקלים, אבל מפלגות הליכוד והמחנה הציוני שקועות שתיהן בחובות גדולים למדינה, כך שהשינוי בעלויות ההפקה בימינו אנו משמעותי מאוד מבחינתן.

הצלחת הסרטונים נמדדת לפי מידת הוויראליות שלהם. אותו סרטון "ביבי בגנון" (נתניהו מוצג כמבוגר אחראי בגן ילדים שיוצא משליטה, כשהילדים מייצג את מתחריו הפוליטיים) נפסל אמנם לשידור באמצעי התקשורת בגלל צילום קטינים האסור על פי החוק, אבל הוא הופץ במספרים גדולים ברשתות החברתיות ולכן נחשב להצלחה.

ההפקה הזולה והמהירה הזו יצרה דו שיח של סרטונים, כשסרטון של אחת המפלגות זוכה לסרטון נגד במהירות, דבר שלא היה קיים בעידן מערכות הבחירות ברדיו ובטלוויזיה. כך למשל סרטון "הטלפון האדום" של הליכוד, שבו נראים שני מנהיגי המחנה הציוני – הרצוג ולבני- כשהם חוששים מלענות לשיחת טלפון המבשרת על ידיעה  ביטחונית דחופה. עוד באותו היום הוא זכה לסרטוני תגובה מהמחנה הציוני וממפלגת כולנו של משה כחלון.

"מה שמתרחש כאן תואם בדיוק את העידן הזה של הרשתות החברתיות. העזה, קופצניות, חוצפה והכי חשוב מהירות התגובה. בקמפיין הנוכחי ראינו תוך פחות משעתיים סרטון תגובה לסרטון אחר. העלות של הכנת הסרטונים אפסית ולכן היד קלה על ההדק. סדרת סרטונים עולה לא יותר מ- 15 אלף דולרים ולמפלגות זה משתלם", ציין רמי יצהר, מנהל חברה לתקשורת המונים ועורך אתר החדשות "עניין מרכזי".

חוסר הפיקוח על תעמולת הבחירות באינטרנט, כמו עלויות ההפקה הנמוכות הודות לטכנולוגיות החדשות, הביאו לתמורה של ממש בענף. האתגר הגדול בהכנת הסרטונים כבר אינו בהפקתם, אלא בגיבוש המסר שמאחוריהם. ההפקה הפכה לפשוטה וזולה יותר, מה שמפנה זמן ותקציב להשקעה בתסריטים שנונים, חריפים ולעתים אפילו ארסיים יותר.

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: social media, israeli politics, israeli knesset, israeli elections, elections, campaign ad, benjamin netanyahu

דורון פסקין הוא מזרחן ומומחה לשווקי מדינות המזרח התיכון והרשות הפלסטינית. פסקין הוא בעל טור העוסק במזרח התיכון באתרי האינטרנט של ynet וכלכליסט. 

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept