כמדי מערכת בחירות, גם הפעם המפלגות המתמודדות לכנסת מפיצות סרטוני תעמולה המפארים את הישגיהן או תוקפים את יריבותיהן. בעוד השפעתם של הסרטונים האלה על קהל הבוחרים מוטלת בספק, מה שלא מוטל בספק זו העובדה שהסרטונים האלה הם התוצר הבולט ביותר עד כה של מערכת הבחירות הנוכחית.
לפני עידן האינטרנט, הסרטנים שהפיקו המפלגות נועדו לתשדירי טלוויזיה ששודרו במרוכז בימים שלפני הבחירות. בניגוד למדינות אירופיות כמו שבדיה למשל, שבה ראיונות עם נציגי כל המפלגות מרוכזים במשדר אחד, בישראל כל מפלגה נהנית מזמן שידור משלה. לפי חוק הבחירות הישראלי, כל מפלגה מקבלת זמן שידור בערוצים הציבוריים בטלוויזיה וברדיו לצורכי תעמולה למשך כשבועיים לפני פתיחת הקלפיות. זמן השידור תואם את גודלה של המפלגה בכנסת היוצאת: שבע דקות לכל מפלגה, ועוד שתי דקות לכל חבר כנסת מכהן. מפלגה חדשה מקבלת עשר דקות שידור.
