ישראל פולס

"יאיר לפיד הוא קפיטליסט נאיבי"

p
המחבר
בקצרה
"אובמה ניסה לקדם שיח כלכלי סוציאליסטי-דמוקרטי", קובע פרופ' יוסי יונה, ממוביליה האינטלקטואלים של המחאה החברתית בראיון לאל-מוניטור, "אבל כאן בישראל תקועים רק עם ה"רפובליקניזם".

"נכשלנו כשלון צורב", קובע הפילוסוף והכלכלן פרופ' יוסי יונה, ממנהיגיה האינטלקטואלים של המחאה החברתית. "מאות אלפי אנשים הפגינו ברחובות, אבל לא הצלחנו לשכנע אותם שללא מדיניות תקציב מרחיבה לא יכול להיות כאן שינוי."

יתכן שבהסבר הזה טמון הכל: בעוד יאיר לפיד, אמן המשפטים הקצרים והקליטים, נהנה מפרותיה הפוליטיים של המחאה, יונה וחבריו, על מסריהם המורכבים והרצאותיהם הארוכות לגבי 'מדיניות תקציב נכונה', לא הצליחו לשכנע.

בימי המחאה החברתית של קיץ 2011, פרופ' יונה הסתובב מרותק ונרגש בין האוהלים, וצעד בראש כל הפגנה אפשרית. הוא דיבר אז על התגשמות החלומות של מי ששנים מחכה לרגע הזה, שסוף סוף הציבור יבין ש"עובדים עליו", וימרוד. בהמשך הוא עמד, יחד עם הכלכלן פרופ' אביה ספיבק, בראש צוות מומחים שייעץ למנהיגי מחאת האוהלים מול הוועדות הרשמיות שהוקמו בעקבותיה. בפריימריס האחרונים בעבודה הוא נבחר במקום ה-20 ברשימה, אך 15 המנדטים בהם זכתה הותירו אותו מחוץ לכנסת. בבחירות הבאות הוא מתכוון להתמודד שוב.

"גזירות לפיד" מחזירות אותו ל"אלמנט שלו". הן מוציאות אותו שוב לרחוב, וגם מספקות כמה תובנות על הציבור שאכזב, ועל מפלגת העבודה שפספסה הזדמנות.

שנתיים אחרי. השגנו משהו מהמחאה הגדולה ביותר בתולדות המדינה?

"לצערי, לא. להפך. יש נסיגה. זאת, למעט מודעות ציבורית לעניין החברתי שגם היא הולכת ומתפוגגת. מה שאנחנו רואים עכשיו, זו העמקה גדולה יותר של אותה מדיניות שהביאה לפני שנתיים למחאה. זה הדבר המדהים. בסופו של דבר, המדיניות שגרמה לאלפי אנשים לצאת לכיכרות הערים היא זו השלטת גם היום."

למה אתה מתכוון?

"בהרבה מדינות בעולם, כולל בארה"ב, מורגשת התפכחות מהתפיסה ש"מדיניות צנע" מביאה לצמיחה כלכלית, אבל בישראל זוהי עדיין העמדה השלטת. מספרים לציבור שצריכים "להדק את החגורה" לתקופה מסוימת, כדי להגיע ליציבות כלכלית. השיח החברתי-כלכלי שקידם אובמה בארה"ב – גרסה מעודכנת של סוציאל דמוקרטיה - לא קיים כאן. אצלנו יש 'רפובליקניזם' בלבד."

ויאיר לפיד, מה הוא?

"הוא שוחר טוב. אני לא יכול להגיד עליו שהוא איש נכלולי או רע. תפיסת העולם שלו היא קפיטליסטית. בואי נאמר שהוא קפיטליסט נאיבי. במובן הזה יש לו כוונות טובות, אבל הוא מוקף בעדת לחשנים שנמנים עם מיליה מסוים. אלה אנשים שמעוגנים בכסף הגדול של החברה הישראלית. אין פה חוכמות.

יאיר לפיד הוא תואם ביבי. הוא מיישם מדיניות ניאו ליברלית. הוא השליח שעושה לנתניהו את העבודה השחורה. עכשיו ראש הממשלה יכול למתן פה ושם איזה גזירה, ולהצטייר כמנהיג חומל ורחום, תוך שהוא משאיר את לפיד בקו האש. אבל אותי באמת לא מעניינת המניפולציה הפוליטית הזאת."

אלא...

"הציבור, ברובו הגדול, לא מבין בעניינים הכלכליים. הוא בחר בלפיד לא מתוך ידע, אלא רק במסגרת של "פעולה-תגובה". יש משבר, אז הישראלים יוצאים לרחובות. הציבור רוצה שיהיה לו יותר טוב בלי להיכנס לפרטים הקטנים. אנחנו, צוות המומחים במחאה, הסברנו שוב ושוב שכדי שיהיה יותר טוב, צריך שינוי מן היסוד של המדיניות הכלכלית. כאן נכשלנו. הציבור לא הבין את זה.

אני מודה שגם אז לא חשבתי שהשינוי יתחולל ברגע אחד. מדובר בתהליכים ארוכי טווח ובשינויים הדרגתיים."

פרופ' יונה מוסיף: "הטרגדיה שלנו כחברה היא שהערכים של סולידריות וערבות הדדית נעלמו. הם שבים להיות בתוקף, רק כאשר אנחנו עוסקים באיומים קולקטיביים צבאיים. יש כאן עיוות גדול, משום שהחללים שנופלים בשדה המערכה החברתית בישראל, אינם מעטים מאלה שנופלים במערכה הצבאית. אני מדבר על אלה שתוחלת חייהם הולכת ומתקצרת בגלל שירותי בריאות ירודים; אנשים שמוצאים את מותם בגלל הפשיעה ההולכת וגואה ובגלל מצוקות כלכליות."

לאנשים בכלל יש כוח לצאת להפגין שוב?

"אני יצאתי להפגין, כמובן, כי אני חש מחוייבות. אני חלק מהקהילה האמורפית הזאת שנקראת 'קהילת המחאה הישראלית'. קשה לדעת מה ילד יום, האם המחאה תתרומם שוב. אני יכול רק להגיד שדווקא עכשיו התנאים למחאה עממית רחבה בשלים אפילו יותר, כי עכשיו נוסף יסוד של אכזבה. קיימת תחושה של הונאה. הציבור חשב שהוא מצא איזה מושיע ונהה אחריו, ולפתע התחוור לו שזה נביא שקר.

"אין לי יכולת להעריך עד כמה המחאה הפעם תסחוף אחריה. יכול להיות שיגיעו המונים, אבל יכול להיות גם שאנשים יישארו בבית. כי קיים כאן גם אלמנט של ייאוש תסכול, ציבור שמרגיש עכשיו שלא חשוב מה הבטיחו לו. הכלכלה עדיין נתונה בידיים של חונטה כלכלית שמנצלת את המשבר כדי להטמיע בצורה עמוקה יותר את מדיניותה ה'ניאו-ליברלית'."

יונה משמש כפרופסור לפילוסופיה של החינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הוא מ"מייסדי הקשת הדמוקרטית המזרחית", הפועלת לצמצום פערים בחברה הישראלית; הוא גם חבר הנהלה במרכז אדווה לחקר החברה הישראלית ועמית מחקר בכיר במכון ון-ליר בירושלים. בעבר אף נמנה עם ראשי יוזמת ז'נווה.

אתה חלק ממפלגה שהייתה אמורה להיות הכתובת של המחאה... אולי הציבור לא מבין מה אתם אומרים. המסרים מאוד מורכבים. האם אתם שמאל או ימין?

"על פי ברירת המחדל שלו, הציבור הישראלי קרוב יותר לקפיטליזם. גם בעניין המדיני ראינו שההעדפה של מפלגת העבודה בבחירות הייתה ללכת ימינה. כי 'אם זה מה שהציבור מעדיף בוא לא נתנגח איתו'.

"בנוסף, במפלגת העבודה היום אין מספיק כוחות פנימיים להוביל את המשימה הזאת. המפלגה מאוד מפוררת ומאוד מחנאית. לצערי, קשה מאוד להגיע אפילו לשיתופי פעולה בינינו לבין עצמנו, לכן מה שעשוי אולי לעזור לנו זה הכעס על יאיר לפיד."

איפה נכשלתם בבחירות?

"לא הגענו מוכנים לבחירות. מפלגת העבודה נכנסה לבחירות האחרונה על רקע מאבק בן דורי מדמם שהביא, במקרים רבים, לשיתוק הסניפים. אני מאמין בפוליטיקה שנטועה במקום; אני מאמין ב'לחרוש את הארץ'. זה מה שאני עושה עכשיו, וזה מה שלא קרה בבחירות האחרונות - גם בגלל חוסר שיקול דעת מצידה של שלי יחימוביץ. היא ניסתה לקדם את מהפכת 'הטורקים הצעירים', אבל כאשר הצעירים שלה השתלטו על המפלגה, הם לא ידעו מה לעשות עם הכוח. לכן, ביום הבחירות, נשמע קול דממה ברוב הסניפים של העבודה. אימפוטנטיות."

איך היית מגדיר את מטרתה העליונה של המחאה?

"תפקידה של המחאה הוא להביא לחוסר יציבות פוליטית. זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות. כאשר הפוליטיקאים יבינו שהמשבר מאוד עמוק, וחוסר האמון של הציבור בנציגיו אינו זמני, יתחילו השינויים."

בינתיים הפוליטיקאים מבינים שהכול עובר בשקט

"אני מסתכל על מפלגתו של לפיד ומשוכנע שלא לעולם יהיה שם שקט. כעת לפיד שולט ללא עוררין על מפלגתו, ועל שריו נגזרה שתיקה, אבל ככל שגלי המחאה יגברו, השתיקה תופר. יהיו אנשים ביש עתיד שיתרחקו מלפיד.

אני לא מאמין, למשל, ששר הרווחה מאיר כהן שבא מדימונה ישב בשקט, ברגע שייווכח לראות שמעגלי העוני מתרחבים במשמרת שלו. כך גם לגבי שרת הבריאות יעל גרמן. אני מאמין שתהיה שם תסיסה."

 

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: lapid, israel, healthcare, budget, benjamin netanyahu, austerity

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept