לכאורה, אין קשר בין שני הנתונים המפתיעים שפורסמו בחודש האחרון. האחד, שמספר החרדים המתגייסים לצה"ל קטן ב-2018 בכ-20% לעומת 2017, זאת בשעה שהגידול הטבעי של האוכלוסייה החרדית מגיע לכ-4% בשנה בממוצע. הנתון השני מראה כי האוכלוסייה בחמישה יישובים שבהם יש ריכוזי חרדים ושיעורי עוני גבוהים (בני ברק, בית שמש, בית"ר עילית, מודיעין עילית וירושלים) נהנית מתוחלת חיים ארוכה מהצפוי על בסיס מצבם החברתי-כלכלי של התושבים.

חוקרי מרכז טאוב מסבירים את בריאותם הטובה של החרדים ותוחלת החיים הארוכה שלהם בלכידות החברתית של הקהילה החרדית. הלכידות הזאת באה לידי ביטוי מובהק, בין השאר, בהתייצבות המרשימה מאחורי צווי האי-גיוס של הרבנים והסירוב לחשוף את הנוער החרדי למודרנה, באמצעות מה שמכונה "לימודי ליבה". במאמר דעה של רוגל אלפר [אפריל 2019] שפורסם בהארץ, תויגו החרדים על ידו כ"פרימיטיביים". בתגובה כתב הפרשן החרדי ישראל כהן כי "יותר ממיליון אזרחים ישראלים, סמוכים ובטוחים כי הפרימיטיבי והנבער הוא מי שחי בישראל ומתכחש למסורת אבותיו בת אלפי השנים, מי שפוגע ומזלזל בערכי היהדות".

לדבריו של כהן, המייצגים את הגישה של ההנהגה החרדית, "היהודים נחשבו בכל שנותיהם בגולה לחכמים ומשכילים לאו דווקא בגלל לימודיהם הכלליים, אלא בשל שקידתם על לימוד התורה תוך שילוב אמונה יוקדת וחיים מלאי משמעות". עם זאת, בשיחה עם אל-מוניטור הצביע כהן על שינוי מתמשך, ואמר כי קיים פער בין הציפיות של הכלכלנים וראשי הצבא לבין המציאות. "בפועל השינוי קורה לאט יותר, אך הוא מתרחש ביחס של המשפחה והקהילה אל מי שיוצא לשוק התעסוקה ואפילו לצבא".

על פי כהן, "המדינה צריכה להשקיע יותר בחיבור סטודנטים חרדים ללימודים אקדמאים ולהשלמת פערים, ולשלב אותם במהירות האפשרית בשוק העבודה". הוא ממליץ לעשות זאת בשיתוף פעולה ("מסוים", הוא מציין בזהירות)  של ההנהגה החרדית, או לפחות לרכך את התנגדותה למגמה הזאת. כהן דוחה את הטענה שההנהגה החרדית מתנגדת ללימודי ליבה מאחר שמצביעים בורים נוטים להיות יותר צייתנים. "גם קהילות יותר ליברליות, כמו חסידות חב״ד או ליטאים מודרניים, מצייתים לרבניהם". לדבריו, ההתנגדות ללימודי ליבה נובעת מחשש להתערבות בתכני הלימוד של המגזר ולשרבוב חומרים שכוללים דברי כפירה.