לכאורה, אין קשר בין שני הנתונים המפתיעים שפורסמו בחודש האחרון. האחד, שמספר החרדים המתגייסים לצה"ל קטן ב-2018 בכ-20% לעומת 2017, זאת בשעה שהגידול הטבעי של האוכלוסייה החרדית מגיע לכ-4% בשנה בממוצע. הנתון השני מראה כי האוכלוסייה בחמישה יישובים שבהם יש ריכוזי חרדים ושיעורי עוני גבוהים (בני ברק, בית שמש, בית"ר עילית, מודיעין עילית וירושלים) נהנית מתוחלת חיים ארוכה מהצפוי על בסיס מצבם החברתי-כלכלי של התושבים.
חוקרי מרכז טאוב מסבירים את בריאותם הטובה של החרדים ותוחלת החיים הארוכה שלהם בלכידות החברתית של הקהילה החרדית. הלכידות הזאת באה לידי ביטוי מובהק, בין השאר, בהתייצבות המרשימה מאחורי צווי האי-גיוס של הרבנים והסירוב לחשוף את הנוער החרדי למודרנה, באמצעות מה שמכונה "לימודי ליבה". במאמר דעה של רוגל אלפר [אפריל 2019] שפורסם בהארץ, תויגו החרדים על ידו כ"פרימיטיביים". בתגובה כתב הפרשן החרדי ישראל כהן כי "יותר ממיליון אזרחים ישראלים, סמוכים ובטוחים כי הפרימיטיבי והנבער הוא מי שחי בישראל ומתכחש למסורת אבותיו בת אלפי השנים, מי שפוגע ומזלזל בערכי היהדות".