דילוג לתוכן העיקרי

האם המנהיגות החילונית תשכיל לוותר על השוויון בנטל?

הירידה בשיעור המתגייסים החרדים בצד שיעור ההשתתפות הנמוך יחסית של גברים חרדים בשוק העבודה, מלמדים מה קורה כשהחברה החילונית תוקעת ראשה בקיר ומאפשרת לשיקולים פופוליסטיים-רגשיים לגבור על מדיניות רציונאלית ואמיצה.
Israeli ultra-Orthodox Jewish men protest against the detention of a member of their community who refuses to serve in the Israeli army, in Jerusalem November 28, 2018. REUTERS/Ronen Zvulun - RC1F0E35C7C0
קראו 

לכאורה, אין קשר בין שני הנתונים המפתיעים שפורסמו בחודש האחרון. האחד, שמספר החרדים המתגייסים לצה"ל קטן ב-2018 בכ-20% לעומת 2017, זאת בשעה שהגידול הטבעי של האוכלוסייה החרדית מגיע לכ-4% בשנה בממוצע. הנתון השני מראה כי האוכלוסייה בחמישה יישובים שבהם יש ריכוזי חרדים ושיעורי עוני גבוהים (בני ברק, בית שמש, בית"ר עילית, מודיעין עילית וירושלים) נהנית מתוחלת חיים ארוכה מהצפוי על בסיס מצבם החברתי-כלכלי של התושבים.

חוקרי מרכז טאוב מסבירים את בריאותם הטובה של החרדים ותוחלת החיים הארוכה שלהם בלכידות החברתית של הקהילה החרדית. הלכידות הזאת באה לידי ביטוי מובהק, בין השאר, בהתייצבות המרשימה מאחורי צווי האי-גיוס של הרבנים והסירוב לחשוף את הנוער החרדי למודרנה, באמצעות מה שמכונה "לימודי ליבה". במאמר דעה של רוגל אלפר [אפריל 2019] שפורסם בהארץ, תויגו החרדים על ידו כ"פרימיטיביים". בתגובה כתב הפרשן החרדי ישראל כהן כי "יותר ממיליון אזרחים ישראלים, סמוכים ובטוחים כי הפרימיטיבי והנבער הוא מי שחי בישראל ומתכחש למסורת אבותיו בת אלפי השנים, מי שפוגע ומזלזל בערכי היהדות".

Access the Middle East news and analysis you can trust

Join our community of Middle East readers to experience all of Al-Monitor, including 24/7 news, analyses, memos, reports and newsletters.

Subscribe

Only $100 per year.