אין צורך לייחס לבנימין נתניהו מניעים ציניים או אפלים כדי להכתיר את מבצע חיסולו של איש הזרוע הצבאית של הג'יהאד האסלאמי, בהא אבו אל-עטא [12 בנובמבר], ככזה שהפך את אופציית הקמתה של ממשלה צרה בראשות בני גנץ לבעלת סיכוי נמוך בהרבה מזה שהיה לה ערב הסיכול הממוקד.
אין זה סוד ואין זה חידוש, שלמערכת הביטחון יש יעדים פיזיים ויעדים אנושיים שהיא מציעה למקבלי ההחלטות לחסל, וכי מתקיים דו-שיח ער מאוד בין הדרג המקצועי לדרג המחליט לפני שניתן אישור סופי לביצוע. היעדים האנושיים, רובם ככולם, הם אנשים הזוממים לפגוע בישראל ובישראלים, ואילו ניתן היה להשתחרר מהם ייתכן מאוד שרמת הפגיעה בנו הייתה מופחתת. אלא שישנם תמיד שיקולים נוספים בטרם החלטה לעשות מעשה שאופיו הוא כהוצאה להורג ללא משפט, לעומת הריגת אנשים במלחמה. שיקול אחד כרוך בהערכה לגבי היקף התגובה של הצד הנפגע; שיקול שני הוא שאלת הנזק המשני שעלול להיגרם עקב הפגיעה ביעד. "מטרות" רבות לא נפגעו מעולם, משום שמקבלי ההחלטות העריכו כי שכר הפעולה ייצא בהפסדה, או שלא רצו לסכן מספר גדול של בלתי מעורבים שנמצאו בסמוך למטרת התקיפה.
