האם אופציית ממשלת המיעוט עדיין על הפרק נוכח ההסלמה הביטחונית?

ברקע ההסלמה הביטחונית, האם חברי הכנסת של הרשימה המשותפת חופשיים לחשוב על האינטרסים שלהם כערבים ישראלים המעוניינים להשתלב בחברה הישראלית באמצעות תמיכה מבחוץ בממשלת מיעוט או שהאופציה הזו קרסה?

al-monitor .

נושאים מכוסים

avigdor liberman, benjamin netanyahu, blue and white, joint list, arab israelis, israeli politics, israeli government, rockets, gaza attacks

נוב 12, 2019

האם על רקע ההסלמה הביטחונית ביום שלישי (12 בנובמבר], שהחלה לפנות בוקר בחיסול בכיר בג'יהאד האסלאמי ונמשכת בירי רקטות אינטנסיבי אל ערי הדרום, השפלה וגוש דן, יהיו חברי הכנסת של הרשימה המשותפת חופשיים לחשוב על האינטרסים שלהם כערבים ישראלים המעוניינים להשתלב בחברה הישראלית באמצעות תמיכה מבחוץ בממשלת מיעוט בראשות בני גנץ? או שמא בעת הזו כל מעייניהם באחיהם בעזה ואופציית ממשלת המיעוט קרסה עוד לפני שיצאה אל הפועל?

על רקע ניסיונותיהם של בנימין נתניהו ושל בני גנץ להרכיב ממשלה, נמצאת כל העת ברקע אופציית ממשלת המיעוט בראשות גנץ בתמיכה כזו או אחרת של חברי הרשימה המשותפת. אופציה זו קיבלה חיזוק משמעותי בסוף השבוע האחרון. דקות ספורות לפני כניסת השבת [8 בנובמבר] הפתיע ראש ממשלת המעבר בנימין נתניהו, כששלף שפן מהכובע בדמות הודעה על מינוי נפתלי בנט לשר הביטחון – אותו בנט שרק לפני כשנה לא חסכו ממנו ביקורת בליכוד והצהירו ש"ביטחון ישראל הוא מעל לפוליטיקה ותיק הביטחון הוא לא סידור עבודה או ג׳וב לנפתלי בנט" [דצמבר 2018]. המינוי נועד כמובן למנוע את פירוק בלוק ה-55, כפי שהרחיב במאמרו באל-מוניטור עמיתנו בן כספית.

אלא שבמוצאי שבת [9 בנובמבר] הגיע תורו של אביגדור ליברמן, הג'וקר של הבחירות, לגנוב את ההצגה ולהטיל פצצה בדמות אולטימטום לגנץ ונתניהו. לשיטתו, מי מהם שיתנגד לפשרה – גנץ יקבל את מתווה הנשיא ונתניהו ייפרד מבלוק ה-55 – ליברמן יתמוך בצד השני. נראה כי האיש נחוש למנוע בחירות שלישיות בכל מחיר וכי האולטימטום שלו הוא סוג של הכנה ל"משחק האשמות" שמכין ליברמן לנתניהו ולליכוד, אם יחליט לחבור לכחול לבן. "המצב הנוכחי מוביל לבחירות שזו האופציה הגרועה ביותר, כעת נותר לנו לבחור באופציה הכי פחות גרועה", הבהיר ח"כ אלי אבידר (ישראל ביתנו) בשיחה עם אל-מוניטור.

כך על פניו הולך ומתבשל לו רעיון ממשלת המיעוט עם תאריך תפוגה כדי להכשירה בדעת הקהל. אי אפשר להתעלם מכך שנתניהו הצליח במסע הדה-לגיטימציה שהוא מנהל בשנים האחרונות נגד אזרחי ישראל הערבים, כאילו שאינם רשאים להשפיע על הרכב השלטון בישראל. צעדים שנחשבים לגיטימיים בכל מדינה דמוקרטית בעולם – למשל השתתפות בקואליציה – נחשבים מגונים כשזה נוגע לאזרחים הערבים בישראל ונציגיהם. עדות לכך אפשר למצוא בקריאות שספג יו"ר כחול לבן בני גנץ בבני ברק, כשהגיע להשתתף בחתונת בנו של ח"כ יעקב אשר מיהדות התורה – "לך לערבים", "מחבל", "לך לאחמד טיבי ואיימן עודה" ועוד [11 בנובמבר]; ותקיפתו הדומה של מספר 4 בכחול לבן ח"כ גבי אשכנזי כשסייר באשקלון [10 בנובמבר], שם קראו לעברו "שמאלני, עוף מפה. אתם הולכים עם ערבים, רק ביבי".

אפשר להניח שקריאות מעין אלה הן רק הקדמה למה שמחכה לאנשי כחול לבן וישראל ביתנו, אם תוקם ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת. חשוב לזכור שבתום הבחירות הצהירו ברשימה המשותפת שהם לא מעוניינים לקחת חלק בשום ממשלה, אך לא שללו תמיכה מבחוץ בראשות גנץ. זאת כדי לשים קץ לעידן נתניהו ולענות על הדרישה של רוב הציבור הערבי, שמאס במסע ההסתה והשיסוי נגדו תחת שלטון הליכוד בראשות נתניהו.

"ליברמן רוצה לשלוח את נתניהו הביתה וזו גם מטרתנו בחברה הערבית", הצהיר השר לשעבר ראלב מג'אדלה (העבודה) בשיחה עם אל-מוניטור. "אנחנו רוצים לשלוח את נתניהו הביתה אז אין שום בעיה שהרשימה המשותפת תתמוך בהקמת ממשלת מיעוט בתמורה לרשימת דרישות אזרחיות לשיפור מצב האוכלוסייה הערבית בישראל".

ממשלת מיעוט בעלת הסיכוי הגבוה ביותר לקום היא כזו שתכלול את כחול לבן (33), העבודה-גשר (6), המחנה הדמוקרטי (5). ממשלת 44 כזו תענה על הצרכים של שני שחקנים אשר בלעדיהם אין לה שום סיכוי לקום – הרשימה המשותפת וישראל ביתנו. לשני הצדדים חשוב שלא להצטייר כמי ששיתפו פעולה או הצביעו יחד בעד הקמת ממשלה, וממשלת 44 תאפשר להם ללכת עם ולהרגיש בלי. ליברמן וחברי מפלגתו יוכלו להיעדר מההצבעה, וחברי הרשימה המשותפת יצביעו בעד הקמת הממשלה למרות ההסתייגויות של בל"ד. ברגע האמת הם ייאלצו כנראה להקשיב לקריאות מכיוון הרחוב הערבי. באופן הזה, בעת הקמת ממשלה שכזו יהיו בעדה 57 חברי כנסת לעומת גוש ה-55 של נתניהו.

"בסופו של דבר הציבור הערבי והנהגתו צריכים להחליט איפה טובתם. כרגע טובתם זה סיום שלטון נתניהו. להערכתי, ברגע האמת תתקבל ההחלטה הנכונה. אם המחיר זה להיות בצד אחד עם ליברמן אז כן. אבל שליברמן יסבול מזה ולא הציבור הערבי. המצב לא אופטימלי אך צריך להשתדל להפיק את המקסימום מהקיים", אומר עודה בשאראת, סופר ופובליציסט בעיתון הארץ, בשיחה עם אל-מוניטור.
"מדובר בצעד פרקטי לאור המציאות שאנו חיים בה", אומרת בשיחה עם אל-מוניטור ד"ר מהא כרכבי-סבאח, חוקרת ומרצה לסוציולוגיה במכללה האקדמית ת"א-יפו ואוניברסיטת חיפה. "זו הזדמנות להשפעה לאחר שנים של הדרה ודה-לגיטימציה, אם כי אין לצפות שזה יביא לשינוי מהותי ביחסה של המדינה לאוכלוסייה הערבית ובמעמדם בתוך הפוליטיקה הישראלית".

אחרי כל הדברים האלה, הסבב האלים שפרץ ביום שלישי לפנות בוקר בין ישראל לעזה כנראה יטרוף את כל הקלפים הפוליטיים כאן.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020
מבחן 15 המנדטים של הרשימה המשותפת
דני זקן | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
נתניהו לא כשיר לקבל על עצמו את מלאכת הרכבת הממשלה
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 5, 2020

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020