ישראל פולס

לבני גנץ אסור לחזור על הטעות של ציפי לבני

p
המחבר
בקצרה
כמו ציפי לבני לפני עשור, יו"ר כחול לבן קיבל כעת הזדמנות נדירה להרכיב ממשלה. מיצוי אמיתי של שלוש האופציות להקמתה הוא חובתו המוסרית והאידאולוגית כדי להציל את ישראל מידי גורמים חשוכים וקיצוניים.

בפעם האחרונה שבה אישיות שעמדה בראש המחנה הליברלי ויתרה על הקמת ממשלה, היא ויתרה על כך למשך יותר מעשר שנים, שבהן הנהיג איש ימין מובהק את מדינת ישראל. ציפי לבני הייתה אמורה להקים מחדש את ממשלת אולמרט, לאחר שזה נדחק להתפטר על רקע החשדות כלפיו [2008]. ההמשך ידוע – לבני חשה מיאוס מהמשא ומתן עם המפלגות החרדיות, וקיוותה כי הקדמת הבחירות תביא לה ניצחון שימנע מהמפלגות הללו להציג לה תנאים בלתי אפשריים. אולם ניצחון מפלגתה קדימה במנדט אחד לא אפשר לה הקמת קואליציה, והשאר היסטוריה. מינויו ההזוי של נפתלי בנט לשר ביטחון, שנים מאוחר יותר, מוכיח כי נתניהו איננו נחוש פחות מאשר לפני עשור במירוצו להבטיח את המשך כהונתו כראש ממשלה

בני גנץ קיבל כעת הזדמנות נדירה להרכיב ממשלה, לא משום שסיעתו כחול לבן גדולה במנדט מהליכוד, אלא משום שאביגדור ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו, החליט למנוע ניצחון מנתניהו. המניע להחלטתו של ליברמן למלא את תפקיד הליברל בגלגולו הנוכחי איננו ברור ואיננו חשוב. כל עוד זה המצב, זוהי חובה פטריוטית להציל, בעזרתו, את ישראל מידי גורמים חשוכים וקיצוניים, ולפתוח פרק חדש בתולדותינו. ויתור על האופציה להחזיר את המחנה הליברלי לשלטון הוא סיכון גדול מדי, שיובן רק אם באמת כל שאר הדרכים יהיו סגורות.

כיון שגנץ חייב לליברמן את האפשרות המעשית להרכיב ממשלה, הוא חייב לתאם איתו את מהלכיו: הוא מוכן לממשלה שחבריה יהיו רק מכחול לבן, הליכוד וישראל ביתנו, אשר תחוקק שורה של חוקים שהחרדים לא יוכלו לתמוך בהם. לאחר מכן יאושר תקציב, ואפשר יהיה לצרף סיעות נוספות. אבל איך בכך די.

אני סבור שגנץ צריך להסכים למתווה הנשיא, ולעמוד על כך שברגע שיתפרסם כתב אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, יודיע הלה על נבצרות ויאפשר לגנץ לכהן כראש ממשלה בפועל; זאת עד לסיום ההליך המשפטי שנתניהו יצטרך לעבור או עד סיום כהונתו על פי הסכם הרוטציה ביניהם.

אם נתניהו לא יסכים למהלך כזה, סביר להניח שליברמן - על פי הודעתו הדרמטית במוצאי השבת האחרונה - יצטרך להסכים לאופציה האחרת: ממשלה צרה בראשות גנץ, שישראל ביתנו תוכל להיות חלק ממנה, אם תרצה בכך (ואז תמנה הקואליציה 52 חברי כנסת עם העבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי). הרשימה המשותפת אמורה להעניק לממשלה כזו "רשת ביטחון" לצורך הצבעת האמון ולצורך הצבעה על התקציב ולמקרים חיוניים אחרים. כיוון שבמצב זה אפשר יהיה להסתפק בתמיכה אקטיבית של ארבעה בלבד מקרב 13 חברי הרשימה (גוש הימין-חרדים מונה רק 55), סביר להניח שלא יהיה זה בלתי אפשרי להשיגה.

אבל ישנה גם אפשרות שלישית: הממשלה תכלול רק את שלוש מפלגות המרכז-שמאל, ובמצב כזה יוכלו הן ישראל ביתנו והן הרשימה המשותפת להעניק חופש הצבעה לחבריהן, בתנאי שיובטח מראש כי ממשלת גנץ תזכה לפחות בתמיכה אקטיבית של 56 חברי כנסת. כיוון שכדי להפיל ממשלה יהיה צורך, מאותו רגע ואילך, בלא פחות מ-61 אצבעות, עשויות שתי האפשרויות האחרונות להוליד ממשלת מיעוט שתתקיים זמן רב.

סביר להניח שאפשר יהיה להוביל, גם בממשלה צרה, שינויי חקיקה חיוניים, וסביר להניח כי כאשר יהיה ברור לכל כי מדובר בממשלה מתפקדת ולא בסוג של ממשלת מעבר לקראת בחירות מוקדמות, יבקשו גם מפלגות נוספות להצטרף לממשלת גנץ.

רק אם ימוצו שלוש האפשרויות הללו ויסתברו כבלתי ריאליות, תהיה לגנץ הזכות להרים ידיים ולפתוח את הדלת לחדר שהיה נעול בבית הדמוקרטי שבו אנו חיים מאז קום המדינה – החדר שבו יכולים חברי הכנסת לעשות את כל המניפולציות שבעולם במשך 21 ימים ארוכים, ולנסות להשיג 61 חתימות שיתמכו במועמדות אחד מהם.

כיוון שזה לא קרה עדיין, קשה לדעת מה עשוי להתרחש בשלב הזה ומה תהיה הדינמיקה, אבל אחת התוצאות האפשריות היא איסוף מספיק חתימות כדי שמישהו אחר בליכוד, אולי ניצי עוד יותר מנתניהו, יזכה בתמיכת גוש הימין-חרדים, וישראל ביתנו בכלל זה. בכך ייטרק החלון שנפתח לגנץ ולכחול לבן, וישראל תשקע שוב בעלטה של ממשלת ימין-חרדים על קיצוניותה המדינית והדתית.

גנץ מתנהג, עד כה, כמי שניצח בבחירות, פעל בקור רוח והצליח, באופן מניפולטיבי ומתוחכם, לגרום לכך שהנשיא הטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על נתניהו ולא עליו; וכיוון שהוא יודע בדיוק, לכאורה, מה עליו לעשות, הוא יצליח – לקראת סוף התקופה שהוענקה לו – להקים קואליציה ולעמוד בראש הממשלה. אבל אין זו בהכרח המציאות.

גנץ לא ניצח בבחירות. הוא תלוי לחלוטין במצב רוחו של ליברמן, מבלי שהוא יודע מהי המוטיבציה של איש אניגמטי זה. אם ליברמן לא יסכים לאופציה השנייה ואפילו לא לשלישית – גנץ לא יהיה ראש ממשלה, וליברמן עלול להוביל לממשלה בראשות נתניהו, ולתמיכה בחסינות לראש הממשלה גם לאחר שיוגש כתב אישום כנגדו.

בחירות חדשות יהוו נזק כלכלי שיעלה בהרבה על המחיר הכספי הישיר שלהן, ויותר מכך – הן יהוו נזק מדיני קשה לישראל, שהצטיינה, עשרות שנים, ביציבות הדמוקרטיה שלה. המחיר הפוליטי שעלול גנץ לשלם יעלה בהרבה על הביקורת שעלולה להימתח עליו, אם יסכים למתווה הנשיא, או אם הממשלה שיקים לא תהיה ממשלת אחדות (שכולם יוזמנו אליה כדי לריב זה עם זה עד סוף הקדנציה).

מיצוי אמיתי של שלוש האופציות הוא חובתו המוסרית והאידאולוגית של גנץ בימים האחרונים שנותרו למנדט הקצר שלו. אני מבקש להאמין כי הוא לא ישמוט מידיו את השרביט המותנה שקיבל, לפני שיתברר לו כי אף אחת מהן איננה מעשית.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept