ישראל פולס

מוטב לבטל את ועידת בחריין

p
המחבר
בקצרה
טראמפ לא מבין את הפלסטינים. המחשבה על הפרדה בין "השלום הכלכלי" לבין פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני היא חלום באספמיה. אפשר לוותר על המפגש הפתטי בבחריין עד לאחר המועד שבו תפורסם, סוף סוף, התכנית המדינית האמריקאית.

אילו היה מדובר רק בטעות של מתחילים, שאין בה כדי להזיק ולכל היותר תהיה מיותרת – לא הייתי עוסק ב"סדנה" שתתקיים בדרג של שרי אוצר במנאמה שבבחריין בסוף יוני. כבר היו בעולמנו הרבה ועידות מיותרות, ולכאורה גם זו שצוות טראמפ מתכנן בבחריין תצטרף אליהן. הבעיה היא שהכנס המדובר עלול לגרום נזק נוסף, לאחר הטעויות הקשות שעשה ממשלו של הנשיא טראמפ בכל הנוגע למאמץ לפתור סוף סוף את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

טראמפ, שניסיונו היחיד הוא עסקי, חושב שאם הוא יחנוק כלכלית את הפלסטינים ואחר כך יציע להם תופינים, הם ימהרו אליו וייקחו מידיו כל דבר אשר יציע להם, בתיאום עם ישראל. הוא טועה טעות מרה, ועמו טועים גם הצמד ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט. חלקו הארי של הנרטיב הפלסטיני הוא סיפור של כעס על השפלה מתמשכת, הן על ידי ישראל והן על ידי ארצות ערב. הניסיון להפריד בין הפתרון המדיני לפתרון הכלכלי ולהקדים את הכלכלי למדיני נתפש כאמירה: "אנחנו נותנים לכם כסף ואתם תוותרו על עקרונותיכם". במקום לקרב את הפתרון הכולל, עלול יחס זה רק להקשיח עמדות, להגביר כעסים ולחבר בין גורמים פרגמטיים הרוצים בהסדר לבין גורמים קנאים המתנגדים לכל הסדר.

בשנות ה-90', מיד לאחר חתימת הסכם אוסלו, נעשה מאמץ להוון את פריצת הדרך המדינית באמצעות ועידות כלכליות רבות-משתתפים שבהן לקחו חלק גם מדינות ערב אשר לא היו להן יחסים דיפלומטיים עם ישראל. הוועידה הראשונה נערכה בקזבלנקה שבמרוקו בסוף אוקטובר 1994 בהשתתפות מנהיגים בכירים מהעולם הערבי ומישראל. המשלחת הישראלית הייתה גדולה מאוד, כללה אנשי עסקים רבים והבהילה את הפלסטינים ורבים מהמשתתפים האחרים. אני סירבתי לנסוע לוועידה כי חששתי שזו תיתפש כסוג של פלישה ישראלית אל לב הכלכלה הערבית, והיא אכן זכתה לביקורת לא מעטה בתקשורת, ולא רק בה. היה זה אירוע תקשורתי רב ממדים, העולם התרגש מאוד לראות נציגים ערבים בעבאיות ודישדשות ונציגים ישראלים בחליפות משוחחים זה עם זה כמכרים ותיקים. האופוריה של פריצת הדרך המדינית העניקה לכנס צבע מיוחד, אבל התוצאה הייתה מאכזבת: מצד אחד לא נולדו שם עסקאות משמעותיות, ומצד שני נגרמה בהלה למי שחששו מנטיות אימפריאליסטיות שלנו.

למדנו את הלקח. לקראת הוועידה הכלכלית השנייה, שנה אחר כך בעמאן בירת ירדן, עמדתי בראש צוות ההכנה מול שרת הכלכלה הירדנית, ועשינו מאמץ להוריד פרופיל, להנמיך ציפיות, לאפשר מפגשים מצומצמים בין אנשי עסקים (שתואמו מראש) ולהציג פרויקטים ממשלתיים ממוקדים ולא רבים מדי.

ועידת קהיר נערכה בנובמבר 1996, בתחילת תקופת ממשלתו הראשונה של נתניהו, ובנובמבר 1997 הייתה הועידה הכלכלית השנתית בדוחא שבקטאר לוועידה האזורית האחרונה. באותה העת התחוור לכל, כי פניו של נתניהו אינן מועדות לשום הסדר מדיני. נציגי ישראל היו מבודדים, שום מהלכים עסקיים לא התרחשו בה, וכפי שמיזמים כלכליים אחרים (כמו הבנק האזורי בקהיר והמזכירות הכלכלית במרוקו) התפרקו באין מהלך מדיני, היה זה גם סופן של הוועידות הכלכליות הזוהרות.

נדמה שצוות טראמפ לא רק שאינו מבין את הפלסטינים, הוא גם לא מבין את המנהיגות הערבית האחרת שאיתה יש לו, כביכול, שפה משותפת. בשיחות סגורות עם רוב המנהיגים הערבים, ובכלל זה מנהיגי מדינות המפרץ, אפשר לשמוע דברים קשים על הפלסטינים. הם מבקרים אותם על החמצת הזדמנויות, על שורה של שגיאות שנעשו על ידם, מדברים על מנהיגיהם בכעס ובזלזול, ונותנים לבני שיחם תחושה כי מדובר בחטוטרת שהם היו עושים הכל כדי להשתחרר ממנה. המקשיב הבלתי מנוסה לדבריהם יכול לטעות ולחשוב כי הדיבורים הללו מובילים להתנתקות מן ההנהגה הפלסטינית או לפחות לאי עמידה לצדה, אך אין קשר בין הדיבור הגלוי לבין המעשה. הם כולם יודעים כי בכיכר העיר יש ציבור של בני עמם התומך בעניין הפלסטיני, וכי אין הם יכולים להתעלם ממנו.

אפשר להניח שמי שהיה נפגש עם מנהיגי ערב באביב 1948, יכול היה להתרשם מהם כי אין להם שום עניין במלחמה עם היהודים החיים בארץ ישראל, וכי אם הפלסטינים מעוניינים להתנגש בהם – זה עניינם. ובכל זאת, זמן קצר אחר כך הם שלחו את צבאותיהם למלחמה בישראל הצעירה, בגלל כיכרות הערים.

המחשבה על הפרדה בין "השלום הכלכלי" לבין פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני היא חלום באספמיה. מה יקרה במנאמה? הפלסטינים, המממשים את עוצמת החלש, לא יגיעו ל"סדנה". סביר להניח כי קטאר, המוחרמת על ידי רוב מדינות המפרץ האחרות, אפילו לא תוזמן. לא מדובר רק בהנחת הכרכרה לפני הסוסים (כלומר – הכלכלה לפני השלום) אלא גם בכך שהגורם אשר אמור ליהנות מן הסיוע לפני כל האחרים וגם מעניק הסיוע העיקרי, כלל לא יהיו שם. שרי האוצר של מדינות ערב אשר יגיעו לאירוע ייזהרו מאוד מלהראות סימני קירבה לשר האוצר הישראלי ולאנשי העסקים הישראלים שיגיעו לסדנה, ואילו הפתח והחמאס שיישארו בבית יוכלו למצוא, סוף סוף, את המכנה המשותף שאבד להם: עם לבדד ישכון.

אפשר עדיין למנוע את הפארסה הזו. אפשר לפרסם את תכניתו המדינית של צוות טראמפ ב-24 ביוני, ולהציע את הרעיונות למימון המיזמים הכלכליים כחלק מהתכנית או כמה שנובע ממנה, ולא כפרק נפרד. אפשר גם לוותר על רעיון הבוסר של הסדנה ולדחות את המפגש הפתטי הזה עד לאחר המועד שבו תפורסם, סוף סוף, התכנית המדינית המתבשלת כבר שנתיים, כפי שלא התבשלה שום תכנית מדינית לפניה. זימון מפגש כלכלי שכזה לפני הצגת התכנית המדינית ובלי השחקנים הראשיים יהיה טעות מזיקה.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept