ישראל פולס

הנסיך הישראלי של מקיאוולי מחבק את האנטישמים

p
המחבר
בקצרה
"האנטישמים לעולם לא ישנו את דעתם", אמר נתניהו בנאומו במסיבת יום ההולדת של השגרירות האמריקאית. אבל כל עוד האנטישמים האירופים משרתים את מטרתו – לבלום סנקציות של האיחוד האירופי נגד ישראל – הוא לא משנה את יחסו הסלחני אליהם.

"כל מדינה זקוקה לבריתות. אפילו מעצמות צריכות בריתות", אמר השבוע [14 במאי] ראש הממשלה בנימין נתניהו באירוע לציון שנה להעברת שגרירות ארה"ב לירושלים. "לכן, ודאי שמדינה קטנה בשטחה אך גדולה ברוחה, כמו ישראל, זקוקה גם היא לבריתות", הוא הוסיף. בהמשך פירט נתניהו את אינוונטר הבריתות של ישראל. בראש, כמובן, ארה"ב והנשיא טראמפ, אשר "מעולם לא היה בבית הלבן ידיד טוב ממנו".

בני הברית האחרים ברשימה של ראש הממשלה, לפי הסדר: העולם הערבי, אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית. גדלות הרוח של ישראל הקטנה והכובשת היא מן הסתם הבסיס לברית עם אביר זכויות האדם המצרי, עבד אל פתח א-סיסי, ועם נשיא הפיליפינים, רודריגו דוטרטה, ששואב השראה מאדולף היטלר. נשיא צ'אד אידריס דבי ועמיתו הברזילאי ז'איר בולסונארו, שניהם דמוקרטים ידועי שם, הטריחו את עצמם לירושלים בוודאי כדי להתבשם מאותה רוח גדולה.

אך לאן נעלמה יבשת אירופה? מן המפורסמות היא שראש הממשלה סבור כי "היחס של האיחוד האירופי לישראל מטורף", אך מה קרה לבני הברית ממרכז אירופה? הכיצד נפקד מהרשימה שמו של ויקטור אורבן, בן הברית הקרוב לשנאת האחר, אשר נושבת גם מבודפשט וגם מחלונו של יאיר נתניהו בבית ברחוב בלפור? הייתכן שראש הממשלה שכח את ראש ממשלת פולין, מתאוש מורבייצקי, אשר תמיכתו העיוורת בכיבוש הישראלי זיכתה את פולין במחילה על פשעיה נגד העם היהודי? קשה להאמין שזכרונו של ראש הממשלה ושר הביטחון בגד בו; החברים ממרכז אירופה לא מספקים את הסחורה. נתניהו מעלים עין ואף משתף פעולה עם הסטיות האנטישמיות שלהם, משמש להם מליץ יושר בבית הלבן ובקונגרס, ואילו הם מסרבים להזיז את השגרירויות שלהם מתל אביב. זאת ועוד, למורת רוחו של נתניהו, מנהיגי מדינות וישגראד ביטלו ברגע האחרון את הפסגה השנתית שלהם שנועדה להתקיים בירושלים בפברואר האחרון [2019].

"האנטישמים לעולם לא ישנו את דעתם", אמר נתניהו בנאומו במסיבת יום ההולדת של השגרירות האמריקאית. אבל כל עוד האנטישמים האירופים משרתים את מטרתו – לבלום סנקציות של האיחוד האירופי נגד ישראל – ראש הממשלה לא משנה את יחסו אליהם. נתניהו לא אמר מילה וחצי מילה על ההכרזה של מורבייצקי בעצרת בחירות שהתקיימה בסוף השבוע האחרון [11 במאי], כי מפלגתו "חוק וצדק", "דבקה בעמדה כי פולין הייתה גם היא קורבן לכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה", ולפיכך "לא נאפשר תשלום פיצויים לאיש, אנחנו אלה שראויים לקבל פיצוי".

קדמה להצהרה הזאת הודעה של משרד החוץ בוורשה, כי פולין החליטה לבטל את ביקורה של משלחת ישראלית שאמורה הייתה לבוא השבוע לוורשה, בטענה שהצד הישראלי "ערך שינויים של הרגע האחרון בהרכב המשלחת, המרמזים על כך שהשיחות יתרכזו בנושאים הקשורים להשבת רכוש". ואמנם, המשלחת הייתה אמורה לדון בפיצוי עבור רכוש יהודי שהוחרם בידי הנאצים ושאחר כך הולאם בידי המשטר הקומוניסטי ששלט בפולין לאחר המלחמה. רוב התביעות להחזרת הרכוש הזה נדחו. לאחר הפיכתה של פולין לדמוקרטיה [1989] הושב אמנם חלק ניכר מהרכוש ליורשים היהודים, אך פולין היא המדינה היחידה באיחוד האירופי שלא העבירה חקיקה מקיפה להשבה או לפיצוי על רכוש שנגזל או הולאם.

בהודעה שפרסמה השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, היא הבהירה כי "ממשלת ישראל רואה בהשבת הרכוש היהודי ובקידום זכויות שורדי השואה צו מוסרי מחייב של מדינת היהודים". החברה הבכירה בליכוד הדגישה כי "שום גורם, מדיני או אנטישמי, לא יעצור אותנו מקיום הצו החשוב הזה". והנה, למחרת, "גורם מדיני" הטיל את האחריות למשבר על גמליאל. אותו גורם שצוטט בעיתון הבית הלאומני של משפחת נתניהו, ישראל היום, טען כי "היה סיכום שקט עם הפולנים שהנושא יידון, אך לא היה צריך לתת לו פומבי". לדבריו, הכוונה לדון עם ממשלת פולין הייתה טעות קשה של גמליאל והמשרד לשוויון חברתי.

רוח סלחנית דומה כלפי פולין ודומיה נשבה מההצהרה המשותפת שפרסמו נתניהו ומורבייצקי ביולי שעבר, לאחר שהפרלמנט הפולני ריכך את החוק שאוסר להטיל על פולין אחריות כלשהי לשואה. אפילו מוסד "יד ושם", שמקדם את פניהם של כל אורחיו המפוקפקים של נתניהו, לא יכול היה להבליג על ההצהרה המשותפת והגדיר אותה "פגיעה באמת ההיסטורית ובזיכרון גבורתם של חסידי אומות העולם". שר החינוך נפתלי בנט כינה אז את ההצהרה "חרפה, ופגיעה בזכר נספי השואה".

חברת הכנסת לשעבר קולט אביטל, יושבת ראש של מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל, אמרה השבוע לאל-מוניטור כי ביטול ביקורה של המשלחת הישראלית מדגיש שוב את חובתה של ממשלת ישראל לבחור בין עמדה מוסרית של עמידה על זכויותיהם של קורבנות השואה לבין ריאל פוליטיק.

"הנסיך" הישראלי עשה את הבחירה שלו. הוא אימץ את הגישה של ניקולו מקיאוולי לגבי מוסר ופוליטיקה והפך אותה לסמל המדיני של ישראל. כך גם המוני הישראלים שהניחו את הכתר על ראשו חמש פעמים, ועוד ידם נטויה.  

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: benjamin netanyahu, holocaust, israeli foreign policy, israeli politics, poland, anti-semitism

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept