ישראל פולס

הקמבק של מנחם בגין: כך גויס מייסד הליכוד להפלת שלטון נתניהו

p
המחבר
בקצרה
27 שנים אחרי מותו, ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין מככב בקמפיינים של משה כחלון ובני גנץ, ואפילו בתנועת השמאל "שלום עכשיו" משתמשים בו כדי לנגח את הליכוד. באופן פרדוקסלי בגין הוא הנשק להביס את המפלגה בראשה עמד.

האיש הכי פופולרי בבחירות 2019 כלל אינו מתמודד. למעשה הוא מת כבר 27 שנים, ותקופות ארוכות בחייו היה מנודה פוליטית ונחשב לקיצוני ומסית. מנהיג הליכוד המיתולוגי, ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, הפך במערכת הבחירות הנוכחית למצפן מנהיגותי, מוסרי וערכי. הוא חוצה מפלגות, משמאל ומימין נאחזים בו. יריבי בנימין נתניהו אף משתמשים בו נגדו.

אי אפשר להימלט בימים אלה מבגין: תמונותיו, ציטוטים מפיו וסרטונים מנאומיו שוטפים את הרשתות החברתיות כאילו היה אחד המתמודדים. במדינת ישראל חיים כיום מיליוני בני אדם שכלל לא הכירו אותו בזמן אמת או שנולדו אחרי מותו. חלקם כלל לא היו מודעים לקיומו עד עתה, וכעת בבת אחת הם נחשפים אליו.

זו תופעה מרתקת משום שהיא מצביעה על כמיהה לפוליטיקה אחרת, למנהיגות צנועה ואמיצה שחתרה לשלום. בגין בקדנציה הראשונה שלו הוביל את הסכם השלום עם מצרים [1979]. אבל בגין גם הוביל אל מלחמת לבנון הראשונה [1982], מלחמת "יש ברירה" שגבתה את חייהם של מאות. אז הוא כונה "רוצח" בהפגנות המחאה של השמאל.

אם בעבר האב המייסד דוד בן גוריון נחשב סמל אולטימטיבי למנהיגות ויצחק רבין מופת למנהיג ששילם בחייו על מעשה מנהיגותי אמיץ, ההיאחזות העכשווית בבגין היא משהו אחר – בין היתר בגלל שגם מחנה השמאל, אשר אבותיו ראו בו אדם מסוכן ומחרחר מלחמה, כעת מנכס אותו אליו.

בן גוריון סירב לקרוא לבגין בשמו וכינה אותו "האיש שיושב ליד ח"כ באדר". יותר מכך, בן גוריון קבע שהממשלה שיקים תהיה בלי חירות (מפלגתו של בגין) ובלי מק"י (המפלגה הקומוניסטית הישראלית), כלומר עשה לו מה שקרוי היום דה לגיטימציה. ולא רק בן גוריון פעל כך. בימים האחרונים מופץ ברשתות החברתיות סרטון ממערכת בחירות 1981 בו יו"ר העבודה דאז שמעון פרס מאשים את בגין בהסתה ובפילוג העם בנאומיו.

בחזרה לימינו: בגין מככב כעת בקמפיינים של יו"ר כולנו שר האוצר משה כחלון, של כחול לבן, ואפילו בתגובה של תנועת השמאל "שלום עכשיו". ואם כולם עושים בו שימוש, משמע שהכוח האלקטורלי שלו, כשלושה עשורים לאחר מותו, חזק אף יותר ממה שהיה בחייו.

כחלון, למשל, הכריז על עצמו כממשיך המהפכה של בגין. הוא הציף את הצמתים בפוסטרים של עצמו ולצדו בגין, ובנאומיו הוא לא חדל להזכיר את מורשת בגין ומציין שהוא אחד מתלמידיו. גם הסיסמה היא בהתאם: מפלגת כולנו היא הימין השפוי. לזכותו של כחלון יאמר שמתחילת דרכו בליכוד בגין היווה עבורו מקור להשראה, אבל כעת כשמצבו בסקרים מדאיג הוא מגייס את בגין במלוא הכוח, כדי למשוך אליו ליכודניקים.

מילא כחלון, אבל כשיאיר לפיד עושה בבגין שימוש נרחב זה פחות צפוי. לפיד, כיו"ר יש עתיד, עוד לפני החיבור עם גנץ, הבין את הפוטנציאל האלקטורלי של בגין. בראיונות הוא הזכיר שהגיע מבית ליכודי, ובקמפיין 2015, בניסיון לפנות אל מצביעי ימין, הוא צייץ: "מנחם בגין לא היה עובר היום פריימריז בליכוד, עם היושר והצניעות שלו". לפיד מרבה להיתלות בציטוטיו של בגין על שוויון זכויות לערביי ישראל, ואף הצטלם עם תמונותיהם של בגין ובן גוריון.

אבל מי שלקח את בגין כמה צעדים קדימה היא הרשימה החדשה כחול לבן, שמנסה לקחת מנדטים מהליכוד. בכחול לבן יצאו בקמפיין שנועד לעורר את הרגש של הליכודניקים תוך שימוש באייקון הכי גדול של הליכוד: בגין. במקרה גם יצא שיום השנה ה-27 לפטירתו של בגין [11 במארס] חל בעיצומה של מערכת הבחירות כך שאפשר היה לקשור בין הדברים.

מי שהופקד להטמיע את המסר הזה היה גנץ. "אצל בגין, נתניהו כבר היה מודח מהליכוד", הוא צייץ, "כחייל צעיר זכיתי לאבטח את שיירתו של סאדאת בישראל, בימים שהפיחו תקווה בדור שלם". ועוד הוא צייץ: "צריך לומר את האמת, מנחם בגין לא היה מתקבל במפלגת הליכוד של נתניהו. הוא היה נחשב עוכר ישראל...".

הרעיון העומד בבסיס "קמפיין בגין" של גנץ הוא לגרום לליכודניקים להתנער מנתניהו, תוך שהוא, גנץ, מקרב את עצמו אל הדמות הנערצת. אפשר לראות בכך סוג של זיגזג, כי גנץ בתחילת דרכו בפוליטיקה (כלומר ממש לא מזמן) דווקא נבנה כבן דמותו של רבין: רמטכ"ל לשעבר, יפה תואר, שיכול להחזיר את מחנה השמאל-מרכז לשלטון. אבל אז התברר שרבין הוא אייקון פחות טוב אם אתה רוצה לקחת מנדטים מהליכוד, מה גם שרבין חתום על הסכם אוסלו.

השימוש הבוטה והציני ביותר בבגין היה זה של תנועת שלום עכשיו. בתגובה לציוץ של השר ישראל כץ מהליכוד על געגועיו לבגין, צייצה התנועה: "על מי אתה עובד?! אתה וחבריך כבר מזמן לא ממשיכי דרכו..."; תזכורת מהעבר: שלום עכשיו היא שהובילה את ההפגנות נגד בגין ב-1983 בהן הונפו הכרזות "בגין רוצח".

מורשת בגין נהפכה בבחירות 2019 לחומר ביד היוצר. אין בכך כמובן פסול, אבל ראוי לדייק את הדברים. בגין היה מפקד האצ"ל ולאחר קום המדינה הפך לפוליטיקאי, כשהקים את תנועת החרות. נאומיו לא היו בהכרח מלכדים או ממלכתיים. הוא הוביל את ההתנגדות להסכם השילומים עם גרמניה בשנות החמישים, וכינה את ממשלת בן גוריון "ממשלת יודנראט". יריביו כינו אותו פשיסט והשוו אותו להיטלר. משום שהיה רטוריקן בחסד וידע לפרוט על נימי הקיפוח של בני עדות המזרח, הוא בוודאי היה נחשב היום לפופוליסט. אך האיש הפוליטי הזה היה ונשאר צנוע ונקי כפיים עד יום מותו.

כוכבו של בגין דורך כעת (שוב) משום שבימין ובשמאל רואים בו כלי לקעקוע מנהיגותו של נתניהו. באופן פרדוקסלי בגין הוא הנשק להביס את המפלגה בראשה עמד.

 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept