הפרלמנט הירדני הוא מוסד אמיתי במונרכיה אבסולוטית. מבחינה זו הוא איננו יוצא דופן בהשוואה לכמה פרלמנטים במדינות ערב, שבהם יש שיקוף מסוים של דעת הבוחרים, דיונים סוערים וסמכויות מוגבלות מאוד. אף על פי כן, אין הפרלמנט הירדני חסר חשיבות: דיוניו והחלטותיו באים לידי ביטוי (זהיר) בתקשורת הירדנית, והריבון חייב לקחת בחשבון את המתרחש בו ביודעו כי הוא מבטא את רחשי הלב בציבור.
החלטת הפרלמנט הירדני מהשבוע שעבר [18 במארס] – בעקבות החלטת בית משפט השלום בירושלים יום קודם להאריך ב-60 יום את צו הסגירה הזמני שניתן לחדר התפילה המוסלמי שהוקם בשער הרחמים בהר הבית (מתחם באב א-רחמה) – הייתה חריפה במיוחד. ברוב קולות החליט הבית לדרוש מבית המלוכה לבטל את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל ולסגור את השגרירות בתל אביב. לא פחות.
ההחלטה מתייחסת "להתקפות הבוטות של ישראל נגד מסגד אל אקצא, תוך ניסיונותיה לערער את הסטטוס קוו באגן הקדוש, תוך פגיעה במעמדה המיוחד של ממלכת ירדן כשומרת המקומות הקדושים בירושלים, ופגיעה במעמד הווקף האסלאמי בחראם א-שריף (הר הבית)". בישראל זכתה ידיעה זו למיקום בעמודים האחוריים של העיתונים.
ממשלת ירדן לא יכלה להתעלם מדרישת הפרלמנט ומשרד החוץ בעמאן הצטרף גם הוא לדרישה לבטל את החלטת הסגירה, תוך שהוא קובע כי כל האחריות למה שעלול להתרחש במקום תוטל על ישראל. נראה שהדברים הללו לא הביאו לרגיעה בנושא. המלך עבדאללה השני נאלץ להתייחס גם הוא לעניין, ואמר כי זו חציית קו אדום, כי ישראל היא האשמה במתיחות עם המתפללים וכי לירדן יש חובה היסטורית כלפי המקומות הקדושים בירושלים.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
