זה "פטנט" ישראלי משונה: להטיל סנקציות כלכליות על הפלסטינים (או לתמוך בהן), להמעיט בערך תוצאות המהלך או להתעלם מהן כליל, ורגע לפני הפיצוץ לבקש ממדינות זרות להיחלץ לעזרה ולהציל את ישראל מהסכנה.

על רקע הבחירות נכנע נתניהו לדרישת הימין והביא לאישור הקבינט המדיני-ביטחוני [17 בפברואר] את יישום "חוק הקיזוז", שעבר בכנסת עוד ביולי 2018, החל מחודש מארס בקרוב; המשמעות היא הקפאת כחצי מיליארד שקלים מכספי המסים שגובה ישראל עבור הרשות הפלסטינית מתוקף הסכם פריז [1994] – חישוב גס של סך התשלומים שהרשות משלמת למשפחות שאהידים ואסירים בבתי הכלא בישראל.

רבות כבר נכתב, גם כאן באל-מוניטור, על "חוק הקיזוז", הגרסה הישראלית לחוק טיילר פורס שעבר בקונגרס האמריקאי במארס אשתקד [2018]: החל בהגיון שבזעם הישראלי על התשלומים למשפחות מחבלים וכלה באי חוקיות הקיזוז והאיוולת של הקישור שעשתה ישראל בין כספי המסים לבין תשלומי הרשות למשפחות. בקיצור רק נציין, שישראל, אשר אינה ידועה כמי שמחשבת את צעדיה למרחקים ארוכים, נמצאת עכשיו בבעיה. איך למנוע את קריסת הרשות הפלסטינית, שעלולה להוביל לעימות מזויין בעזה ולאינתיפאדה ובגדה ערב הבחירות.  

הפלסטינים מצדם כבר נערכים למה שהם מכנים "חודש מארס השחור". אבו מאזן למשל הודיע שיסרב לקבל את הכספים המגיעים לרשות הפלסטינית, אם ישראל תקצץ ולו שקל אחד מהם. כלומר יו"ר הרשות בחר להחריף את המצוקה הכלכלית של הרשות ולתת לישראל לשבור את הראש.