ישראל פולס

הסיפור העצוב של עזה: ילדים ננטשים במעבר הגבול

p
המחבר
בקצרה
בישראל מזהים תופעות חדשות המעידות כי המצב ההומניטרי ברצועה הגיע לסף אסון: נערים פלסטינים מסתננים לשטח ישראל בתקווה להיתפס ולהיכלא, והורים במצוקה קשה נוטשים את ילדיהם ותינוקותיהם החולים במעבר ארז.

עד לפני מספר שבועות העריכו במערכת הביטחון שחמאס אינו מעוניין בעימות מזוין מקיף עם ישראל אלא במגעים להסדרה בתיווך מצרי, אשר תאפשר בסופו של תהליך, גם אם הוא ארוך, להשיג הקלות בסגר. במקביל, הסיוע הכספי הקטארי לעזה איפשר למנהיגי חמאס להוריד לחץ, לשלם משכורות לעובדי המנגנון ולהראות לאוכלוסייה הפלסטינית שהם בכיוון הנכון.

כל זה נגמר עכשיו. בחמאס מאוכזבים מהמצרים, שאמנם לא ניתקו מגע כליל עם עזה אבל לא מראים מוטיבציה להביא את חמאס וישראל לכדי הסדרה. גם הסיוע הקטארי התפוצץ לחמאס בפנים. ראשי התנועה הבינו באיחור מסוים כי הנזק לחמאס מקבלת הסיוע גדול הרבה יותר מתועלתו.

במצב הזה המשבר ההומניטרי בעזה חי וקיים, אבל הפעם, אחרי כמה חודשים של אופטימיות, ללא תקווה לשינוי חיובי. זהו מבחינת חמאס התסריט המדאיג ביותר: לא מלחמה ולא תקווה אלא התדרדרות נמשכת במצב הכלכלי ברצועה.

לא רק בחמאס דואגים, המצב הזה מדליק נורות אדומות גם בצד הישראלי. בצה"ל מעריכים כעת שחמאס עלול ליזום עימות מזוין עם ישראל תוך נכונות לספוג את מחיר הלחימה, במטרה לעורר את דעת הקהל העולמית, להחזיר את הפוקוס לרצועה ולגרום למעורבות בינלאומית. עפ"י דיווח בעיתון הארץ [13 בפברואר], בעקבות הערכת אגף המודיעין (אמ"ן) כי חמאס ינסה לגרור את ישראל ללחימה נרחבת, הורה הרמטכ"ל אביב כוכבי להעמיד את ההיערכות ללחימה ברצועה בראש סדר העדיפויות של צה"ל ולהקים מינהלת מטרות לשם איתור "מטרות איכותיות" לקראת פעולה אפשרית. 

מערכות המחקר של אמ"ן והשב"כ מסתמכות בדרך כלל על איסוף מודיעין וניתוחו, אבל במקרה של עזה לא צריך להשיג מודיעין איכותי כדי להגיע למסקנה שבחודשים האחרונים המצב ההומניטרי ברצועה הגיע לסף אסון.

נכון, מאז הוטל הסגר על הרצועה לפני כ-12 שנים [2007] הדיווחים מהרצועה הזהירו תמיד שהמצוקה ההומניטרית קשה ושסיר הלחץ עומד להתפוצץ. אבל בפועל חמאס ועזה הצליחו לשרוד, בין היתר בזכות ישראל ומצרים שהגבירו מדי פעם את הזרמת החמצן לרצועה.

אולם כעת ישנו פרמטר אחד נוסף שבדרך כלל לא נלקח בחשבון במכלול ניתוחי שנות הסגר הארוכות: בעזה גדל היום דור צעיר שנולד לתוך מציאות של מצוקה חריפה. בני הדור הזה הגיעו לגיל עשרה ואין להם שום מוצא או תקווה מלבד לנוע בהמוניהם להפגנות יום שישי סמוך לגדר הגבול עם ישראל, או למצוא פתרונות אחרים כדי לשרוד.

בעבר כבר כתבנו כאן באל-מוניטור (ונכתב גם במקומות נוספים) על תופעות שהתקשורת הפלסטינית ברצועה נמנעת מלפרסם מתוך מבוכה וחשש מחמאס, כגון זנות, סמים ופשיעה. לעומתם ישנם יחידי סגולה שהצליחו בדרכים שונות להימלט מעזה דרך מעבר רפיח אל מקומות שונים בעולם, בעיקר לאירופה. מבחינת צעירי עזה, כל עוד חמאס שולט ברצועה ביד רמה, פיוס עם הרשות הפלסטינית לא נראה באופק וכך גם הסדרה עם ישראל. בצר להם, לא נותר להם אלא לנסות להימלט, שכן החלופה היא לחיות במצוקה מתמדת. וזה בדיוק מה שעושים אלו שנקרית בפניהם ההזדמנות - נמלטים מהרצועה.

בפיקוד דרום מזהים בחודשים האחרונים עלייה דרמטית בניסיונות של נערים פלסטינים לברוח מעזה אל תוך ישראל. חציית גבול עזה-ישראל נחשבה תמיד על ידי צה"ל כניסיון של פלסטינים לבצע פיגוע בישראל או להניח מטענים בצמוד לגדר. אבל באחרונה מזוהה תופעה חדשה של הסתננות מטעמי אומללות. מאז תחילת 2019 נתפסו למעלה מ-15 פלסטינים, רובם נערים וצעירים, חמושים בסכין אבל לא במטרה לבצע פיגוע אלא במטרה להיתפס, להישפט ולהגיע לבתי הכלא בישראל. שם לפחות מובטח להם לא להיות רעבים.

מקור ישראלי ביטחוני אומר לאל-מוניטור, כי צעירים רבים מנסים כמעט מדי יום לחצות את הגבול, אך הם נסוגים לאחור לאחר שהכוחות בשטח מבצעים ירי אזהרה או מזהירים אותם מלהתקרב באמצעות מערכת כריזה (ישנם רמקולים שמוצבים בנקודות מסוימות לאורך גבול עזה). לעתים הם חוזרים בשנית ואפילו מצליחים לעבור את הגדר, אך הם מוחזרים בדרך כלל אל הרצועה למרות טענותיהם כי בצד השני מחכה להם חמאס.

תופעה נוספת המעידה על עומק המצוקה האיומה ברצועה תוארה לאחרונה ע"י מתאם פעולות הממשלה בשטחים אלוף כמיל אבו רוקון. בפוסט שפרסם בשפה הערבית בדף הפייסבוק "אלמונסק" [7 בפברואר] הוא סיפר כי פעוט פלסטיני בן ארבע ננטש במחסום ארז לאחר ששב עם אביו מטיפול בבית חולים בישראל. האב השאיר את בנו במעבר הגבול ונמלט חזרה לתוך שטח ישראל בתקווה למצוא פרנסה כשוהה בלתי חוקי. לדברי אלוף אבו רוקון, זה לא המקרה הראשון של נטישה על הגבול. מדי חודש ננטשים באופן דומה מספר ילדים ותינוקות חולים ע"י הוריהם.

בהודעה לתקשורת שפרסמה היחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים, מצוטט ראש מינהלת תיאום וקישור עזה אל"מ איאד סרחאן כאומר: "כאבא לילדים אני לא מבין איך הורה נוטש את ילדו ומשאיר אותו בידיים זרות בלי לדאוג לשלומו ולביטחונו".

אל"מ סרחאן מכיר היטב את המציאות שנוצרה בעזה. הוא מטפל מדי חודש באלפי פניות של פלסטינים המבקשים לצאת לישראל לטיפולים רפואיים. ברור לו מין הסתם כי נטישת ילדים במעבר הגבול אינה נעשית מתוך בחירה אלא מתוך מצוקה. פעמים רבות מדובר בהורים שאינם יכולים לפרנס או לדאוג לבני משפחותיהם, והם בוחרים לנסות את מזלם ולהישאר בישראל בתקווה להרוויח מעט כסף ומתוך ידיעה ברורה שהם עלולים להיתפס ולהישלח לכלא.

האירועים הללו, גם אם הם מתוארים בהודעות לעיתונות כתופעות פסולות, מכונים "אנושיים" בפי אנשי המנהל האזרחי והם בגדר מידע מודיעיני גלוי וכואב המציג את תמונת עזה בבהירות רבה יותר מכל מסמך צבאי מודיעיני אחר. 

התחזיות הצבאיות הקודרות לוקחות בחשבון שברצועת עזה לא יתחולל שום שינוי לטובה בזמן הקרוב. ההסדרה נכנסה להקפאה, ישראל בעיצומה של מערכת בחירות, וגם לאחריה, עד שתורכב קואליציה ותוקם ממשלה שתהיה נכונה לחדש את השיחות העקיפות עם חמאס, יחלפו ודאי חודשים רבים, אולי אפילו שנה. במושגים של עזה זה כמו נצח.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: עזה

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את ניצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012) שזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית. שני סרטיו הדוקומנטריים "חיים יקרים" (2010) ו"ארץ זרה" (2018) זכו בפרסי אופיר (האוסקר הישראלי) בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. "חיים יקרים" אף נכלל ברשימה המקוצרת של האוסקר האמריקאי ושודר ברשת HBO. אלדר בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept