ישראל פולס

המחלוקות האמיתיות שלא יקבלו ביטוי במערכת הבחירות

p
המחבר
בקצרה
השאלה אם נתניהו יכול לכהן במידה ויוגש נגדו כתב אישום תעמוד במרכז מערכת הבחירות. וכך, יום לאחר הבחירות נמצא עצמנו אל מול התיקו הנצחי, שבו מנדט אחד לכאן או לכאן קובע את גורלנו בנושאים החשובים באמת, כגון חלוקת הארץ או סיפוח הגדה ומהות הדמוקרטיה.

מומחי הבחירות בישראל כבר סיכמו ביניהם כי מערכת הבחירות ב-2019 תעסוק בנושא אחד: בנימין נתניהו. תומכיו יאמרו כי החוק בישראל מאפשר לראש הממשלה להמשיך בתפקידו עד שיתקבל פסק דין חלוט (לעומת שר שחייב להתפטר מתפקידו – על פי הפסיקה המשפטית – עם הגשת כתב אישום נגדו בכפוף לשימוע), ואילו מתנגדיו יגידו כי אין זה הגיוני שאדם שחשדות שוחד מרחפים מעל ראשו, ואשר כל האנרגיה שלו מופנית להצלת נפשו, יכהן כראש ממשלה.

אינני מזלזל בשאלה הזו. ברור שאם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט (הנחשב "איש של ביבי") יחליט להגיש כתב אישום חמור נגד נתניהו, אין זה הגיוני שימשיך לכהן בראשות הממשלה, אבל זו איננה יכולה להיות נקודת המחלוקת היחידה על סדר יומה של מערכת הבחירות. לפני שמקיימים בחירות, לפני שמתארגנים מחדש במסגרות של קואליציה ואופוזיציה, כל אחת ומשמעת ההצבעה שלה, זהו הרגע שבו עלינו לפתוח דיון בכמה נושאים העומדים בלב המחלוקת הישראלית.

1.              חלוקת הארץ. זהו הנושא המפלג בינינו והמזהה אותנו פוליטית כבר כמעט 52 שנה, אבל עכשיו מדובר בהכרח להכריע, בגלל מספרם השווה של היהודים והערבים ממזרח לירדן: 6.5 מיליון בכל צד, על פי מניין מערכת הביטחון.

בכנסת ה-21 יהיה צורך להכריע בין שתי תפישות העולם: זו האומרת כי הציונות יכולה להתגשם רק במדינה ריבונית עם רוב יהודי ומיעוט הזוכה לשוויון זכויות מלא, לבין זו האומרת כי מיעוט יהודי השולט ברוב ערבי חסר זכויות פוליטיות בכל זאת מאפשר את קיומה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית.

הגישה הראשונה היא זו שאפיינה את הציונות של תיאודור הרצל וממשיכיו. הגישה השנייה היא הגישה המשיחית, ולמרות שהאוחזים בה מהווים מיעוט בציבור הישראלי, היא הצליחה להשתלט גם על הליכוד, שהתאפיין בעבר בפרגמטיזם. הליכוד  בראשות מנחם בגין, שנסוג מכל חצי האי סיני, הליכוד, בראשות אריאל שרון, שנסוג מכל רצועת עזה, והליכוד בראשות בנימין נתניהו שיצא מחברון, הסכים לסגת מ-13 אחוזים מן הגדה המערבית ושכמו קודמיו – תמך בפתרון שתי המדינות, הפך לקבלן משנה של הבית היהודי. הוא מתנגד לכל הסדר עם הפלסטינים, ומתעלם מן החוק הבינלאומי ומן המוסדות הלאומיים במאמצי הרחבת ההתנחלויות והסיפוח.

שתי תפיסות העולם הללו, של קביעת גבול בינינו לבין הפלסטינים אל מול סיפוחם, חייבות לעמוד במרכז מערכת הבחירות. על מתנגדי הסיפוח להבטיח כי בתוך פרק זמן מוגבל יביאו לחלוקת הארץ אם בהסכם ואם שלא בהסכם, ובכך ישימו קץ להזיות על מיעוט יהודי השולט ברוב ערבי ויבטיחו, לאורך ימים, את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית גם יחד.

2.              "דמוקרטיה לא ליברלית". המצאת האלכימיה החדשה של ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, הפכה במהלך הקדנציה האחרונה למודל של חיקוי עבור הקואליציה בראשות נתניהו. התחושה שניתן לפגוע בזכויות המיעוטים, בחופש הביטוי, בחופש היצירה ובחוק הבינלאומי ובכל זאת להישאר דמוקרטיה, שבה ניתן להחליף שלטון באמצעות רוב, מאפיינת את התבטאויותיו של ראש הממשלה עצמו ושל רבים משריו. "שומרי הסף" הופכים למכשול ל"משילות", את השופטים (הליברלים) מחליפים בשמרנים ומסורתיים, את היועצים המשפטיים מבקשים למנות במסגרת משרות אמון על ידי השר עצמו ולא על ידי ועדה מקצועית, ואת האדמות הפרטיות של הפלסטיניים שעליהן התיישבו מתנחלים אין כל קושי "להסדיר", משום שאלה שהתיישבו עליהן עשו זאת "בתום לב", ולכן אין צורך להחזירן לבעליהן.

אל מול גישת "הדמוקרטיה הלא ליברלית" עומדת הגישה האומרת כי אין דמוקרטיה ללא ליברליות. דמוקרטיה שכל כולה הצבעה בקלפי, ללא זכויות למיעוטים וללא הקפדה על זכויות אדם, הופכת את ההצבעה עצמה לבלתי דמוקרטית משום שהעמדות השונות אינן יכולות לזכות בה לידי ביטוי ולשכנע בוחרים. ההבדל בתפישת הדמוקרטיה הוא בנפשנו, ועל כך יש צורך לדון לקראת יום הבוחר.

3.              יחסינו עם יהדות אמריקה. הנושא בנפשנו. אם ישראל היא מדינתו של העם היהודי, אין העם היהודי רשאי לוותר על יהודים המגדירים עצמם ככאלה אך אינם מוגדרים כיהודים על ידי מדינת היהודים. הקרע בין ישראל לבין יהודי ארה"ב מעמיק והולך. היהדות האורתודוקסית מהווה מיעוט בקרב העם היהודי, ולמרות זאת יש בידה מונופול לקביעת "מיהו יהודי" לצורך חוק השבות. האירועים במהלך הקדנציה האחרונה, ששיאם היה בכך שממשלת נתניהו חזרה בה מההסכם לאפשר לנשים רפורמיות להתפלל בכותל, גרם לתחושת ניכור ולכעס מצד רבים מיהודי אמריקה כלפי ישראל.

הויכוח בישראל מתנהל בין אלה האומרים כי יהודים הם יהודים על פי ההלכה, ועל כל האחרים אפשר לוותר, ובין אלה שאינם מוכן לוותר על יהודים, בוודאי לא לאחר שהעם היהודי איבד בשואה שליש מן הנמנים עליו. אלה האחרונים מבקשים לראות בכל מי שמגדיר את עצמו כיהודי, כבן העם היהודי, אלא אם יש סיבה מיוחדת להאמין כי מדובר במניפולציה כלשהי. המחלוקת היא בין מי שסבור כי על ישראל להכיר במיגוון היהודי באמריקה, להידבר עם יהדות אמריקה ולהגיע להבנות שיתחשבו בצרכי אחינו בארה"ב, ובין אלה שאין להם עניין ביהודים השונים מהם.

סביר להניח שעל אף אחד מן הנושאים המהותיים הללו לא נתווכח בחודשים הקרובים. במקומם יהיה זה דיון לגופם של אנשים: האם נתניהו מושחת, האם בני גנץ מנוסה די הצורך, האם אבי גבאי כריזמטי מספיק. יום לאחר הבחירות נמצא את עצמנו אל מול התיקו הנצחי, שבו מנדט אחד לכאן או לכאן קובע את גורלנו בנושאים החשובים באמת.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

ד"ר יוסי ביילין מילא תפקידים שונים בכנסת ובממשלות ישראל. תפקידו הממשלתי האחרון היה שר המשפטים והדתות. לאחר שפרש ממפלגת העבודה עמד בראש מפלגת מרצ. בין השאר יזם את תהליך אוסלו, את הבנות ביילין-אבו מאזן, את יזמת ז'נווה ואת פרוייקט תגלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept