ישראל פולס

לברית נתניהו-טראמפ נגד איראן יש מחיר אסטרטגי כבד

p
המחבר
בקצרה
מצבם של יחסים אסטרטגיים בין מדינות בעלות אינטרסים משותפים אינו משתנה עקב טעות מבצעית כמו הפלת המטוס הרוסי. הטעות של נתניהו, שהחליט להשעין את מדיניות החוץ והביטחון על כתפיו של נשיא אמריקאי קל דעת, תעלה לישראל ביוקר.

חובבי תיאוריות קונספירציה יאמרו שנאומו של הנשיא טראמפ בעצרת האו"ם [25 בספטמבר] הוא מלאכת מחשבת של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הנשיא האמריקאי הודיע כי לא ירשה למשטר שמאיים להשמיד את ישראל להחזיק בנשק גרעיני; הבטיח לשדרג את הסנקציות נגד איראן; דרש לטפל בנוכחות האיראנית בסוריה; התברך בהכרה בירושלים בירת ישראל; ונוסף על כך לא אמר מילה על הכיבוש וההתנחלויות.

אכן, לכאורה נאום שיכול למלא את לבו של ראש הממשלה ושר החוץ הישראלי גאווה וסיפוק. לנתניהו יש חלק נכבד בהחלטתו של טראמפ לסגת מהסכם הגרעין עם איראן. בנאום ההתנתקות החד-צדדית מההסכם שנשא בחודש מאי [2018] אמר הנשיא שההחלטה הבשילה אצלו לאחר שצפה בחומרי הארכיון שישראל גנבה מהאיראנים. ההחלטה להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים, שהעלתה במשך שנים אבק במגירות הקונגרס, קוימה במשמרת של נתניהו. פתרון שתי המדינות אינו נראה באופק והמתנחלים נושאים אותו שוב על כפיים.

זו התמונה שנתניהו וחלק נכבד מהתקשורת הישראלית מציגים בפני הציבור הישראלי. אך המציאות בגלריה המזרח תיכונית ורודה פחות. ישראל משלמת מחיר אסטרטגי כבד בעבור הברית האיתנה שנתניהו כרת עם טראמפ נגד איראן. הנסיגה האמריקאית מההסכם עם איראן סימנה את ראשיתו של משבר האמון בין ארה"ב לשלוש בעלות בריתה הוותיקות – צרפת, גרמניה ובריטניה. הסתלקותו של טראמפ מההסכם שחררה את רוסיה מרסן הסנקציות על איראן והפכה את שתי המדינות לשותפות גלויות בשלל הסורי.

לעולם לא נדע אם החורים בהסכם ה-P5+1 עם איראן, כפי שטען נתניהו, היו מאפשרים לאיראן לפתח נשק גרעיני. לעומת זאת, ידוע שהסתלקותה של ארה"ב מההסכם נתנה את האות למרוץ חימוש קונבנציונלי בגבול ישראל, בממדים שלא היו כמותם מאז ימי המלחמה הקרה. אות מדאיג לכך, מבחינתה של ישראל, היה ההחלטה של מוסקבה [24 בספטמבר] לספק לצבאו של אסד את מערכת ההגנה האווירית המתקדמת  S-300ואמצעי שליטה מתקדמים לשיבוש ניווט לווייני, מערכות מכ"ם ותקשורת בין מטוסי קרב. סימן נוסף ניתן בדיווח של ערוץ אל-מיאדין הלבנוני [22 בספטמבר] על כוונתה של רוסיה לסגור את המרחב האווירי מעל המים הטריטוריאליים של סוריה. 

שר ההגנה של רוסיה סרגיי שויגו אמר כי העברת אמצעי הלחימה נועדה "להרגיע את חמומי המוח ולמנוע פעולות שגויות המסכנות את כוחותינו". הוא התייחס כמובן להפלת המטוס הרוסי בשמי סוריה. לדבריו, עסקת הטילים הושלמה כבר בשנת 2013, אך הוקפאה לבקשתה של ישראל. "המצב השתנה, ולא באשמתנו", אמר שויגו.

יחסים אסטרטגיים בין מדינות בעלות אינטרסים משותפים אינם משתנים עקב טעות מבצעית. המצב השתנה כאשר הנשיא פוטין החזיר את רוסיה לליגה של הגדולות באזור המזרח התיכון ולנוכח החלטתו של נתניהו למלא את תפקיד המאמן והחלוץ המרכזי בקבוצה היריבה – זו של טראמפ – בנוגע לגרעין האיראני. שבועות ספורים לפני ההודעה של הנשיא על פרישתה של ארה"ב מהסכם הגרעין, הודיע שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב [23 באפריל] כי הגיע להסכמה עם עמיתו הסיני וואנג יי, כי שתי המעצמות יחסמו כל ניסיון אמריקאי לחבל בהסכם אשר עוגן בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם.

נוסף על הכשלת הסכם הגרעין עם איראן, שרוסיה הייתה בין שושביניו, נתניהו דחק את רוסיה, וכך גם את האיחוד האירופי, אל מחוץ לתהליך המדיני עם הפלסטינים. ראש הממשלה התייחס בביטול להזמנתו של הנשיא פוטין להיפגש במוסקבה עם הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) ועשה יד אחת עם טראמפ כדי לערער את מעמדה הרופף של הרשות הפלסטינית.

במסעותיו התכופים לקרמלין מנסה נתניהו לשכנע את הבריות בכישוריו הדיפלומטיים הנעלים. ואכן, הדעה הרווחת בציבור הישראלי היא שראש הממשלה הוא גאון מדיני, שמצליח לרקוד בעת ובעונה אחת עם מנהיגיהן של כל המעצמות. מסמך שפרסם השנה המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה, מלמד שהמשימה הזאת אינה אפשרית.

מומחי המכון מציינים כי במהלך השנתיים האחרונות מקדמת רוסיה עסקות נשק, בחלקו נשק מתקדם מאוד, עם מדינות ערב המקיפות את הים התיכון, ים סוף והמפרץ הפרסי. פעילות זו מתווספת אל המעורבות הרוסית העמוקה בזירה האיראנית והסורית (סך עסקות הרכש שבמו"מ בין רוסיה לאיראן נאמד לפי המסמך בעשרה מיליארד דולר).

במסמך מצוין כי אספקת אמצעי לחימה מקנה לרוסיה רווחים כלכליים והשפעה מדינית, המסייעים לבסס את מעמדה כמעצמה עולמית. כמו כן, ייתכן שרוסיה תוכל להציב כוח אדם במדינות שעמן נחתמים חוזים בתחומי אספקת הנשק המתקדם, ואולי אף יעלה בידה להקים בסיסים צבאיים רוסיים במצרים, בסודן או במפרץ הפרסי. המעורבות הצבאית הרוסית במספר הולך וגובר של מדינות במזרח התיכון, קובעים המומחים, צפויה להשליך על חופש התמרון של ארה"ב בים, ביבשה ובאוויר.

הטפיחה על השכם שטראמפ העניק לעצמו בנאומו בעצרת האו"ם עוררה רעמי צחוק באולם. חוסר האונים שמפגין מנהיג המעצמה הגדולה לנוכח התחזקותו של הציר הרוסי-איראני-שיעי במזרח התיכון הוא עניין כלל וכלל לא מצחיק. הטעות של ראש ממשלת ישראל, שהחליט להשעין את מדיניות החוץ והביטחון על כתפיו של האיש קל הדעת הזה, עוד תיגמר בבכי.  

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: sergey lavrov, iranian-israeli conflict, us-israel relations, nuclear talks, security, unga, benjamin netanyahu, donald trump

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

אל תחמיצו
אף סיפור
הירשםו לניוזלטר שלנו
x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept