ישראל פולס

הסכנה הגרעינית בקיפאון המדיני

p
המחבר
בקצרה
כך החיבוק בין ישראל לטראמפ יכול להפוך לסוף עידן העמימות הגרעינית וליריית הפתיחה של מירוץ גרעיני פרוע במזרח התיכון.

בראשית מאי, כשהעולם עצר את נשימתו בציפייה לפסגת טראמפ-קים בסוגיית הגרעין, וניסה לעכל את החלטתו של נשיא ארה״ב לבטל את הסכם הגרעין עם איראן, ננעל בז'נבה מפגש בינלאומי שעסק באותו נושא. נציגים מעשרות מדינות בחנו במשך כמה ימים את ההכנות לכנס החמש-שנתי של האמנה למניעת הפצה של נשק גרעיני (NPT), שייערך בשנת 2020. כמו תמיד, נציג מצרים תקף את ישראל על סירובה לחתום על האמנה. שגריר איראן לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא״א), רזא נג'אפי, ניצל את ההזדמנות לנגח את ארצות הברית על שיתוף הפעולה הגרעיני עם "המשטר הישראלי". סוכנות הידיעות האיראנית דיווחה שנג'אפי הדגיש את דבקותה המלאה של ארצו בהתחייבויותיה לאמנה. 

כמו תמיד, ישראל השקיפה על המחזה ממרומי היציע. כך היה גם ביולי שעבר, כש-122 מדינות חתמו על אמנה האוסרת על שורת פעילויות הקשורות לנשק גרעיני, כמו ניסיונות לפתח, לבצע ניסויים, להפיק, להפיץ ולאגור כלי נשק אלו. כמובן שתשע המדינות בעלות הנשק הגרעיני בעולם לא חתמו על האמנה. גם שמה של ישראל, שאינה חברה במועדון הזה, נעדר מרשימת המדינות החתומות על האמנה. איראן חתמה.

במשך יותר מחמישה עשורים מפריכה ישראל את האמרה שאי אפשר לאחוז את החבל בשני קצותיו. על אף אין ספור עדויות אשר מלמדות שלא כל הכורים הגרעיניים שלה משמשים לצרכי שלום, ישראל אינה מודה שהיא מחזיקה בפצצה. בשבוע שעבר דיווח הניו יורקר כי ימים אחדים אחרי שנכנס לבית הלבן, נענה טראמפ לדרישתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לחתום על מכתב התחייבות, על פיו ארה"ב לא תדרוש מישראל להתפרק מנשקה הגרעיני. על פי הפרסום, שלושה דיירים קודמים בבית הלבן חתמו על מכתב דומה.

להתחייבות הנשיאותית יש כוכבית. היא מותנית בכך שישראל תשמור על עמימות גרעינית. כלומר, לישראל אסור להודות שיש ברשותה נשק גרעיני. מדיניות העמימות מאפשרת לארה"ב להעניק לישראל מטריה דיפלומטית, ולהדוף לחצים לחתום על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני. העמימות מחייבת את ישראל לנעול את שערי הכורים הגרעיניים שלה בפני פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. אזרחי ישראל אינם יודעים דבר על מצבו של הכור הישן בדימונה ועל מידת עמידתו בתקני הבטיחות הבינלאומיים.  

כדי לקיים את מדיניות העמימות, הצנזור הצבאי אוסר על עיתונאים ישראלים להתייחס באופן ישיר ליכולת הגרעינית של ישראל. הם נאלצים להסתתר מאחורי הנוסח המגוחך "על פי מקורות זרים". במרוצת השנים, מדיניות העמימות עברה הסבה למדיניות אחיזת עיניים. כבר ב-1976 הודה שר הביטחון לשעבר, ח"כ משה דיין, בראיון לטלוויזיה הצרפתית: "יש לנו אפשרות לייצר פצצה אטום כבר עתה. אם יכניסו הערבים פצצה אטומית למזה"ת באיזה זמן בעתיד, מן הדין שתהיה לנו פצצה לפניהם, אך כמובן לא כדי להשתמש בה ראשונים". ראש הממשלה שמעון פרס אמר ב-1996 בראיון ל"מעריב": "תנו לי שלום ואוותר על הגרעין".

בשיחה עם עיתונאים ב-1998, התרברב פרס כי "לא רציתי את הירושימה כאשר יצרתי את האופציה הגרעינית. יצרתי אותה כדי להגיע לאוסלו". ב-2006 הצהיר רוברט גייטס, מי שהיה ראש סוכנות הביון המרכזית בתקופת ממשלו של הנשיא ג’ורג' בוש האב, בפני הסנאט כי "איראן בעצם שואפת לפתח נשק גרעיני רק לצרכי הרתעה, משום שהיא מוקפת במדינות המחזיקות בנשק גרעיני: פקיסטן ממזרח, רוסיה מצפון, ישראל ממערב וכוחות הצי של ארה"ב במפרץ הפרסי". כך הצליחה ישראל גם לייצר הרתעה גרעינית וגם למנוע בקרה ופיקוח על מתקניה הגרעיניים.

בניירות העמדה שהגישה לוועדה המכינה של באי הכנס בז'נבה, נימקה ארה"ב את תמיכתה בעמימות הגרעינית של ישראל בכך שמדינות באזור מנסות להשיג נשק להשמדה המונית תוך הפרה של התחייבויות לבקרת נשק. כדי להבהיר שהכוונה איננה לישראל, נטען בהמשך כי אותן מדינות "מסרבות להכיר בישראל כמדינה ריבונית ומנסות לבודדה". זאת ועוד, הרי אי אפשר בלי לנגח את קודמו של טראמפ בבית הלבן. בניירות נטען כי השיחות הבינלאומיות בשנים 2010 עד 2015 (תקופת ממשל אובמה), המחישו את המגבלות של התמקדות בנשק הגרעיני מבלי להתייחס לבעיות הפוליטיות והביטחוניות באזור.

אכן, אי אפשר לקדם את חזון פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני בלי להתייחס לבעיות הפוליטיות והביטחוניות במזרח התיכון. אך אי אפשר להתייחס לבעיות הללו בלי לטפל בכיבוש הישראלי הממושך ומבלי לחלץ את יוזמת השלום הערבית מקיפאונה המתמשך. כדי למנוע רעשי רקע שעלולים להפריע לתהליך המדיני, שותפיה של ארה"ב לקוורטט לענייני המזרח התיכון מעלימים עין מסירובה של ישראל לחתום על ה-NPT. פרישתה של ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן, כמו גם העברת שגרירות ארה"ב לירושלים, החרמתו של אונסק״ו ומלחמת הסחר, מחלישים את המנופים של ממשל טראמפ בזירה הדיפלומטית הבינלאומית. החיבוק בין ישראל לטראמפ עוד יתברר כתחילת הסוף של העמימות הגרעינית ויריית הפתיחה של מירוץ גרעיני פרוע במזרח התיכון.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון
נמצא ב: npt, nonproliferation, donald trump, iran nuclear file, disarmament, nuclear weapons, benjamin netanyahu, nuclear program

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept