ישראל פולס

אחרי עשור ישראל מודה: כך איתרנו והשמדנו את הכור הסורי

p
המחבר
בקצרה
ישראל מודה כעת במה שמיוחס לה כבר עשר שנים על ידי כל העולם – צה"ל הוא שהשמיד את הכור בדיר א-זור. סיפור איתורו והשמדתו מעלה את השאלה: האם מדובר כאן במחדל מודיעיני חמור או בהישג מזהיר וביצוע מופתי של מחיקת האיום הגרעיני הסורי?

מתישהו בסוף 2006 ביקר בישראל ראש סוכנות המודיעין הלאומית האמריקאית, ג'ון נגרופונטה. בפגישת עבודה בינו לבין ראשי המודיעין הישראלי, שהתקיימה במטה המוסד בתל אביב, הניחו אנשי אגף המודיעין פצצת זמן קטנה: בשולי הדיון, שעסק בהערכות המודיעין השונות באשר לשכנותיה של ישראל, אמר אלוף משנה אלי בן-מאיר, ראש הזירה הטכנולוגית באמ"ן, כי על פי הערכתו הסורים עוסקים ב"פרויקט לא קונבנציונלי".

אמנון סופרין, שהיה אז ראש אגף המודיעין במוסד, רתח. הוא לא אישר לאנשי אמ"ן להעלות את הנושא מכיוון שהמוסד העריך כי אין בסוריה פעילות גרעינית. אל"מ בן-מאיר פתח על דעת עצמו את המצגת שלו בפני נגרופונטה בשלושה שקפים על הפעילות הגרעינית בסוריה. זו הייתה אמירה נפיצה, מעוררת מחלוקת. לא רק במוסד, גם האמריקאים, בראשות נגרופונטה, סירבו לקבל את ההערכה האמ"נית כמציאותית.

אל"מ בן-מאיר עיטר את המצגת הסורית שלו בחשרת עננים וכינה את המצב "עננה גרעינית". נגרופונטה חלק עליו: אני מומחה לכל מה שקשור בצפון קוריאה, הוא אמר, לא יכול להיות שהצפון קוריאנים מקימים כור גרעיני בסוריה מתחת לרדאר שלנו. אין מצב כזה.

אבל אל"מ בן-מאיר נותר תקיף בדעתו, למרות שהוא לא היה מתואם עם ראשי המוסד שאירחו את המפגש. באותו שלב, אל"מ בן-מאיר עדיין נתפס כהזוי, כחולם בהקיץ. מידע קשיח וחד משמעי על העובדה המדהימה שבשאר אל-אסד,  נשיא סוריה, בונה בחשאי בלב המדבר הסורי כור גרעיני פלוטוגני עוד לא היה בנמצא. בן-מאיר ידע שהוא צודק, אבל לא היה מסוגל להוכיח את זה. הוא גם ידע שצפון קוריאה היא העומדת מאחורי הפרויקט החשאי, שאיים לשנות את פני המזרח התיכון בתוך כשנה.

סיפור איתורו והשמדתו של הכור הגרעיני הזה הותר היום [רביעי, 21 במארס] לפרסום על ידי הצנזורה הצבאית בישראל, קצת יותר מעשר שנים אחרי. השאלה האם מדובר כאן במחדל מודיעיני חמור של ישראל וארה"ב (שאמורה לעקוב אחר ייצוא גרעין מצפון קוריאה) או הישג ישראלי מזהיר וביצוע מופתי של מחיקת האיום הגרעיני הסורי, לא הוכרעה עדיין. מצד אחד, העובדה שאסד הצליח להקים כור גרעיני פלוטוגני מתקדם על סף חיבורו לנהר הפרת והפיכתו לכור "חם", תחת אפה של ישראל, היא לא פחות ממדהימה. "אנחנו יודעים על כל נמלה שהולכת במדבר הסורי", אמר לאל-מוניטור גורם מודיעיני ישראלי בכיר ביותר, "את הכור הזה גילינו ברגע האחרון".

מצד שני, ויש צד שני משמעותי מאוד בפרשה הזו, בסופו של דבר וברגע האחרון הכור אותר. אגף המודיעין של צה"ל "הריח" משהו. קוביית הבטון הענקית בלב המדבר הסורי אותרה, צולמה ונבדקה שנה קודם [2005], אך לא נמצא בה דבר. צוותים של המוסד הישראלי ביצעו מבצעים לאיסוף מודיעין ולא מצאו דבר. אלא שבאמ"ן לא נרגעו. הם ביקשו מהמוסד "עוד פעם אחת". מאיר דגן, ראש המוסד, לא התלהב. הארגון היה עסוק באותם ימים ממש במבצעים אחרים. לא היה כח אדם מיומן פנוי.

בסוף דגן נעתר, למרות שלא האמין שיש טעם במבצע נוסף כזה. המבצע יצא לדרך – והסתיים בהצלחה. בתחקיר של העיתונאי דייוויד מקובסקי במגזין "ניו-יורקר" שפורסם בספטמבר 2012, נטען כי סוכני המוסד פרצו למחשבו האישי של איברהים עות'מאן, ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית בסוריה, כששהה בווינה. ממחשבו האישי, כך על פי התחקיר, נשאבו תמונות צבעוניות מליבת הכור הפלוטוגני הסורי, שהצביעו על מעורבות צפון קוריאנית ענפה בבניית הכור.

החומר "שכב" במעבדות המוסד כמה ימים כי לא תועדף בדחיפות. איש במוסד לא האמין שימצאו שם משהו. עד שבאמ"ן שלחו מישהו שימשוך את החומר אליהם. כשפוענח, דומה הדבר היה לנפילת פצצה רבת עוצמה במרכז הקריה בתל אביב, מרכז העצבים של צה"ל. החומר כלל תמונות מפורטות, שרטוטים ומפרטים מדויקים של ליבת הכור הפלוטוגני הסורי, סמוך לדיר א-זור.

כשהרמטכ"ל, רב אלוף גבי אשכנזי, קיבל את הדיווח הזה מראש אמ"ן האלוף עמוס ידלין, הוא החוויר כסיד. שניהם, ידלין ואשכנזי, ידעו בדיוק את משמעות העובדה שאסד נמצא במרחק של חודשים ספורים מפצצת פלוטוניום.

התשובה לשאלה שהועלתה בפתח המאמר הזה, האם מדובר במחדל מהדהד או הישג יוצא דופן, היא גם וגם לדעת האלוף במילואים עמוס גלעד, "מר מודיעין" הישראלי של העשורים האחרונים. "זה נכון שאפשר היה לגלות את הכור הזה קודם, אבל בשורה התחתונה הוא התגלה, טופל, הושמד בהצלחה וישראל הצליחה למנוע את פריצתה של מלחמה איזורית, כך שהשורה התחתונה חיובית לחלוטין וכולם צודקים", אמר לאל-מוניטור.

עם הגעתן של התמונות המפלילות של הכור הסורי-קוריאני לישראל, יצא לדרך אחד המבצעים המורכבים, המתוחכמים והמוצלחים בהיסטוריה של הביטחון הלאומי הישראלי. מסובך בהרבה מתקיפת הכור העיראקי ב-1981 (מבצע "אופרה"), ומאתגר במיוחד: המטרה הייתה למחוק את הכור הסורי מעל פני האדמה מבלי להיגרר למלחמה עקובה מדם נגד אסד, שהיה אז בשיא כוחו, טרם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה.

התברר שכמעט איש בסוריה לא יודע על העובדה שבעיבורו של המדבר הולך ונשלם כור פלוטוניום גרעיני. היחידים שידעו היו קומץ נאמני הנשיא מהמעגל הקרוב ביותר, בראשותו של הגנרל מוחמד סולימאן, שהיה אחראי על הקשר בין סוריה לצפון קוריאה. אותו סולימאן נהרג בהתנקשות במעון הקיץ שלו ב-1 באוגוסט 2008, פחות משנה לאחר השמדת הכור. ישראל מעולם לא נטלה אחריות על ההתנקשות הזו.

העובדה שבסוריה כמעט שלא היו שותפי סוד לפרויקט הגרעין החשאי עוררה בישראל את התקווה שניתן יהיה להשמיד את הכור מבלי להתדרדר למלחמה. השפלתו של אסד לא תהיה פומבית מכיוון שאף אחד לא יידע בדיוק מה קרה שם, ועד שהדברים יתבררו העסק יתקרר. ראש הממשלה אהוד אולמרט הורה מיד לפתוח בהכנות מואצות לפעולה צבאית שתסיר את איום הגרעין הסורי. הרמטכ"ל אשכנזי הקים צוותי עבודה מורכבים תחת מעטה סודיות כבד. ישראל התאוששה אז ממלחמת לבנון השנייה [2006]. מחסני התחמושת היו ריקים, הביטחון העצמי של צה"ל היה בשפל המדרגה. אשכנזי קבע שלוש מטרות: להשמיד את הכור; לעשות את המקסימום כדי שלא תפרוץ מלחמה; ואם תפרוץ מלחמה בכל זאת, לנצח בה ניצחון מכריע.

המשימה הראשונה הייתה קלה יחסית. המבצע המודיעיני ניפק כמות גדולה של אינפורמציה, ובישראל ידעו בדיוק את מיקומה של ליבת הכור שהייתה קבורה תחת מעטה בטון וכמה פצצות נדרשות כדי להבקיע אותה ולהשמידה כליל. "היה חשוב שהכור יימחק באופן מוחלט", אמר אשכנזי לאל-מוניטור בראיון שהתקיים לאחרונה, "כדי שלא תהיה אפשרות שיקום".

השאלה הייתה איך מונעים מלחמה. אולמרט וראשי צה"ל ידעו שאסד מסוגל לשגר טילים סורים עם השמדת הכור עליו הוא בנה את הדומיננטיות הסורית במזרח התיכון בעשור הקרוב. כדי למנוע את האפשרות הזו, נבנה בישראל "מרחב ההכחשה": לאפשר לאסד להתנהג כאילו מאומה לא אירע אחרי חיסול הכור. העובדה שכמעט איש בסוריה לא ידע על הקמת הכור איפשרה את בניית האסטרטגיה הישראלית הזו, שהוכיחה את עצמה. התנאי העיקרי היה דממת אלחוט ישראלית מוחלטת במהלך הפעולה ולאחריה. אף ישראלי רשמי לא יגיב כלל לשאלות בנושא הפעילות האווירית המסתורית מעל המדבר הסורי. ישראל תתעלם מהאירוע לחלוטין. כך היה.

היחסים המיוחדים והאמון המוחלט ששררו אז בין אולמרט לנשיא ארה"ב ג'ורג' בוש הניעו את אולמרט לנסות לשכנע את האמריקאים לבצע את הפעולה בעצמם. הוא נכשל. חוץ מסגן הנשיא דיק צ'ייני, כל השאר התנגדו. בוש הציע ללכת עם המידע על הכור למועצת הביטחון. אולמרט נבהל. הוא ידע שחשיפת הכור והליכה למאמץ דיפלומטי לא יניבו פירות. אסד לא יוותר על הכלי האסטרטגי שאמור להפוך אותו בן לילה למעצמה גרעינית איזורית. בוש נתן לאולמרט להבין שלא יעמוד בדרכו. אם ישראל תחליט לבצע את הפעולה בעצמה, ארה"ב תעמוד מאחוריה. כך היה.

הפעולה בוצעה אור ליום 5 בספטמבר 2007, לאחר שיממה קודם הגיש כתב של "פוקס ניוז" האמריקאית שאילתה לנציג המוסד בשגרירות הישראלית בוושינגטון בעניין כור גרעיני בסוריה. בישראל נבהלו. העסק דולף וזו שאלה של זמן עד שהסיפור ייצא החוצה. הוחלט לתקוף באותו לילה.

התכנית שאומצה הייתה חלופה "שקטה" שהציע מפקד חיל האוויר הישראלי אלעזר שקדי. חלופה אחרת הבטיחה השמדה מלאה של הכור, אך המעיטה מאוד את הסיכויים לשקט תעשייתי ודממת אלחוט. התנאי השני של אולמרט ואשכנזי "שלא תפרוץ מלחמה", לא היה מתמלא. כך הוחלט לבצע את החלופה ה"שקטה" שכללה שמונה מטוסים בלבד. 17 טון חומר נפץ בפצצות מדויקות שיוטלו על הנקודה המדויקת בה נמצאת ליבת הכור.

לאחר הביצוע המוצלח, הרים אולמרט טלפון לנשיא בוש, ששהה בדיוק באוסטרליה. "איפה אתה?", שאל אולמרט. "בסידני", ענה בוש. "איך סידני, יפה?", שאל אולמרט, אבל לבוש לא הייתה סבלנות. "נו, ראש הממשלה, מה רצית לספר לי?" הנשיא ידע שישראל ביצעה את התקיפה, אבל אי אפשר היה לדבר על זה בטלפון. "אתה זוכר שדיברנו על העניין הזה בצפון", אמר לו אולמרט. "זוכר", ענה בוש. "אז רציתי שתדע שזה כבר איננו", אמר אולמרט. "מה הסיכויים שתהיה תגובה של הצד השני?", שאל בוש, ואולמרט ענה לו "אנחנו מעריכים שנמוכים". "אני רוצה שתדע", סיים בוש, "שאם תהיה תגובה כלשהי, אמריקה מאחוריכם". אולמרט היה מרוצה. "תודה, אדוני הנשיא".

המודיעין הביא אינדיקציות, כבר למחרת בבוקר, שהכור אכן חוסל והושמד לחלוטין ואין שום סיכוי לשקמו. כעבור כמה שעות הגיעו אינדיקציות בעניין האפשרות לתגובה. "אני מעריך בזהירות", אמר ראש אמ"ן ידלין, "שאסד יכיל את האירוע ולא יגיב". אולמרט התחיל לנשום לרווחה. כעבור כמה ימים עוד יגיע ראש האופוזיציה דאז, ח"כ בנימין נתניהו, לאולפן "מבט לחדשות" בערוץ הראשון וישבור את הדממה התקשורתית (נתניהו אמר שידע על הפעולה, עודכן וגיבה את ראש הממשלה). אולמרט צפה בהופעה הטלוויזיונית של נתניהו והתפלץ. הסורים כנראה לא צפו – הדממה נמשכה, ההבלגה גם כן.

היום, עשור אחרי, מודה ישראל במה שמיוחס לה על ידי כל העולם, אם כי הסיפור האמיתי ששווה סרט הוליוודי, כנראה לא יסופר לעולם.

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • מאמרים בארכיון
  • אירועים מיוחדים
  • The Week in Review
  • ניוזלטר שבועי על פעילות הלובי המזרח תיכוני בוואשינגטון

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept