ישראל פולס

הערכה ישראלית: אין סכנה למשטר באיראן

p
המחבר
בקצרה
בישראל לא תולים הרבה תקוות בנפילת המשטר האסלאמי בטהרן, אבל מודים שעוצמת המהומות הנוכחיות, הימשכותן והאומץ שמגלים המפגינים מעמידים אתגר לא פשוט בפני השלטון האיראני ועשויים לייצר מציאות חדשה במשוואת הטרור המזרח תיכונית.

למרות האמצעים האדירים שמשקיעה ישראל בניסיון לעקוב אחר המתרחש באיראן בכלל ויציבות המשטר בפרט, גל המהומות הנוכחי שפרץ באיראן תפס את המודיעין הישראלי בהפתעה מוחלטת. יחד עם זאת, בצמרת זרועות המודיעין בישראל שוררת עדיין סקפטיות רבה באשר לעוצמת המהומות. גורם ביטחוני ישראלי בכיר ביותר, בשיחה עם אל-מוניטור ביום שלישי [2 בינואר], אמר כי "המהומות משקפות התרחשות פנימית איראנית אמיתית, אך ההערכה שלנו היא שהן לא מסכנות בשלב הזה את עצם יציבות המשטר".

במשך כעשרים שנה, מתחילת שנות התשעים ועד תום העשור הראשון של המאה הנוכחית, התקיים בצמרת מערכת הביטחון הישראלית ויכוח נצחי באשר לתוחלת חייו של משטר האייטוללות האיראני. מכיוון שאיראן נתפסת כאויב המשמעותי ביותר של ישראל וכגורם היחיד המסכן את עצם קיומה של המדינה היהודית במרחב, תפס הוויכוח הזה נפח נרחב מההוויה המודיעינית-ביטחונית. במסגרתו, דובר בישראל על "מרוץ השעונים".

מדובר בשני שעונים המתקדמים במקביל. האחד מונה את הזמן שנשאר עד שאיראן תגיע ליכולת גרעינית צבאית, השני מורה על הזמן שנותר עד קריסתה של המהפכה האיראנית ונפילת שלטון האייאטוללות. נושא הדגל הגדול של התפיסה לפיה המשטר האיראני איבד את העם, אינו יציב ומועד לנפילה בעתיד הנראה לעין היה ראש המוסד דאז, אפרים הלוי. היו לתפיסה הזו תומכים נוספים, שסברו שהמטרה הישראלית צריכה להיות האצת שעון נפילת המשטר והאטת השעון הגרעיני, במקביל. על פי התפיסה הזו, הבעיה באיראן אינה הגרעין, אלא ההנהגה. ברגע שהמהפכה האסלאמית תיעלם, הסכנה תחלוף. השאה הפרסי מוחמד ריזה פהלווי [שלט בשנים 1979-1941] יזם בזמנו מאמץ להגיע ליכולת גרעינית, אך מכיוון שהיה בעל ברית מוצהר של ישראל העניין לא עורר התנגדות בירושלים.

בשנים האחרונות נעלמו גם אחרוני האופטימיסטים במערכת הביטחון הישראלית. הציפיה הדרוכה בירושלים לנפילת המשטר האסלאמי בטהרן התפוגגה. ראש הממשלה בנימין נתניהו בנה את איראן כדמון האולטימטיבי המסכן את קיומה של ישראל ושלום העולם, בנה אופציה צבאית ישראלית לתקיפת מתקני הגרעין האיראנים וניסה לרתום את העולם לסנקציות נגד המשטר, בתקווה לבלום את מאמץ ההתגרענות.

ישראל המשיכה לעקוב בכל האמצעים העומדים לרשותה אחר יציבות המשטר, אבל הרינונים על האפשרות למהפכת נגד גוועו. הניצחון האיראני המוחץ במלחמה בסוריה עיגן, לתפיסת ישראל, את איראן כמעצמה הבולטת ביותר במזרח התיכון. הציר השיעי משתרע עכשיו מחופי המפרץ הפרסי עד לים התיכון, מפאתי רמת הגולן עד שיפולי סעודיה, בתימן. ישראל חישבה מסלול מחדש וכפי שתואר כאן במאמר קודם, החלה להיערך לאפשרות של התלקחות בחזית הצפונית שתכלול הפעם את כל השחקנים בו זמנית: איראן, משטר אסד, חיזבאללה והמיליציות השיעיות.

באמצע כל זה, פרצו בשבוע שעבר [28 בדצמבר] המהומות באיראן ותפסו את המערכת הישראלית לא מוכנה בעליל. המודיעין הישראלי זיהה את זרמי המעמקים באיראן, התמקד במאבק בין הציר הקיצוני בהובלת המנהיג חמינאי והגנרל קאסם סולימאני, נגד הציר הפרגמטי יחסית בהובלת הנשיא רוחאני, אך לא העלה בדעתו שמחסום הפחד של האיראנים עצמם יקרוס בבת אחת, כמעט בן לילה.

נתון אחד סיקרן במיוחד את ראשי המודיעין בישראל לאחר הבחירות האחרונות באיראן [מאי 2017]. לא היה זה ניצחונו הגורף של הנשיא רוחאני, אלא דווקא התוצאות בבחירות המוניציפליות. הנתון היה מדהים: כמעט בכל הערים הגדולות באיראן גרפו המועמדים הרפורמיסטים כמעט 100% מהקולות, לעומת אחוזים נמוכים בהרבה להם זכו בבחירות הקודמות. "משהו קורה שם, ללא ספק", אמר לפני כחצי שנה [יוני 2017] מקור מודיעיני ישראלי בכיר לאל-מוניטור, "אבל אנחנו לא יודעים מה בדיוק, יש כאן מגמות עומק שמחפשות שינוי, אבל כרגע כל זה קורה בתוך כללי המשחק של הדמוקרטיה האיראנית".

דומה שבימים האחרונים כללי המשחק נופצו. זרמי המעמקים צפו והתפרצו בבת אחת אל פני השטח. מבחינת ישראל, אלה הן בשורות משמחות במיוחד, אם כי מוקדם עדיין לדעת לאן יובילו. איראן היא האתגר הישראלי הגדול ביותר, מכמה סיבות מצטברות: ראשית, הנושא הגרעיני. שנית, העובדה כי מדובר במעצמה אמיתית עם תשתיות, אקדמיה מפותחת, מדע מתקדם, כוח אדם רב ותרבות עתיקה – יריב קשוח בהרבה מאלה שישראל הורגלה להם במזרח התיכון. שלישית, הטכנולוגיה האיראנית לפיתוח כלי נשק, בעיקר רקטות וטילים מדויקים, המחלחלת בשנים האחרונות ללבנון, סוריה ואפילו רצועת עזה. רביעית, התבססות הציר השיעי במרחב והפיכתו לאיום המרכזי הכמעט יחיד עם ישראל.

ראש הממשלה נתניהו מכנה את האיום האיראני בשם "כפות החתול". על פי התזה של נתניהו, איראן היא חתול מתוחכם, גמיש ומסוכן, שמפעיל כפות של טרור בכיוונים שונים. חיזבאללה הוא כף חתול אחת, אסד הוא כעת כף נוספת, גם מיליוני הדולרים שהחליטה איראן להעניק לחמאס מצרפות גם את ארגון הטרור הסוני למשפחת כפות החתול. זה עוד לפני שדיברנו על טרור עולמי ועל המתרחש בתימן ובמקומות אחרים.

ביום רביעי בבוקר [3 בינואר], שישה ימים לאחר שהחלו המהומות באיראן, פרסם שירות הביטחון הכללי בישראל כי סיכל תא טרור שהופעל ישירות על ידי המודיעין האיראני. מדובר בתושב חברון שגויס להקמת תא הטרור בידי קרוב משפחתו המגורר בדרום אפריקה. הקרוב עצמו הופעל ישירות על ידי סוכני מודיעין איראניים. דרום אפריקה נחשבת, בעיניים ישראליות, למוקד פעילות איראנית לייצור והכוונת טרור. חשיפת התא, בעיתוי הנוכחי, מוכיחה כי תופעת "כפות החתול" מגוונת ומפותחת בהרבה ממה שנדמה.

השאלה היא האם ההתרחשות המפתיעה באיראן, במסגרתה יוצאים עשרות ומאות אלפי אזרחים למחאה גלויה ומתריסה נגד השלטון, מייצרת מציאות חדשה במשוואה המזרח תיכונית. הייתכן כי כפות החתול ייעלמו בקרוב מן העולם בגלל מצבו של החתול עצמו?

בישראל לא תולים תקוות מוגזמות במה שקורה, אבל מודים שעוצמת המהומות, הימשכותן והאומץ שמגלים המפגינים מעמידים אתגר לא פשוט בפני השלטון האיראני. "יהיה מה שיהיה", אמר לאל-מוניטור גורם מודיעיני ישראלי, "איראן של אחרי הגל הזה לא תהיה אותה מדינה שהכרנו לפניו. הציבור האיראני הפך לפקטור משמעותי מאוד במערך השיקולים של ההנהגה. זו מציאות חדשה לגמרי".

נמצא ב: Iran protests

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X