היה רגע אחד בכתבת המגזין על הליכודיאדה, ששודרה ב"אולפן שישי" ביום שישי בערב [12 בינואר], שזיכך את מהות המושג "הבייס הליכודי" – אותו אלקטורט קשיח, המשוכנע שפרשיות השחיתות של ראש הממשלה הן מסע רדיפה תקשורתי ושמאלני להפלתו. האלקטורט הזה תמיד ישלשל בקלפי את הפתק "מחל" – שלוש אותיות שמגלמות בתוכן מנעד שלם של רגשות עזים, תחושת קיפוח, גאווה, זהות וגורל משותפים.
את האפשרות להביט לתוך קרביו של האלקטורט הזה סיפקה שאלה אחת של המראיין, דני קושמרו, לדניאל כץ, יו"ר מזכירות המייסדים בליכוד. גם הוא, כמו אלפי ליכודניקים אחרים, ירד לאילת לרגל המאורע. אחרי שכץ הגן בעוז על שיטוטיו הליליים בין מועדוני חשפנות של יאיר נתניהו, בנו של יו"ר המפלגה וראש הממשלה, באמצעות מילים כמו "לפני שנתיים ילד בן 23 עשה שטות ומזה עושים כאילו נפלה המדינה", שאל אותו קושמרו ברגע של הארה: "פתאום נפל לי האסימון. אתה והחברים מתייחסים לליכוד כמו אל קבוצת כדורגל. לא משנה מה יהיה...". "זה יותר מזה", ענה לו כץ, "זה משפחה".