ישראל פולס

ח"כ בן ראובן: "להפסיק ליילל" על הסכם הגרעין עם איראן

p
המחבר
בקצרה
בראיון לאל-מוניטור סגן מפקד פיקוד צפון במילואים וחבר הכנסת החדש מטעם המחנה הציוני מותח ביקורת על התנהלות נתניהו, וקורא לו להתמקד במזעור נזקים בהסכם עם איראן: "בחודשים האחרונים הוא הוציא את עצמו מהמגרש המרכזי של המנהיגים".

"יש עדיין זמן ואפשר למזער נזקים בהסכם הגרעין מול איראן", אומר האלוף במיל' וחבר הכנסת החדש אייל בן ראובן, בראיון לאל-מוניטור. בהתייחסו להתקדמות השיחות בלוזאן הוסיף בן ראובן, הצפוי לכהן כחבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת מטעם המחנה הציוני, כי המצב שבו לאיראן יהיה נשק גרעיני הוא "בלתי נסבל מבחינתה של ישראל". בסוגיית המשא ומתן הקואליציוני, הוא מחזיק בעמדה כי לסיעתו אסור להיכנס לממשלת אחדות בהובלת יו"ר הליכוד בנימין נתניהו.

חבר הכנסת החדש בן ראובן כיהן בשורת תפקידים בכירים במערך השדה של צה"ל ביניהם ראש חטיבת שריון ומפקד אוגדה, ראש מטה זרוע היבשה, וסגן מפקד פיקוד צפון במלחמת לבנון השניה - תפקיד בו הוא משמש עד היום במילואים.

את דרכו הפוליטית החל בשנת 2013 במפלגת מרצ כדי להוות קול חד וברור להסכם עם הפלסטינים שיביא לסוף הכיבוש. לפני הבחירות האחרונות "גוייס" בן ראובן על ידי ציפי לבני למחנה הציוני לחיזוק הצמרת הבטחונית של המפלגה.

אל -מוניטור: נתניהו ממשיך לטעון שההסכם בין איראן למעצמות מסכן את קיומה של מדינת ישראל. האמנם?

בן ראובן: אני לא חושב שביום שאחרי החתימה על ההסכם ישתנה מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל. איראן היא כבר מדינת סף גרעינית. הרי למרות הסנקציות, שפגעו קשה באיראן, היא המשיכה לקדם את תוכניתה.

נכון שההסכם המסתמן יכול היה להיות יותר טוב, אבל אנחנו נמצאים בסיטואציה שבה גם אם אנחנו לא רוצים - החתימה על הסכם מתקרבת, ונתניהו לא יכול לסכל אותה כי הכוחות שהסכימו עליו הם מאוד חזקים. לכן כרגע, אני אומר את זה קצת בגסות, צריך להפסיק ליילל ולהתחיל לעשות. זה אומר לנסות עד ל-30 ביוני למזער נזקים ולמקסם רווחים.

ב"למזער נזקים" אני מתכוון לכך שצריך לנסות להכניס סעיף שדן בפיתוח הטילים הבלסיטיים. הרי הגרעין לא נגמר בסוגיית העשרת האורניום, ועל מנת להפוך גרעין לפעיל, צריך להציבו על טילים. אני חושב שניתן להשפיע על הדבר הזה.

חשוב גם לטפל בפיקוח: לוודא שנושא הפיקוח הוא אמיתי ורציני, זה דבר שלא היה עד עכשיו. צריך להגיע לרמת פיקוח שתתמודד עם האיראנים, כי ידוע שנושא האמינות הוא לא חזק ביותר אצלם.

והנושא השלישי הוא לפתח יחד עם האמריקאים תוכנית אמיתית שתתמודד עם מצב שבו ההסכם נכשל. הכוונה היא להכנת תוכנית הרתעה למקרה שההסכם נכשל, הכוונה היא לתוכניות מגירה שיכללו סנקציות מאוד משמעותיות לצד תוכניות מבצעיות התקפיות. בהקשר הזה ניתן להגיע לרמה מאוד גבוהה של תיאום בינינו לבין המערכת הבינלאומית, כאשר חלק מהחומר הזה יהיה חשאי וחלק ממנו, הגלוי, ישמש להרתעה.

האיראנים צריכים להבין שיש מעליהם שוט, ושאם יפרו את ההסכם - תוך זמן קצר יחטפו מכה שלא יוכלו לעמוד בה. אנחנו צריכים לשחק על המגרש הזה. אם נלך היום להרתעה אפקטיבית ופיקוח אני חושב שההסכם לא יקח את התוכנית אחורה בצורה משמעותית, אבל כן יציב לה גבולות. זאת חצי הכוס המלאה.

אל-מוניטור: האם נתניהו עדיין יכול להשפיע אחרי כל הדם הרע עם אובמה ויחסי האיבה והחשדנות ביניהם?

בן ראובן: זה לא יהיה פשוט, כי ראש הממשלה ניתק את עצמו מהמגרש המרכזי. אני מדמה זאת למגרש כדורגל: נתניהו, מפאת רצונו להשפיע בצורה כזו או אחרת על הבחירות במדינת ישראל, ברח לקהל ורץ ליציע. הקונגרס זה היציע. יש לו כוח, אבל לא שם מקבלים את ההחלטות. במידה רבה אנו נמצאים בסיטואציה שבה אנחנו מחוץ למגרש, וכדאי לנתניהו להיפרד מהגישה של "אני הגיבור שהולך להילחם מול כל העולם" כי התוצאה של זה רעה. לנתניהו יש אמנם יש חלק בהעלאת הנושא אל ראש סדר היום, אבל בחודשים האחרונים הוא הוציא את עצמו מהמגרש המרכזי של המנהיגים, וכדי למזער את נזקי ההסכם בזמן שנותר עד יוני, הוא חייב לשבת עם אובמה בחדר הקטן ולדבר איתו בארבע עיניים.

אל-מוניטור: ביום שאחרי הסכם כזה, עד כמה מדינת ישראל תהיה נתונה לאיום קיומי ממשי?

בן ראובן: אין ספק שמדינת ישראל צריכה להיערך לסיטואציה שבה רצוננו אינו מתגשם, וחס וחלילה איראן מגיעה ליכולת גרעינית. זה יהיה שינוי דרמטי במצבנו האסטרטגי, ופה אני לחלוטין מסכים עם נתניהו. פה אין לנו ויכוח על כך שמדינת ישראל צריכה להכין את כל האופציות, כי המוטיבציה האיראנית חותרת להתפשטות בכל העולם ובמזרח התיכון בפרט, וזאת הסכנה האמיתית. הגרעין הוא כלי.

אנחנו רואים כרגע את מה שקורה בתימן ובסוריה. איראן נמצאת שם. היא נמצאת בלבנון ומפעילה את חיזבאללה, וגם בחזית הדרומית מול חמאס. במצב כזה, אם בעתיד יתרחש אירוע רציני מול חיזבאללה שיחייב אותנו להגיב, ולאיראן יש יכולת גרעינית והיא מאיימת - זה שינוי דרמטי בלתי אפשרי מבחינת מדינת ישראל.

בכלל, המצב האסטרטגי של ישראל הולך ומסתבך: עד לפני שנה היה ברור מהם גבולות העימות עם חיזבאללה. היום כבר רואים אותו דרך המשקפות ברמת הגולן. במקביל, בעולם הערבי מדינות לאום משנות את גבולותיהן, ויכולת ההשפעה שלנו היא יחסית נמוכה. הדבר הנכון ביותר שאנחנו יכולים לעשות במרחב הזה הוא להיות חזקים וערוכים להתפרצות באזור, להגן ולנצח. ולנצח זה אומר לפעול אחרת ממה שפעלנו בצוק איתן.

אל-מוניטור: כלומר?

בן ראובן: מלחמה נגד טרור היא מלחמה ארוכה. צריכים להגיב מאוד מהר, מאוד חזק, ולסיים מהר את המערכה. זה לא קרה בצוק איתן ולא במלחמת לבנון השנייה. במלחמה בטרור, הלגיטימציה הבינלאומית היא שם המשחק, ולכן צריך היה להתחיל במהלך קרקעי מהר מאוד. מדינת ישראל צריכה להפעיל את מלוא עוצמתה מההתחלה על מנת לסיים את המערכה מאוד מאוד מהר.

זה לא קרה בגלל החשש מנפגעים רבים. אני לא נגד מלחמה בלי נפגעים. אני נגד מלחמה שלא מנצחים בה. בצוק איתן העורף נתן את מלוא עוצמתו וגיוס המילואים היה מרשים. צה"ל הוא צבא מצוין, אני מכיר אותו עמוק מבפנים - גם את הסדיר וגם את המילואים.

אל מול זה, בצוק איתן הייתה הססננות מצד ראש הממשלה, ויותר חמור מזה, לא קרה כלום בזירה המדינית. מהלך צבאי לא עומד בפני עצמו. החוכמה הגדולה של המדינאים היא לייצר מהמהלך הצבאי הטבה מדינית, כלומר לדבר עם הצד השני מתוך עוצמה.

אל-מוניטור: ויש עם מי לדבר בצד השני?

בן ראובן: במציאות של היום, שבה חוסר האמון מאוד גדול בינינו לבין הפלסטינים, צריך לחזק את הציר הבילטרלי בעוד שני צירים: מדינות האזור, וציר בינלאומי. אי אפשר להתעלם מכך שנוצרים פה אינטרסים משותפים חזקים שלא היו בעבר, בשל האיום האיראני והאיום הדאע"שי על האזור כולו. במיוחד עם מדינות כמו טורקיה, מצרים, ירדן והמפרציות. זה לא היה לפני עשרים שנה. לכן, תפקיד מדינת ישראל הוא להסתער על המרחב הזה בעזרת הציר הבינלאומי עם האמריקאים והאירופאים.

נתניהו מבין את זה אבל הוא לא רוצה להגיע לסכם עם הפלסטינים, ולא מוכן לשלם את המחיר כי הוא חושב שזה רע למדינת ישראל.

אל-מוניטור: אז אולי זה יהיה נכון שהמחנה הציוני יצטרף לממשלת אחדות בראשות נתניהו וישפיע עליו בכיוון?

בן ראובן: בשלב זה אני מתנגד. יש ראש ממשלה שלא רוצה הסכם עם הפלסטינים, והוא מוליך אותנו למדינה רעה, למדינה דו לאומית בטווח הרחוק. אני בא ממקום אידאולוגי, וללכת עם נתניהו זו לא המטרה שלשמה באנו. העובדות מוכיחות שכניסה לממשלות נתניהו בשנים האחרונות לא עבדה ולא השפיעה עליו, והוא הצליח להנהיג לפי דרכו. 

Continue reading this article by registering and get unlimited access to:

  • The award-winning Middle East Lobbying - The Influence Game
  • Archived articles
  • Exclusive events
  • The Week in Review
  • Lobbying newsletter delivered weekly
נמצא ב: zionist camp, united states, two-state solution, palestinians, nuclear negotiations, knesset, israel, iran

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

The website uses cookies and similar technologies to track browsing behavior for adapting the website to the user, for delivering our services, for market research, and for advertising. Detailed information, including the right to withdraw consent, can be found in our Privacy Policy. To view our Privacy Policy in full, click here. By using our site, you agree to these terms.

Accept