חבר הכנסת ניר ברקת (הליכוד), מועמדו של בנימין נתניהו לתפקיד שר האוצר הבא, אינו נמצא ברשימת נאמניו הנוכחיים אלא ההפך. באוקטובר האחרון [2019] הוציא ברקת ספר אוטוביוגרפי בהוצאת "ידיעות אחרונות" בשם "רץ למרחקים ארוכים". הוא ערך מסיבת השקה חגיגית ויקרה בנוכחותה המפתיעה של אשת ראש הממשלה שרה נתניהו, שבאה לפרגן. אלא שמיד אחרי כן התפרסמה כתבת שער במוסף סוף השבוע של ידיעות אחרונות, תחת הכותרת: "אני אהיה ראש ממשלה אחרי עידן נתניהו". ברקת, הפוליטיקאי העשיר ביותר בכנסת, שהונו נאמד בכחצי מיליארד שקל, התהדר בהצלחותיו בהייטק ובשגשוגה של ירושלים בשנים שבהן כיהן כראש עיר [2018-2008].
בדיוק אז תסס הליכוד, ונראה היה שכסאו של נתניהו, שכשל בשנית בהרכבת ממשלה, מתנדנד. ריח של פריימריז עמד באוויר. גורמים המקורבים לבית ראש הממשלה סיפרו אז שבני הזוג נתניהו לא אהבו, בלשון המעטה, את הכותרת. שרה נתניהו אף חשה מרומה מאחר שהשתתפה בחגיגתו של זה הרואה את עצמו מחליפו של בעלה, והיחסים טובים ביניהם הצטננו. ברקת הפך לחשוד בבלפור.
אז מה קרה כעת, כשבועיים לפני הבחירות, שאותו ברקת זוכה לשדרוג וחיבוק מראש הממשלה? מדוע נתניהו בחר בו להיות שר האוצר הבא שלו, תוך שהוא מדלג על נאמניו הגדולים בסיעה כמו השרים יריב לוין ומירי רגב?
מסתבר שנתניהו, גם באמצעות סקרים, מצא שלברקת המיליונר יש אפיל מסוים בציבור הרחב. הוא משדר תחכום עבור מצביעי ימין לייט ממעמד בינוני-גבוה שהכלכלה החופשית חשובה להם. בניגוד לנטען בליכוד וגם על ידי סביבת ברקת, לא מדובר בשניים-שלושה מנדטים שהוא כביכול שווה למפלגה. המספרים קטנים יותר, וכנראה לא מגיעים אפילו לחצי מנדט אם בכלל. אז למה בכל זאת? המהלך הזה הוא חלק מאסטרטגיית קמפיין הבחירות הנוכחי של נתניהו: איסוף קולות ממצביעים פוטנציאלים גם אם מדובר באלפי מצביעים בודדים. נתניהו מאמין שאם יצליח להוציא מהבית חלק מ-250,000 מצביעי ליכוד (לשיטתו) שלא הלכו לקלפיות בספטמבר, יעלה בידיו לנצח את הבחירות ולהביא את גוש הימין-חרדים ל-61 מנדטים.
על פי תוכנית העבודה הזו, נתניהו יוצא מגדרו כדי להחזיר את המצביעים האתיופים לליכוד; הוא "גנב" מכחול לבן את ח"כ גדי יברקן והבטיח להעלות 400 מבני הפלשמורה באופן מיידי, אף שזו התגלתה כהבטחת בחירות בעייתית וצינית שלא יכולה להתממש. במקביל הוא מחזר אחרי נהגי המוניות, ולשם כך דחה את הרפורמה במחירי הנסיעה שעוררה את מחאתם. הוא יוצא ערב ערב למעוזי הליכוד ועורך כנסי התעוררות משל היה מטיף דת. נתניהו אפילו מצלם סרטונים אישיים לאנשי ליכוד שלא רוצים להצביע, ופונה אליהם נרגש כדי שיצביעו עבורו ויסייעו בהשארתו בשלטון. לכן הסיכוי שברקת ימונה אחרי הבחירות לשר אוצר הוא קלוש. לנתניהו גם כך רפרטואר ארוך של הבטחות למינויים שנשארו על הקרח.
ביום ראשון השבוע [16 בפברואר] יצאו נתניהו וברקת לביקור בבורסה בתל אביב. שר האוצר המיועד הציג את התוכניות הכלכליות שלו להזנקת הכלכלה החופשית בישראל ולהורדת יוקר המחייה. זה היה מופע ריק מתוכן שכולו חוסר מודעות, וספק רב אם משהו מאמין שמשהו מכל זה יקרה. פשוט גיבוב של הבטחות בחירות פופוליסטיות: החל מסבסוד מחירי הדיור עבור זוגות צעירים, דרך הורדת המכסים ומחירי המזון וכלה בהקמת ארבעה בתי חולים חדשים. נתניהו עמד שם כאילו הוא אינו האיש שמוביל את מדינת ישראל בעשור האחרון. אבל עד שיתברר שדבר מכל המובטח לא יקרה, נתניהו נהנה מקמפיין שמציג את הליכוד וברקת כתקווה הגדולה של הכלכלה הישראלית. מנגד ניצב יו"ר ההסתדרות לשעבר ח"כ אבי ניסנקורן מכחול לבן, שמוצג ע"י הליכוד כמי שיחזיר את ישראל לתקופת שלטון הוועדים הגדולים והכלכלה הנחשלת.
נתניהו ידוע בכך שהוא רואה תמיד רק את הקרב הנוכחי וממוקד רק בו. מכיוון ששכנע את עצמו ש-61 מנדטים הם בהישג יד, ואם יקושש מצביעים מפה ומשם הוא יצליח להגיע אל היעד הזה, נתניהו ממוקד במשימה הזו. "אם הוא היה יכול, הוא בעצמו היה עובר בין הבתים ומוציא מצביעים", אמר לאל-מוניטור בייאוש אחד משרי הליכוד. לעומת הסקפטיות הזאת, נתניהו הצליח להדביק לא מעט שרים וח"כים באמונה שהוא הולך לנצח. הוא סיפר להם שיש בידיו סקרים מסוף השבוע האחרון אשר בהם גוש הימין-חרדים גדל וכעת עומד על 58 מנדטים. עוד שלושה מנדטים ואנחנו שם, הוא אומר להם. רבים מהם מלווים אותו אל כנסי הבחירות המלאים, שאליהם הוא מגיע כמו רוק סטאר, ונדבקים באמונה שהמנדט ה-61 הוא בהישג יד. בינתיים הסקרים שמתפרסמים בכלי התקשורת השונים מעידים על קיפאון עמוק. אין תזוזות משמעותיות בגושים ולאף אחד מהצדדים אין ממשלה ביד.
על פניהן, אלה הן בחירות מוזרות. מצד אחד נראה כי שום דבר משמעותי לא קורה, ומצד שני נתניהו טס לבית הלבן, דיל המאה מוצג בחגיגיות של אירוע היסטורי, נעמה יישכר הוחזרה במטוסו ממוסקבה, ומנגד כתב אישום חמור באשמת שוחד הוגש נגד ראש ממשלה מכהן לראשונה בתולדות המדינה; שום דבר מכל אלה לא שינה את מפת המנדטים.
הציבור בישראל עייף מעוד מערכת בחירות ואין לדעת אם ייצא באחוזים סבירים להצביע. סדר היום אינו פוליטי, את הכותרות הראשיות תופסים מדי יום הדיווחים על התפשטות נגיף הקורונה וההערכות להגעתו לישראל. נתניהו יכול להתנחם בעובדה שהוא הצליח לבלום, לפי הסקרים, את האפקט השלילי של כתב האישום. בנוסף, מעמדו יציב במפלגתו ובבלוק הימין-חרדים שלו אין סדקים. לכן, בינתיים, מה שנראה כתרחיש סביר למדי הוא בחירות רביעיות עוד השנה.