מדוע הפלסטינים מונעים ייבוא עגלים מישראל?
מאז ספטמבר מונעת הרשות הפלסטינית ייבוא עגלים לשחיטה מישראל, מה שעלול להוביל לקריסת הענף המקומי. האמנם מדובר בניסיון לחזק את הכלכלה הפלסטינית ולהתנתק מהתלות בישראל, או שמא הסיפור הוא על כמה מקורבים לרשות המנסים להתעשר?
הסכסוך הישראלי-פלסטיני רחוק מפתרון, אך בכל הקשור לשיתופי פעולה כלכליים בין ישראל לפלסטינים – אלה משגשגים. למשל יבולים חקלאיים מעזה כמו עגבניות וחצילים נמכרים בקביעות בשוק הישראלי בכמויות ענק; בעונות מסוימות גם ענף הדגה העזתי מוכר סחורה לשוק הישראלי. ישראל גם מסייעת לסוחרי עזה, באופן חלקי, לייצא לשווקים ברחבי העולם תוצרת מרצועת עזה. מנגד, ישראל מייצאת לעזה ולרשות לא מעט סחורות. למעשה המשק הפלסטיני בגדה ובעזה מתבסס על ייבוא סחורות מישראל, כל זאת מתוקף הסכמי פריז [1994].
כך שוק הבשר הפלסטיני מתבסס ברובו על ייבוא מישראל ומוערך בכ-700 מיליון שקלים בשנה. עשרות משקים חקלאים ישראלים, בעיקר בקיבוצים, העוסקים בפיטום עגלים, מוכרים עגלים מפוטמים (במשקל 500 ק"ג) לשחיטה לקצביות בשטחי הרשות. "אנחנו מוכרים לפלסטינים, כי שוק הבשר הישראלי הוא שוק קשה מאוד" מסביר לאל-מוניטור אבשלום וילן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל וח"כ לשעבר מטעם מרצ. "הדואופול של תנובה ודבאח שולטים בשוק ומייבאים עגלים גדולים. השוק לא רוצה להתעסק איתנו, המגדלים הקטנים. בגלל התפתחות ייבוא הבשר המצונן-הכשר מאירופה, לא משתלם (לנו) למכור עגלים לבשר הכשר. מה שנשאר לנו זה שוק הבשר הפלסטיני".
