הכל הצגה: גם נתניהו קידם גוש חוסם עם המפלגות הערביות

יממה לאחר הבחירות, לאחר שתמונת המנדטים התבהרה וראש הממשלה בנימין נתניהו הבין שלא הצליח להגיע למספר הנכסף של 61 מנדטים, הוא הגיע למצודת זאב והצהיר ש"ישראל זקוקה לממשלה חזקה, יציבה וציונית.'' לא כזאת שנשענת על מפלגות "אנטי ציוניות" [18 בספטמבר]. נתניהו התכוון לומר שאין מקום למפלגות ערביות בכלל ולרשימה המשותפת בפרט בממשלות ישראל – מסר שכוון לבני גנץ, שלא יעז לחשוב על הקמת ממשלה הנשענת על הרשימה המשותפת.

נתניהו כמובן התעלם מהעובדה שאין שום קשר בין ציונות לבין שותפתו לבלוק אגודת ישראל (שיחד עם מפלגת דגל התורה מרכיבה את סיעת יהדות התורה). אגודת ישראל הרי נוסדה בתחילת המאה ה-20 כתגובת נגד לתנועה הציונית.

ח"כ תומא סלימאן מהרשימה המשותפת אמנם הצהירה אחרי הבחירות [21 בספטמבר] כי הם לא יהיו חלק מקואליציה, אך בליכוד מקפידים בכל הזדמנות לחזור על המנטרה המזהירה מפני "ממשלה הנשענת על המפלגות הערביות" תוך הדגשה שממשלה כזאת תהווה "ממשלה מסוכנת". כלומר מפלגת השלטון של "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" מונעת מראש מעשרים אחוזים של אזרחי המדינה את האופציה לשלוח נציגים מטעמם לממשלה עתידית.

ואחרי הכל נשאלת השאלה, איך הצהרות גזעניות כאלה מצד ראש הממשלה ומפלגת הליכוד מתיישבות עם דברי ח"כ עבאס מנסור (יו"ר מפלגת רע"ם וחבר הרשימה המשותפת), שאישר בראיון לערוץ 13 כי ערב פיזור הכנסת ה-21 התקיימו שיחות בין מקורבי נתניהו לבין הרשימה המשותפת [24 בספטמבר]. ״היו פגישות עם כמה חברי כנסת וגם שר אחד לפחות וביקשו מאיתנו שנימנע מהצבעה על פיזור הכנסת", הוא אמר. לדבריו, תוכנן של השיחות האלה מתועד בהודעות וואטסאפ.

מוקדם יותר באותו היום חשף הח"כ לשעבר עבד אל-חכים חאג' יחיא, גם הוא ממפלגת רע"ם, במסגרת מתיחה שערכו לו ברדיו קול חי, כי ערב פיזור הכנסת ה-21 התקיימו שיחות עם מקורבו ואיש אמונו של נתניהו נתן אשל ועם ח"כ מיקי זהר מהליכוד, ובהן עלתה האפשרות לסייע לנתניהו להקים ממשלה במקום ללכת לבחירות.

תזכורת חשובה: נוכח התנגדותו של אביגדור ליברמן להצטרף לממשלה המוקמת אחרי הבחירות באפריל, נתניהו היה זקוק לאצבע אחת לפחות משורות האופוזיציה כדי להשיג רוב שיאפשר לו להקים ממשלה חדשה. לפי מה שמתארים שני הח"כים הנ"ל, בליכוד ניסו לשכנע אותם להיעדר מההצבעה בכנסת כך ש-60 של נתניהו יהוו רוב וממשלתו החדשה תקבל את אמון הכנסת.

בשיחה עם אל-מוניטור הבהיר השבוע ח"כ מנסור: "מדובר בשיחות שהתקיימו בחודש מאי לאחר השבעת הכנסת ה-21 ולפני פיזורה. נתניהו נכשל בהרכבת ממשלת רוב ואז (הוא) שקל ללכת על ממשלת 60 ח"כים. ככה בעצם קיבלנו פניות מטעם הליכוד מצד ח"כ, שר ופקידים במשרד ראש הממשלה עם השאלה: מה תרצו תמורת הימנעות מהצבעה על הרכבת הממשלה?"

ח"כ מנסור סבור כי היו פניות גם לגורמים אחרים באופוזיציה, אך אלה סירבו לסייע לו. וכך, בסופו של דבר, הלך נתניהו על  מהלך של פיזור הכנסת. כשנשאל מנסור איך לדעתו הציבור הערבי יקבל את שיתוף הפעולה עם נתניהו, הוא השיב: "אנו עובדים לפי מדיניות ולא על סמך שמות. כאן ראינו הזדמנות לרוקן את המחסנית של נתניהו המלאה בתחמושת של גזענות והסתה נגד הציבור הערבי, והגשנו רשימת דרישות כלכליות, חברתיות, פוליטיות ועוד. אנו לא נותנים תמיכה לאף מועמד לראשות הממשלה בחינם, ואם נתניהו (היה) מסכים לדרישות שלנו אז מה אני צריך יותר מזה כנציג ציבור?"

עוד תזכורת חשובה: המפלגות הערביות לא התמודדו לכנסת ה-21 במסגרת הרשימה המשותפת אלא במסגרת שתי רשימות ערביות נפרדות: רע"ם-בל"ד (שקיבלה ארבעה מנדטים) וחד"ש-תע"ל (שקיבלה שישה מנדטים). ח"כ מנסור מדגיש כי באותן שיחות עם אנשי נתניהו הוא דיבר בשם רע"ם ולא בשם הרשימה המשותפת.

משיחות אלה אנו למדים שני דברים: האחד – הקמפיין של נתניהו נגד המפלגות הערביות, שבא לידי ביטוי בעיקר ברשתות החברתיות, היה הצגה גדולה. בפועל נתניהו לא פסל שיתוף פעולה פוליטי עם מפלגות ערביות למען הישרדותו.

הדבר השני והלא פחות חשוב – יש קולות חדשים בקרב המפלגות הערביות הקוראים בריש גלי לשיתוף פעולה עם הממשלה כדי להביא הישגים לחברה הערבית. אם נחבר בין דברי ח"כ מנסור להצהרתו של ח"כ איימן עודה על נכונות להיכנס לממשלת שמאל-מרכז ועם המלצתם ההיסטורית של עשרה ח"כים מטעם הרשימה המשותפת על בני גנץ לראשות הממשלה, הרי שאנו עדים כאן למפנה בקו המחשבה של כמה מחברי הכנסת הערבים, חלקם חדשים בתפקידם.

חברי כנסת אלה אומרים בעצם, שהם נבחרו כדי לשחק את המשחק הפוליטי עד תום במטרה לשפר את מצבם של ציבור בוחריהם. הם מוכנים ללכת רחוק כדי להשיג את המטרה הזאת, ולא יסתפקו עוד ב"השלמת מניין" ל-120 ח"כים במשכן הכנסת. מפנה זה מגיע בראש ובראשונה מכיוון הציבור הערבי, המעוניין להשתתף במשחק הפוליטי ואפילו להיכנס לקואליציה. לכן הרשימה המשותפת המליצה על מועמד לראשות הממשלה, לראשונה מאז 1992 כשהמפלגות הערביות המליצו על יצחק רבין.

נתניהו ומפלגתו הליכוד משחקים כאן משחק כפול. בגלוי הם יוצאים נגד כל שיתוף פעולה עם מפלגות ערביות ומדירים ציבור שלם מהשלטון, אך בחדרי חדרים הם מנהלים שיחות עם אותם אנשים בדיוק אשר נגדם הם יוצאים בתקשורת ובציוצי הטוויטר. ח"כ מנסור והח"כ לשעבר חאג' יחיא חשפו את פרצופם האמיתי של נתניהו ושל אנשי הליכוד, כשגילו לציבור הרחב שכל הקריאות להדרת הציבור הערבי והחרמת המפלגות הערביות הם לא יותר מאשר שקר וצביעות. בסוף הכל פוליטיקה.

אם נחזור לימי התפטרותו של אהוד אולמרט בספטמבר 2008, נגלה שנתניהו הקים אז גוש חוסם עם המפלגות הערביות כדי למנוע מציפי לבני להרכיב ממשלה. ואם נחזור מוקדם יותר ל-1995, אותו נתניהו הוביל את הליכוד לתמיכה בהצעת אי אמון שהגישו המפלגות הערביות, חד"ש ומד"ע, עקב הפקעת קרקעות במזרח ירושלים לבנייה יהודית. אין יותר צביעות מזו.