האם בני גנץ יזמין את איימן עודה לממשלה בראשותו?

ב-6 במארס 2012 עלה בנימין נתניהו לבימת איפא"'ק, דיבר נגד תוכנית הגרעין האיראנית והצהיר תוך כדי שהוא משתמש באחד הביטויים המפורסמים באנגלית: "אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, מה זה? נכון, זה ברווז". כעת, אחרי ה-17 בספטמבר 2019, הברווז הוא נתניהו עצמו. יותר נכון ברווז צולע. עם פרסום תוצאות כמעט סופיות של הבחירות (99% מהקולות) נדמה כי תם עידן נתניהו.

עם 31 מנדטים בלבד לליכוד ו-55 לגוש הימין-חרדים ברור כי נתניהו נכשל במשימתו להגיע למספר הנכסף – 61 מנדטים ללא ליברמן, שהיו מבטיחים לו קואליציית חסינות. בתחילת אוקטובר יצטרכו עורכי דינו להתייצב לשימוע אצל היועץ המשפטי לממשלה ללא חסינות באופק לנתניהו, ולכן הוא ינסה לעשות הכל כדי להישאר בתפקיד ראש הממשלה. לפי החוק הישראלי, ראש ממשלה יכול לכהן תחת כתב אישום עד לפסק דין חלוט בעניינו.

כל מי שעוקב אחר הקריירה הפוליטית הארוכה של נתניהו יודע כי הוא האחרון שמרים ידיים, ולכן ברור היה שהוא האחרון שיודה שהפסיד את בחירות ספטמבר 2019. בנאומו בליל הבחירות, כשהוא ער להצלחתה של הרשימה המשותפת, הדגיש נתניהו כי אסור להקים ממשלה עם מפלגות "אנטי ציוניות", כדי לסנדל את בני גנץ שלא ינהל מגעים עם הח"כים הערביים. נתניהו כמובן התעלם מכך שהרשימה המשותפת לא ממהרת להצטרף לקואליציה כלשהי ושהמפלגות החרדיות גם הן אינן ציוניות.

למרות הצהרתו בליל הבחירות כי יפעל להקמת "ממשלה ציונית" נתניהו מיהר להיפגש למחרת עם ראשי מפלגות חרדיות "לא ציוניות" ולגבש בלוק טכני סביבו בהובלתו, יחד איתן ועם ימינה (55 מנדטים). ביום חמישי בבוקר [19 בספטמבר] הוא כבר קרא לממשלת אחדות רחבה עם כחול לבן של בני גנץ. כן, זה אותו גנץ שנתניהו טען לגביו [מארס 2019] "אם הוא לא יודע לשמור על הטלפון שלו, איך ישמור על המדינה?"

תוצאות הבחירות העגומות מבחינתו לא מנעו מנתניהו להמשיך לצייץ נגד איראן, וגם לא מנעו ממנו לתקוף בפוסט בפייסבוק את ערוץ 12. באמצעות ציוצים ופוסטים מעין אלה נתניהו מנסה לשדר עסקים כרגיל. ייתכן שעמוק בפנים גם הוא מתחיל להבין שהסוף הולך ומתקרב, אך לא יודה בזה כחלק מהטקטיקה שלו שלא להודות בכישלון. בדיוק כפי שהוא וסביבתו סירבו ומסרבים עדיין להודות שנתניהו נכשל בהרכבת ממשלה אחרי הבחירות באפריל ושגרר את המדינה ללא הצדקה לבחירות נוספות, בחירות שבסופו של דבר הרעו את מצבו.

13 המנדטים שקיבלה הרשימה המשותפת רק מוסיפות שמן למדורה המתגברת במעון בבלפור. זאת אחרי שנתניהו השקיע מאמצים רבים בניסיון לדכא את ההצבעה בחברה הערבית כפי שהרחבתי במאמר קודם וכפי שתיאר כאן עמיתי שלומי אלדר על שיטות הליכוד לדיכוי ההצבעה בקרב הבדואים בנגב. נתניהו ניהל קמפיין מכוער שהתבסס על הסתה עם סממנים אנטישמיים נגד הציבור הערבי, כשהוא לא בוחל בשום דבר, כפי שהשתקף מהטקסט שפרסם לתומכיו בהודעה בפייסבוק: "הערבים רוצים להשמיד את כולנו – נשים, ילדים וגברים".

למרות שהסקרים לא ניבאו עלייה בכוחה, הרשימה המשותפת השיגה 13 מנדטים (לעומת 10 מנדטים לשתי הרשימות הערביות בבחירות אפריל), תוך ששיעור ההצבעה בחברה הערבית עלה ל-60% בזמן ששיעור ההצבעה הכללי באפריל וספטמבר נשאר כמעט זהה (בעצם, גם 60% לא באמת מהווים ''נהירה'' של המצביעים הערבים לקלפי. בעבר הצביעו האזרחים הערבים בשיעור גבוה יותר).

נראה שהפעם אשף הבחירות בישראל והיועץ האסטרטגי הכי טוב בארץ, כפי שהעיד על עצמו נתניהו בשיחה עם יו"ר העבודה לשעבר אבי גבאי [2016], עשה טעות אסטרטגית חמורה כשהלך מוקדם מדי על ראשם של האזרחים הערבים. בעבר "שמר" נתניהו את ההסתה נגד הציבור הערבי ליום הבחירות או למעט לפני כן. מערכת הבחירות הנוכחית התחילה אמנם עם שני מאמרים מחבקים מבחינת האזרחים הערבים בהארץ ובמקור ראשון, שכתב מקורבו של נתניהו נתן אשל, אשר סביר להניח לא היה מעז לפרסם אותם ללא אישורו של נתניהו. אבל די מהר הפכה מערכת הבחירות למסע רדיפה מתמשך נגד האזרחים הערבים: חוק המצלמות, גניבת הבחירות, הסתה פרועה נגד הערבים וכיוצא בזה.

המסע המסית הזה היה ממושך דיו כדי להעיר את הציבור הערבי מאדישותו ולהניע אותו לקלפי. כך מבלי משים נתניהו שימש כקמפיינר מצוין של הרשימה המשותפת. הוא עזר לאנשיה להעיר את השטח ביישובים הערביים שהיו במעין בתרדמת במשך תקופה ארוכה. במאמר קודם טענתי ש"ייתכן שבהפוך על הפוך מסע רדיפת הציבור הערבי של נתניהו יחזור אליו כבומרנג". זה בפועל מה שקרה בבחירות. הרדיפה הזו, יחד עם הצהרת ח"כ איימן עודה על נכונות להצטרף לממשלת שמאל-מרכז (נכונות אשר 80% ממצביעי הרשימה המשותפת שותפים לה), וכמובן איחודה מחדש של הרשימה המשותפת, הם שתרמו לעליית שיעור ההצבעה בחברה הערבית. אבל החלק הארי בעלייה הזו שייך לנתניהו עצמו.

הציבור הערבי גילה בבחירות אלה סוג של בגרות ובשלות, התגבר על כעסיו ועל אי שביעות רצונו מנציגיו בכנסת, והלך להצביע, כי זיהה הזדמנות להשפיע על תוצאות הבחירות, בניגוד לפעמים קודמות. זה מביא אותנו למסקנה שלמרכז-שמאל בישראל אין שום יכולת להחליף את שלטון הימין ללא הציבור הערבי. לכן, אם גנץ ימשיך בהתעלמותו מהציבור הערבי, ימשיך לשדר שבהפלת נתניהו תם תפקיד האזרחים הערבים, ויצפה להמלצה בחינם אצל הנשיא מטעם הרשימה המשותפת, הרי שהמרכז-שמאל עלול לחזור במהרה לספסלי האופוזיציה ולשנים ארוכות. אף אחד בציבור הערבי לא מתכוון לחלק לו מתנות.